מצודות דוד, משלי פרק טז



פסוק א
לאדם. ביד האדם לערוך הדברים בלבו בסדר נאות אבל מה' בא העזר לסדר אמריו בלשון לבל יכשל בהם.:

פסוק ב
זך בעיניו. כי אינו רואה חובה לעצמו
ותוכן.
ה' הוא בתוך רוחו של כל אדם ויודע הוא אם דרכיו זכאים אם לא:

פסוק ג
גול. סבב מעשיך אל ה' להיות מביא לעבודתו ואז יכונו ויתבססו מחשבותיך:

פסוק ד
כל. הכל ברא ה' למען קלוסו וגם טובת הרשע וכח הזרוע שנתן בו הוא להיות מוכן לרצועת מרדות ביום בוא הרעה להיות שבט אפו ואם כן גם זה הוא למענהו:

פסוק ה
יד ליד. מידו של מקום יבוא הגמול ליד המחויב ולא ינקה ממנה כי לא תשוב ריקם:

פסוק ו
בחסד. בעבור החסד והאמת אשר יעשה האדם יכופר העון ובלבד כשהוא סר מרע בעבור יראת ה' לא מיראת הבריות:

פסוק ז
ברצות. כאשר ירצה ה' דרכי האיש בהיותם ישרים אז גם אויביו ישלים עמו ומכל שכן שלא יתעוררו עליו אויבים חדשים:

פסוק ח
טוב. יותר טוב הון מעט הבא בצדק וביושר מהרבה תבואות הנאספים בלא משפט כי אם בגזל ובעושק :

פסוק ט
יחשב דרכו. באיזה דרך יהלך
יכין.
מכין פסיעותיו ללכת במקום שירצה:

פסוק י
קסם. אמרי המלך ברורים כאלו היה קסם על שפתיו כי אין דבר נכחד מאת המלך לפי שכל האנשים יחזרו למצוא חן בעיניו ולזה ימצא בכל דבר מי מגלה אוזן המלך לזה לא ימעול פיו במשפטו לעות הדין מחמת טעות ושגגה:

פסוק יא
פלס. הנה יש ביד ה' פלס ומאזנים לשקול בהם משפט תשלומין ומעשהו בדבר התשלומין הוא כמו כל אבני כיס הם אבני המשקל הנתונים באמתחת ויש שם רבי המשקל וקטני המשקל וכן ישקול המקום תשלומין לכ"א לפי הגמול:

פסוק יב
תועבת. דבר תעוב הוא למלכים לעשות רשע כי בעבור מעשה הצדק יכון כסאו ולזה יתעב הרשע להעמיד הכסא על כנו:

פסוק יג
שפתי צדק. אמרי צדק
יאהב.
אל המלכים:

פסוק יד
מלאכי מות. החמה ההיא כאלו ישולח באדם מלאכי מות
יכפרנה.
יעביר את החמה במתק אמרי פיו:

פסוק טו
באור. כשהמלך מאיר פניו למי ומראה פנים צהובות ושוחקות הוא לו לחיים כי הרבה טובה ביד המלך
ורצונו.
רצון המלך הוא כעב המביא מלקוש הוא המטר המאוחר היורד על הקשין ועל המלילות:

פסוק טז
מה טוב. מה מאוד הוא טוב יותר מחרוץ והוא מין זהב טוב
וקנות בינה.
קנין הבינה:

פסוק יז
מסלת. דרך הישרים הוא לסור מרע כי יתבוננו בדרכם שלא יבואו לידי נדנוד עון והרוצה לשמור נפשו ישמור דרכו לבלי לכת כפי ההזדמן:

פסוק יח
לפני שבר. טרם יבוא שבר על הרשע בא לו מתחלה גאון וממשל רב כי בזה יכפל הצער
גובה רוח.
על רוב הטובה הבאה לו טרם הכשלון וכפל הדבר במ"ש:

