ילקוט שמעוני, משלי פרק כא


המשך סימן תתקנט
פלגי מים לב מלך ביד ה' -
א"ר הונא:
שלשה צריכים רחמים:
פרנס טוב,
שנה טובה,
חלום טוב.


מלך טוב, דכתיב: פלגי מים לב מלך ביד ה'.
שנה טובה, דכתיב: תמיד עיני ה' אלוהיך בה.
חלום טוב, דכתיב: ותחלימיני והחייני.

פלגי מים לב מלך ביד ה' -
רבי ישמעאל דורש המקרא הזה:
מה המים הללו, כשנתונין בכלי אתה מטה אותו לכל צד שאתה רוצה, כך כשאדם עולה למלוכה לבו נתון ביד הקב"ה, אם זכה העולם - הקב"ה מטה לב מלך לטובה. ואם לא זכה העולם - מטהו לגזרות קשות, וכל גזרה וגזרה יוצאה תחלה לפני הקב"ה, הה"ד: (לכל) [על כל] אשר יחפוץ יטנו.

עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח -
א"ר אלעזר:
גדול העושה צדקה ומשפט ממי שהקריב כל הקרבנות, שנאמר: עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח.

הפכפך דרך איש וזר -
הפכפך -
זה עשו הרשע, שהוא בא ומהפך על ישראל, גנבתון לא גנבתון? קטלתון לא קטלתון? לא גנבת מאן גנב עמך?לא קטלת מאן קטל בהדך?
קניס להון מומי להון, אייתי גולגלתיך אייתי ארנוניתך אייתי דימוסיך.

איש -
זה עשו: איש יודע ציד איש שדה.

וזר -
שעשה עצמו זר למילה ולמצות.

וזך ישר פעלו -
זה הקב"ה, שהוא נוהג עמו במדת ישרות בעוה"ז, כפועל שהוא עושה עם בעל הבית באמונה.

דבר אחר:
הפכפך -
אלו עו"א, שהם מתהפכים על ישראל ואומרים הב הב.

איש -
שהם באים מנח שנקרא איש: נח איש צדיק תמים.

וזר -
שהם עובדים עבודת אלילים.

וזך -
שהקב"ה נוהג עמהם בישרות בעוה"ז.

טוב לשבת על פנת גג -
עשר גליות גלתה שכינה וכו' (כתוב ביחזקאל ברמז ש"נ):

אוטם אזנו מזעקת דל -
רב יהודה היה יתיב קמיה דשמואל
אתיא ההיא אתתא צווחה קמיה ולא אשגח בה.
אמר ליה: לא סבר לה מר: אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה?!
אמר ליה: שיננא, רישך בקרירי ורישא דרישך בחמימי, הא יתיב מר עוקבא אב בית דין, שנאמר: בית דוד דינו לבקר משפט.

יכפה אף -
א"ר אלעזר:
גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו, דאלו במשה רבינו כתיב: כי יגרתי מפני האף והחמה, ובעושה צדקה כתיב: מתן בסתר יכפה אף.

ופליגא דר' יצחק:
אף כופה, חמה אין כופה, דכתיב: ושחד בחיק חמה עזה, אע"פ ששחד בחיק חמה עזה היא.

וא"ר יצחק:
כל דיין שמקבל שחד מביא חמה עזה לעולם, שנאמר: ושחד בחיק חמה עזה.

שמחה לצדיק עשות משפט -
שמחה לצדיקו של עולם, כשהוא עושה את הדין.
למה?
שהוא מתרומם בעולם, שנאמר: ויגבה ה' צבאות במשפט.

דבר אחר:
שמחה -
לצדיקו של עולם, שעושה מידת הדין בביתו והחריבו, שכן הוא אומר: נורא אלוהים ממקדשיך.

א"ר יוחנן:
ממה שעשה במקדשו, ומה לביתו ולמקדשו לא נשא פנים, על אחת כמה וכמה שהוא עתיד ליפרע ממחריביו.

דבר אחר:
שמחה -
לצדיקים שהוא עושה משפט בהם, שהוא מנקה אותם מעונותם.
תדע, שכן דוד כיון שפגעה בו מידת הדין, אמר: מזמור לדוד בברחו וכו' (כתוב במזמור ע"ז).

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן:
כל המרפה עצמו מדברי תורה נופל לגיהינום, שנאמר: אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח - ואין רפאים אלא יורדי גיהינום, שנאמר: ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה.

טוב שבת בארץ מדבר -
א"ר יוחנן:

ששה חדשים נתעכבה שכינה לישראל במדבר וכו' (כתוב בשמואל ברמז ש"נ):

אוצר נחמד ושמן בנוה חכם -
זה משה.

