הלא חכמה תקרא -
זה הקב"ה, שנאמר: כי ה' יתן חכמה.

בראש מרומים -
זה משה, שנאמר: עלית למרום.

עלי דרך -
אמר הקב"ה: במקום שאני עומד שם יעמוד משה, שנאמר: ומשה נגש אל הערפל.

בית נתיבות נצבה -
שעשה הים נתיבה, שנאמר: ובמים עזים נתיבה.

ליד שערים לפי קרת -
שנאמר: ויעמוד משה בשער המחנה.

מבוא פתחים תרונה -
אמר הקב"ה: כל הכבוד הזה עשה לי משה והוא מבפנים ואני מבחוץ?!
אני קורא לו: ויקרא אל משה.

בראש מרומים עלי דרך -
רבא רמי:
כתיב :בראש מרומים.
וכתיב: עלי (קרת) [דרך].
בתחלה בראש מרומים ובסוף עלי (קרת) [דרך]:

ליד שערים לפי קרת -
מתוך שאתה קורא לחכמה עומדת על שעריך, שנאמר: ליד שערים, ומתוך שאתה יושב ומרנן בה, אף היא מרננת על פתחיך, שנאמר: מבוא פתחים תרונה.

אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם -
אם קורא אותם אישים למה קורא אותם בני אדם?!
אלא א"ר שמעון בן חלפתא:
אם זכיתם וקיימתם דברי תורה אתם נקראים כאברהם יצחק ויעקב שנקראו אישים, ואם לאו, אתם נקראים כאדם הראשון, שלא קיים את התורה ונטרד מגן עדן.

אליכם אישים אקרא -
אלו תלמידי חכמים שדומים לנשים ועושים גבורות כאנשים.

אמר רבי ברכיה:
הרוצה שיתנסך יין שלו על גבי המזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין, שנאמר: אליכם אישים אקרא.

שמעו כי נגידי אדבר -
א"ר חנינא בר פפא:
למה נמשלה דברי תורה לנגיד?
לומר לך, מה נגיד זה יש בו להמית ולהחיות, אף דברי תורה יש בהם להמית ולהחיות.

דבר אחר:
נגידים -
כל דבור שיצא מפי הקב"ה קשרו לו שני כתרים.

דבר אחר:
מהו נגידים?
אלו תלמידי חכמים המגידים להם טומאה וטהרה איסור והיתר.

ומפח שפתי מישרים -
פותחים לכם חדרי חדרים שבמרום.

בצדק כל אמרי פי -
אין בהם נפתל ועקש, אין בהם לא קפדנות ולא עקמנות וכו' (כתוב בריש תהלים).

קחו מוסרי ואל כסף -
קחו מוסרה של תורה ואל כסף, ודעת מחרוץ נבחר.

דבר אחר:
הרבה קיחות צויתי אתכם: ולקחתם לכם ביום הראשון - במקח ולא בגזל.

וכל חפצים לא ישוו בה -
(כתוב ברמז תתקל"ד).

אני חכמה שכנתי ערמה -
א"ר אליעזר:
כל המלמד בתו תורה כאלו מלמדה תפילות, שנאמר: אני חכמה שכנתי ערמה, כיון שנכנסה בו באדם חכמה, נכנסה בו ערמימות.

ורבנן, האי קרא מאי עבדי להו?
מיבעי להו לכדרב יוסי בר חנינא.

דא"ר יוסי בר חנינא:
אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו ערום עליהן, שנאמר: אני חכמה שכנתי ערמה.

ר' יוחנן אמר:
אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו, שנאמר: והחכמה מאין תמצא.

דבר אחר:
אני חכמה -
ובמקום ששכנתי שכנתי ערומה, ואין יצר הרע שולט במי שבלבו תורה, שנאמר: תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו.
וכן משה אומר: ושמתם את דברי אלה.
וכן דוד אומר: בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך.

יראת ה' שנאת רע -
אמר רב נחמן בר יצחק:
הרואה דבר רע בחברו יחידי מצווה לשנאתו, שנאמר: יראת ה' שנאת רע.

לי עצה ותושיה -
עד שלא נברא העולם נתיעץ הקב"ה בתורה ששמה תושיה לבראת את העולם.
השיבה ואמרה לו: ריבון העולמים, אם אין צבא למלך, או אם אין מחנה למלך, על מה הוא מלך?!
אם אין עם מקלסין למלך, איזהו כבודו של מלך?
ושמע הקב"ה וערב לו.

מכאן אמרו חכמים:
כל מלכות שאין לה יועצים אין מלכותה מלכות.
וכן הוא אומר: ויהונתן דּוֹד דויד יועץ, ואם מלכים היו להם יועצים, שאר אדם עאכ"ו שהוא טובה להם, שנאמר: ושומע לעצה חכם.