פסוק יט
טוב. יותר טוב להיות שפל רוח להתחבר עם הענוים אף אם מעט ירויח עמהם מלהיות מחלק שלל רב מאשר ירויח עם הגאים כי פן ילמד ממעשיהם:

פסוק כ
משכיל. המתבונן וצופה לסוף הדבר ימצא טוב כי יצליח ואם אחר כל ההתבוננות יבטח בה' אשרי לו:

פסוק כא
לחכם לב. למי שלמד חכמה מרבו סופו יקרא נבון כי יתחכם להבין דבר מתוך דבר
ומתק.
הממתיק אמרים לזולת למען יערב לו להיות מקובל על הלב הנה יועיל גם לעצמו כי בזה יוסיף ללמוד להבין תוכיות הדבר:

פסוק כב
שכל. השכל הוא לבעליו כמעין הנובע חיים כי בעבורו בא לו חיים
ומוסר.
היסורים הבאים על האוילים הם בעבור אולתם:

פסוק כג
ישכיל פיהו. ילמד את פיו להמתיק אמרים וכאשר יהיו שגורים על שפתיו יוסיף עוד למוד להבין תוכיות הדבר א"כ באה ההשכלה מן הלב אל הפה וחוזרות לבוא מן הפה אל הלב עד אין תכלית:

פסוק כד
צוף דבש. הממתיק אמרים בנעימות רב המה ערבים לשומעיהם כחלות הדבש והמה מועילים לנפש ולגוף כי בזה ימשוך לבות בני אדם אחר דעתו הן בדבר המוסר הן בדבר הנצרך:

פסוק כה
לפני איש. לפי ראות עיניו
ואחריתה.
אחרית הדרך ההיא הולך אל דרכי מות:

פסוק כו
עמלה לו. טורח המלאכה יעמוד לו לצורכו כאשר פיו יכוף אותו לתבוע המאכל אז יהיה לו למלא שאלתו:

פסוק כז
כורה רעה. דרכו לחפור ולחפש תחבולות לעשות רעה לבני אדם וגם ירבה לדבר דברי חדודים ומכעיסים כאלו על שפתיו אש שורפת:

פסוק כח
איש תהפוכות. המהפך אמרים ממה שנאמרו הוא מגרה מריבה בין הבריות
ונרגן.
המתלונן אחר מעשה בני אדם מפריד מן האנשים את השר אשר עליהם כי מורדים בו וגם הוא נהפך להם לאויב:

פסוק כט
יפתה רעהו. לאחוז גם הוא בדרכי חמס ומוליכו בדרך לא טוב למצוא חבר לעצמו:

פסוק ל
עוצה. הסותם עיניו לחשוב להפך אמרים (כי דרך המעמיק לחשוב מה, יסתום אז עיניו לבל יבלבלו אותו דברים הנראים)
קורץ.
המנדנד בשפתיו לרמז לשון הרע
כלה רעה.
הנה זה גמר הרעה אשר חשב עליה כי רמזה ועשה מעשה :

פסוק לא
עטרת וגו'. ההולך בדרך צדקה תמצא בו עטרת תפארת שיבה כי ירבה ימים בגדולה ותפארת:

פסוק לב
מגבור. כי הגבור לא יתגבר כ"א במעשה הגבורה והמאריך אף יתגבר על כל בשב ואל תעשה
ומושל ברוחו.
מי שבידו לכבוש כעסו הוא טוב מגבור הלוכד עיר מבצר וכפל הדבר במ"ש:

פסוק לג
בחיק. דרך מטילי הגורל להניח פתקין בחיק או לזולתו במקום נסתר ומשם יקחום להניחם על המנות לדעת מה למי ואמר בזה אל תהרהרו על הגורל לומר שבא בקרי והזדמן כי בעוד הטילו פתקי הגורל אל החיק עד לא הוציאום כבר נגזר משפט הדבר מה' וזכה כל א' בחלקו אשר חלק לו אלוה ממעל:

הפרק הבא    הפרק הקודם