וכסיל אדם יבלענו -
זה יהושע, שלא היה בן תורה והיו ישראל קורין אותו כסיל, ובשביל שהיה משרת משה זכה לירושתו, שהיה מכבדו ופורס הסדין על הספסל ויושב תחת רגליו, לפיכך אמר הקב"ה: איני מקפח שכרך, ועליו נאמר: נוצר תאנה יאכל פריה.

רודף צדקה (וחסד) -
זה אברהם, שנאמר: ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט.

וחסד -
שגמל (הקב"ה) [חסד] לשרה.

ימצא חיים -
שנאמר: ושני חיי אברהם וגו'.

צדקה וכבוד -
א"ר שמואל בר רב יצחק:
אמר לו הקב"ה: אני אומנותי גמילות חסדים, תפסת אומנותי בוא ולבוש לבושי: ואברהם זקן.

א"ר יצחק:
משום דרודף צדקה ימצא צדקה?
אלא לומר לך, כל הרודף אחר צדקה, הקב"ה ממציא לו מעות כדי לעשות בהם צדקה.

רב נחמן בר יצחק אמר:
הקב"ה ממציא לו בני אדם המהוגנים לעשות בהם צדקה, כדי לקבל בהם שכר.

ר' יהושע בן לוי אמר:
הויין ליה בנים:
בעלי תורה,
בעלי עושר,
בעלי אגדה.


בעלי תורה, דכתיב: ימצא חיים - וחיים זו תורה, שנאמר: כי מוצאי מצא חיים.
בעלי עושר, דכתיב: צדקה - זה עושר.
כבוד - זו אגדה, דכתיב: כבוד חכמים ינחלו:

תניא היה ר"מ אומר:
יש לו לבעל הדין להשיב, אם הקב"ה אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסן?
אמור לו: כדי להנצל אנו בהם מדינה של גיהינום וכו' (כתוב בתהילים בפסוק בקש שלום ורדפהו).

עיר גברים עלה חכם -
ר' יהושע בשם ר' אחא:
גברים כתיב, שכלם זכרים ואין בהם נקבות.

עלה חכם -
זה משה, שנאמר: ומשה עלה אל האלהים.

ויורד עוז מבטחה -
ר' יהודה ור' נחמיה,
ר' יהודה אומר:

עוז -
זו תורה, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן.

מבטחה -
שבטחונה בה ומתן שכרה בצדה.

ר' נחמיה אומר:
עוז -
זו תורה.

מבטחה -
שכל מי שיגע בה, בטוח שהוא גוזר ואחרים מקיימים אותו.

שומר מצרות נפשו -
כי הא דההוא כובס, פגע בו בר' אלעזר בר' שמעון קרייה: חומץ בן יין.
אמר: מדאית ביה עזות מצח כולי האי שמע מינה רשע הוא.
אמר: תפשוהו, ותפשוהו.
לבתר דנא יתיב דעתיה אזל בתריה לפרוקי ולא מצי, קרי עליה: שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. זקפוהו, קם תותי זקיפא וקא בכי עליה.
אמרו לו: רבי, אל ירע בעיניך הוא ובנו בעלו נערה מאורשה ביום הכפורים, הניח ידיו על בני מעיו ואמר: שישו בני מעי שישו, ספקות שלכם כך, וודאות שלכם עאכ"ו, מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם כו', הוו מפקי מיניה דיקולי דתרבא ומותבי בשמשא בתמוז ואב ולא מסרחי, קרי אנפשיה: אף בשרי ישכון לבטח.

דבר אחר:
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו -
שאין נגעים באין לאדם אלא על לשון הרע, שנאמר: זאת תהיה תורת המצורע - המוציא שם רע.

זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון -
א"ר הושעיא:
כל המתיהר נופל בגיהינום, שנאמר: זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון, ואין עברה אלא גיהינום, שנאמר: יום עברה היום ההוא וכו' (כתוב ברמז מ"א):

העז איש רשע בפניו -
זה דתן ואבירם, שנאמר: ויקומו לפני משה.

דבר אחר:
זה עמלק, דכתיב: ויבא עמלק.
מלמד, שבא בגלוי פנים.

דבר אחר:
זה גלית.
ולמה נקרא שמו גלית?
שבא בגלוי פנים.

אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' -
א"ר יהודה אמר רב:

מצא כלאים בבגדו פושטו ואפילו בשוק.
מאי טעמא?
אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' - במקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב.


הפרק הבא    הפרק הקודם