בי מלכים ימלוכו -
היה ר"ש בן אלעזר אומר:
מי גדול הממליך או המולך, העושה שרים או העושה שררה?
הוי אומר: העושה שרים, כל עצמם של שני כתרים הללו כתר כהונה וכתר מלכות אין באים אלא מכחה של תורה, שנאמר: בי מלכים ימלוכו וגו' בי שרים ישורו, הוי אומר: כל מי שזוכה לתורה מעלה עליו הכתוב כאלו שלשתם מונחין וזוכה לכלם, וכל מי שאינו זוכה לתורה מעלה עליו הכתוב כאלו שלשתם מונחים ולא זכה לאחד מהן.

מנא לן דרבנן איקרו מלכים?
דכתיב: בי מלכים ימלוכו.

ומנא לן דכפלינן שלמא?
דכתיב: ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דויד ועמך בן ישי שלום וגו'.

באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט -
התורה אמרה: באיזו שביל אני מצוי?
בדרכן של עושי צדקות.

בתוך נתיבות משפט -
א"ר הונא:
לסקופסטי של מטרונא, כשהיא מהלכת בשוק משמטין סייף מלפניה וזיין מלאחריה, כך היא התורה, דינין מלפניה ודינין מלאחריה.
מלפניה שם שם לו חוק ומשפט.
מלאחריה, ואלה המשפטים.

להנחיל אוהבי יש -
שנו רבותינו:
תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין העוה"ז ונוחלי העוה"ב, שנאמר: להנחיל אוהבי יש.
אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהינום ויורדין לבאר שחת וכו' (כתוב לעיל ברמז תרכ"ז וברמז תש"י וברמז תשע"ד):

כי אתא רב דימי אמר:
עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו, שנאמר: ברוך אדני יום יום יעמס לנו.

אמר ליה אביי:
וכי אפשר לומר כן, והכתיב: מי מדד בשעלו מים?!
אמר ליה: מאי טעמא לא שכיחת באגדתא?
דאמרי במערבא, משמיה דרבא בר מרי: עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, שנאמר: להנחיל אוהבי יש.

ה' קנני ראשית דרכו -
(כתוב בירמיה ברמז רצ"ח).

יש אומרים:
התורה וכסא הכבוד נבראו,
תשובה וג"ע וגיהינום וביהמ"ק ושמו של משיח עלו במחשבה להבראות, אבל איני יודע אם התורה קדמה לכסא הכבוד ואם כסא הכבוד קדמה לתורה.

א"ר אבא בר כהנא:
התורה קדמה לכסא הכבוד, דכתיב: ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז.
ובכסא כתוב בו: נכון כסאך מאז.

ארבעה נקראו קנין:
ישראל נקראו קנין, שנאמר: עם זו קנית.
ארץ ישראל נקראת קנין, שנאמר: קונה שמים וארץ.
בית המקדש נקרא קנין, שנאמר: ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו.
התורה נקראת קנין, שנאמר: ה' קנני ראשית דרכו.
יבאו ישראל שנקראו קנין לארץ ישראל שנקראת קנין, ויבנו בית המקדש שנקרא קנין, בזכות תורה שנקראת קנין.

מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ -
ר' פנחס ר' יהושע בריה דריש לקיש, בשם ר' לוי:
זה שהוא בונה צריך שישה דברים:
מים,
ועפר,
ואבנים,
וקנים,
וסיד,
וברזל.

ואם תאמר עשיר הוא ואין צריך לקנים, הרי הוא צריך לקנה המדה, שנאמר: ובידו קנה המדה.
והתורה קדמה אותם שש קדימות:
קדם
ומאז
ומעולם
ומראש
ומקדמי תרין:

ואהיה אצלו אמון -
רבי יהושע רבה כד הוה דריש במעשה בראשית פתח:
ואהיה אצלו אמון -
אמון פדגוג,
אמון מכוסה,
אמון מוצנע.

אית דאמרי:
אמון רבתא.

אמון פדגוג, כמה דאת אמר: כאשר ישא האומן את היונק.
אמון מכוסה, כמה דאת אמר: האמונים עלי תולע,
אמון מוצנע, כמה דאת אמר: ויהי אומן את הדסה.
אמון רבתא, כמה דאת אמר: התיטבי מנוא אמון - ומתרגמינן: האת טבא מאלכסנדריא רבתא.

