[כה, א]
גם אלה משלי שלמה -
זה הפסוק הסופר אמרו.
ויתכן שהיה שבנא, כי הוא היה סופר המלך וספר בו סבת ההעתקה.

ומלת גם –
לרבות הראשונים.

העתיקו -
צוה להעתיק המשלים האלה מספריו להיות מחברת אחת ותחלת זה החלק היה כבוד אלהים.

[כה, ב-ה]
כבוד, שמים, הגו, הגו -
ד' דבקים.
וכן הפירוש: כבוד אלהים דבר כבודו בספור מעשיו הנבראים, יש מאין הסתירהו, כי מי יוכל למלל כבודו ולהגיע אל תכליתו ואין לתמוה אם מצאנו ספרו בגוים את כבודו והגידו את כבודו בעמים, כי זה הכתוב מדבר בהשמד האויבים והושיע האוהבים.

וכבוד מלכים -
מה שהוא כבוד להם חקור הדבר ואל תחקור מעשה אלהים, כי שמים הם למעלה מאדם והאדם לעומק מתחתיו והמלכים שיש בהם יכולת להתעסק בחכמה בלבד אין חקר.
והטעם: אינם יכולים לחקור כבודו ולדעת מה למעלה ומה למטה, אף כי תחקרנו אתה כאשר יסיר ויהגה הצורף סיגי הכסף, אז יצא לו מן המצורף הכלי כאשר יחפוץ, וכן המלך יסיר הרשע שהוא לפניו ואז יכון בצדק כסאו וזהו כבודם ותפארתם בדין לחקור, עד שיהיו נזהרין במשפטי המלוכה.

[כה, ו-ז]
אל, כי -
ב' דבקים.
תתהדר -
תהיה הדור במלבוש ומרכבה כמוהו.

ובמקום גדולים -
שיעמדו שם אל תעמוד.

כי טוב -
שיאמר לך עלה הנה ועמוד עמנו, מהשפילך לפני נדיב באמרו לך סור מעלי.

ראו -
השפלתך.

ראו -
תחת יראו.

[כה, ח-יב]
אל, ריבך, פן, תפוחי, נזם -
ה' דבקים,
אפניו -
האל"ף נוסף כאל"ף מי אפסים אזרוע או היא שרש מן אופן עגלה.
והטעם: על סבובו ומשכיות מצפונות ומסתרים, וכן הפירוש אל תצא מהר לריב במריבת אחרים פן תהיה נכלם.

מה תעשה -
באחרית המריבה להמלט בהכלימך רעך ויחפרך, אבל ריב שלך ריב עם רעך.

וסוד -
שהודיעך אחר על רעך אל תגלהו במריבתך.

פן יחסדך -
יחרפך שומע ויקראך רכיל ודבת הסוד שגלית לא תשוב, כלומר שלא תשיב מה שדברת.

תפוחי זהב -
כלומר כצורת תפוחי זהב במצפוני כסף, כלומר שהם גנוזים עם הראוי להם, כן דבר שהוא דבור על הפנים הראויים ולא לגלות סוד אחר.

פרוש אחר:
הראויים ולא לגלות.

דבור -
תרגום וינהג, כלומר נהוג על אפניו, וכנזם זהב וחלי כתם, כן משים התוכחות על אזן שומעת.

[כה, יג]
כצנת שלג -
קרירות.
ויתכן להיותו מן צנה וסוחרה, בעבור שהגין על האדם בעת קציר מפני החום, כן ציר נאמן.

ונפש -
חסר.
וטעמו: כתאות נפש אדניו ישיב לו מענה, וכן: כי נפש הוא חובל חסר חי.

פרוש אחר:
ונפש אדניו -
כאילו נפש האדון דבקה בציר בלכתו ובשובו ישיבם אל קרבו באמונתו.

[כה, יד]
נשיאים -
נקראו כן העננים, בעבור שינשאו מקצה הארץ ורוח נושאם.

וגשם אין -
בנשיאים להמטיר.

כן איש -
משקר ומכזב שיתן ואין לו מאומה מדומה לעננים, ואין נכון לעשות כן.