דבר אחר:
אצלו אמון -
התורה אמרה: אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה.
בנוהג שבעולם, מלך ב"ו בונה פלטין ואינו בונה אותו מדעת עצמו אלא מדעת האומן, והאומן אינו בונה אותו מדעתו אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו, לידע היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשים, כך הקב"ה היה מביט בתורה ובורא את העולם.
והתורה אמרה: בראשית ברא אלוהים - בי ראשית ברא, ואין ראשית אלא תורה, שנאמר: ה' קנני ראשית דרכו.

משחקת בתבל ארצו -
רשב"י אמר:
תבל -
זו ארצו.
ולמה נקרא שמה תבל?
שהיא מתובלת מכל ארצות, שכל הארצות מה שיש בזו אין בזו, אבל ארץ ישראל אינה חסרה כלום, שנאמר: לא תחסר כל בה.

דבר אחר:
למה נקרא שמה תבל?
על שם תבלין שבתוכה.

ואי זה?
זה תורה, שנאמר: בגוים אין תורה - מכאן שהתורה בארץ ישראל,
וארץ ישראל משובחת משאר ארצות, שנאמר: וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים.
מצרים משובחת שבארצות, שנאמר: כגן ה' כארץ מצרים.
וצוען שבח ארץ מצרים היא דמרבו בה מלכי, דכתיב: כי היו בצוען שריו.
וחברון מן המגונה שבארץ ישראל הוא, דקברי בה שכבי, והיא מבונה [על אחת] משבעה בצוען, שהיא משובחת שבמצרים, קל וחומר לשבח של ארץ ישראל.
ואם תאמר: מי שבנה זה לא בנה זה?
תלמוד לומר: ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען - מי שבנה זה בנה זה אי אפשר שבנה את הכעור ואחר כך בנה את הנאה, אלא בנה את הנאה ואחר כך בנה את הכעור, שהיא פסולת של ראשון, לפי שחביב ומשובח ממנה בנה תחלה.
וכן אתה מוצא בדרכי המקום, כל מי שחביב נברא קודם לחברו, לפי שהתורה חביבה לכל נבראת ראשונה לכל, שנאמר: ה' קנני ראשית דרכו וגו' מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ.

בית המקדש לפי שחביב מכל נברא קודם לכל, שנאמר: כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.
ארץ ישראל שחביבה מכל נבראת קודם לכל, שנאמר: עד לא עשה ארץ וחוצות.
ארץ - זו ארץ ישראל.
חוצות - אלו שאר ארצות.

דבר אחר:
ארץ - אלו שאר ארצות.
חוצות - אלו מדברות,
תבל - זו ארץ ישראל, שנאמר: משחקת בתבל ארצו.
הרי הוא אומר: ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גויים - ארץ עשויה חוליאות לשליטים, שכל מלך ושליט שלא קנה בארץ ישראל לא עשה כלום.

רבי יהודה אומר:
וכי שלשים ואחד מלכים היו כולם בארץ ישראל?
אלא כדרך שעשה ברומי עכשיו שכל מלך ומלך שלא קנה ברומי לא עשה כלום, כך כל מלך ושליט שלא עשה פלטריאות וחוליאות בארץ ישראל לא עשה כלום.

נחלת צבי -
מה צבי קל ברגליו מכל בהמה וחיה, כך פירות ארץ ישראל קלים מכל פירות הארצות.

דבר אחר:
מה צבי זה כשאתה מפשיטו אין עורו מחזיק את בשרו, כך ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה, בשעה שישראל עושים את התורה אין פירותיה קלים.
יכול לא היו שמנים?
תלמוד לומר: ארץ זבת חלב ודבש - שמנים כחלב ומתוקים כדבש.
וכן הוא אומר: כרם היה לידידי בקרן בן שמן.
מה שור זה אין בו גבוה מקרניו אף ארץ ישראל פסולת משאר ארצות, אי מה שור זה אין בו פסול מקרניו אף ארץ ישראל פסלת משאר ארצות?
תלמוד לומר: בן שמן - ששמנה הייתה ארץ ישראל גבוהה ומתוקה ומשובחת משאר ארצות. בתחלה הייתה תורה בשמים, שנאמר: ואהיה אצלו אמון, ואחר כך עלה משה והורידה לארץ ונתנה לבני אדם, שנאמר: משחקת בתבל ארצו.

א"ר אלכסנדרי:
מהו בתבל ארצו?
מכאן שעשרה שמות יש לארץ:
ארץ,
אדמה,
חרבה,
יבשה,
ארקא,
תבל,
חלד,
ראשית,
גיא,
שדה.

ארץ - שבני אדם רצין בה.
אדמה - שממנה נברא אדם הראשון.
חרבה - שמחריבין אותה המים.
יבשה - בשעה שקבלה דמו של הבל.
ארקא - בשעה שברחה לפני הקב"ה בשעה שראה ליתן תורה לישראל על הר סיני.
תבל - שהיא מתובלת בפירותיה.
חלד - שבני אדם חולדין בה.
ראשית - שהיא ראשית לכל מעשה בראשית.
גיא - שעשויה גבעות גבעות.
שדה - שעשויה שדות שדות.

אשרי אדם שומע לי -
א"ר יהושע בן לוי לבניו:
אקדימו עולו אקדימו וחשיכו, עולו לבי כנישתא, כי היכי דתוריכו חףי ולמודייכו תתקיים בידייכו.

א"ר חמא בר חנינא:
מאי קראה?
אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום וגו'.

אמר רב חסדא:
לעולם יכנס אדם שני פתחים לבית הכנסת ויתפלל, שנאמר: לשמור מזוזות פתחי.
שני פתחים סלקא דעתך?
אלא אימא שיעור שני פתחים.

מעשה באשה אחת שהזקינה הרבה, באת לפני ר"י (הגלילי) בן חלפתא אמרה לו: רבי, זקנתי יותר מדאי ומעכשו חיים של נוול הם, שאיני טועמת לא מאכל ולא משתה ואני מבקשת ליפטר מן העולם.
אמר לה: במה הארכת כל כך ימים?
אמרה לו: למודה אני אפילו יש לי דבר חביב אני מנחת אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום. אמר לה: מנעי עצמך מבית הכנסת שלושה ימים זה אחר זה, הלכה ועשתה כן וביום השלישי חלתה ומתה, לכך אמר שלמה: אשרי אדם שומע לי וגו'.
מה כתיב אחריו?
כי מוצאי מצא חיים.
אמר הקב"ה: אם הלכת להתפלל לבית הכנסת לא תעמוד לך על פתח החיצון, אלא הוי מתכוין ליכנס דלת לפנים מדלת, לשקוד על דלתי אין כתיב כאן אלא דלתותי - שתי דלתות.
ולמה כן?
שהקב"ה מונה פסיעותיך ונותן לך שכר.

מהו לשמור מזוזות פתחי וכי יש מזוזה בבתי כנסיות?
א"ר יהודה ברבי סימון:
מה מזוזה זו אינה זזה מן הפתח, כך לא תהא זז מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, ואם תעשה כן, דע שאתה מקבל פני שכינה.
מה כתיב אחריו?
כי מוצאי מצא חיים.
ולא עוד אלא טעון ברכות, שנאמר: ויפק רצון מה'.

לשמור מזוזות פתחי -
א"ר תנחום:
חייב אדם לתת מזוזה על פתח ביתו.

רבי לוי אמר:
שתי מזוזות הן אחת מכאן ואחת מכאן.

רבי ישמעאל אומר:
מזוזה אחת.

וחכמים אומרים:
הלכה כדברי רבי ישמעאל.
למה?
שאם אדם עושה שתי מזוזות, איני יודע אי זו עיקר ואי זו טפלה.
מסייע ליה לרבי ישמעאל, דאמר קרא: וקשרתם לאות - אם אדם עושה שני תפלין, אחד מכאן ואחד מכאן, אינו יודע אי זה עיקר ואי זה טפל, אלא וודאי הלכה כרבי ישמעאל, מה מזוזה אחת אף תפלין אחת.

א"ר יודן:
למה נאמר לשמור מזוזות פתחי?
אלא שאם יהיו לו לאדם שני פתחים, חייב ליתן מזוזה בזה ובזה, לכך נאמר: מזוזות פתחי.

כי מוצאי מצא חיים -
כל מי שהוא מצוי בדברי תורה, אני מצוי לו בכל מקום.

שאלו תלמידיו את רבי פרידא:
במה הארכת ימים?
אמר להם: לא ברכתי לפני כהן.
למימרא דמעליותא היא.

והא אמר רבה בר בר חייא א"ר יוחנן:
כל תלמיד חכם שמברך לפניו כוהן עם הארץ, אפי' כוהן גדול, אותו תלמיד חכם חייב מיתה, שנאמר: כל משנאי אהבו מות אל תקרי מְשַׂנְאַי אלא מַשְׂנִיאַי, כי קאמר איהו נמי בשוין.

כל משנאי אהבו מות -
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן:
כל תלמיד חכם שיש לו רבב על בגדו חייב מיתה, אל תקרי מְשַׂנְאַי אלא מַשְׂנִיאַי.

רבינא אמר:
רבד ממש, שנאמר: מרבדים רבדתי ערשי. ולא פליגי הא בגלימא הא בלבושא.

ריש לקיש אמר:
רק בפני רבו חייב מיתה, אל תקרי מְשַׂנְאַי אלא מַשְׂנִיאַי.