[כה, טו]
בארך אפים -
בעבור שהקצין האריך אפו על זעומיו ולא נקם מהם, אז יפתוהו שונאיו ויוכלו לו ולשונם הרכה תשבר גרם.

[כה, טז]
דייך -
מה שהוא די לך לאכלו.

והקאתו -
כי הדבש חם והגוף לא יכילנו, על כן תקיאנו.

[כה, יח]
מפיץ -
חסר נו"ן ודוגמת מפץ אתה לי, והוא שם כלי וכן נו"ן נשיתי טובה,
וצור ילדך תשי.
והראוי תנשי על משקל תטעי.

עד שקר -
עדות והוא שם דבר.
ויתכן להיות שם התואר, כלומר איש עד שקר.

[כה, יט]
שן -
מענין חץ שנון ונאמר שנים, כי שם שתי מערכות.

רועה -
שם מן תרועם.

ומועדת -
על משקל יושבת והשורק תחת חולם, כשן נשבר בעת האוכל, או כרגל מועדת בעת המרוצה, כן מבטח הבוגד שיבגוד בעת צרה הבוטח בו.

פרוש אחר:
נכון להיות שן כשן הסלע ויהיה שן ורגל משל אחר.
והטעם: כשן נשברת ותמעד הרגל העומדת עליה, כן מבטח הבוגד:

[כה, כ]
מעדה בגד -
תרגום ויסר ולא עדה עליו שחל ביום קרה.

וחומץ על נתר –
מדומים וכן שר בשירי שמחה על לב רע ונתר ידוע להתכבס בו, והנה אם המים יפרפרוהו כל שכן החומץ, כלומר מסיר או מעביר בגדיו מעליו וחולה מדומה לשניהם.

ומלת רע –
מן תרועם, כלומר שבור וזה דרך מוסר שלא יכעוס החולה ולא יכביד עליו בשיריו ודבריו.

[כה, כא]
רעב, וצמא -
עוברים.

שנאך -
נפתח בעבור אות הגרון.

[כה, כב]
כי גחלים -
בזכרו המאכל והמשקה שנתת לו, תשרפנו כאילו גחלים הבאת על ראשו לשרפו, וישמור מעשות לך רע.

ישלם לך -
גמול טובתך.

[כה, כג]
תחולל -
דבק בפסוק פנים ואחור והוא מן חלילה כלומר תמנע.

פרוש אחר:
מן חולל אילות כענין תכאבו באבנים,
ראתה ותחל הארץ,
יחיל ה' מדבר קדש.
כלומר אחזה חיל.
וכן פירוש רוח צפון היא תביא חול לגשם ותכריעהו עד שיכלא ולא ירד על הארץ, כי תפזר העבים לפאות וכן פנים נזעמים יחוללו לשון סתר, שמדבר הרכילות בסתר יתנו לה הפנים חיל, בהראות הזעם בהם עד אשר ימנענה מן הרכילות, וזה דרך מוסר שלא יקבל אדם לשון הרע.

[כה, כה]
מים קרים -
מדומים לתועלת הגוף וראוי כל אדם לבשר טובות ולהימנע מבשורות רעות.

[כה, כו-כז]
מעין, אכול -
ב' דבקים.
מעין ומקור כפל דבר, כלומר כמעין שהרגל תרפסהו וכמקור המים שהוא השחת, כן הצדיק שימוט לפני רשע ודימהו למעין, כי פיהו מקור המוסרים ואין נכון שירפשו אותו הרשעים.

[כה, כז]
אכול -
צווי, כלומר אכול דבש, אבל הרבות לא טוב כי מאכל הדבש הראוי הוא טוב.

וחקר כבודם -
של צדיקים הוא כבוד לחקור, ור"ל שיחקור חכמתם שהיא כבודם ותפארתם והנה זה אכול דבש ראוי מדומים, וכמוהו: אכול בני דבש כי טוב וכתיב בתריה כן דעה.

[כה, כח]
פרוצה -
שנעשית פרצה בחומותים.

אין חומה -
שלא נבנתה חומה במקום פרץ לעבור אנשים ויצא מי שירצה, כן איש אשר אין מעצור לרוחו - לנפשו לעצור מאמריו והנה שתיקה טובה להם.