מצודות דוד, משלי פרק כט



פסוק א
איש תוכחות. הצריך אל התוכחה ומקשה ערפו ולא יאבה לשמוע ישבר פתאום ואין מי ירפא לו:

פסוק ב
ברבות. בעת גדלו הצדיקים ומושלים בעם אז ישמחו כי בעבורם יהיו מושגחים מה':

פסוק ג
ורועה. המחבר עצמו לזונות מאבד הון אביו בתת להם אתנן ויצער עוד את אביו:

פסוק ד
במשפט. בעבור המשפט אשר יעשה בין העם יתקיים המדינה כי יחדלו מעושק ידיהם כי הכל יביא במשפט אבל אם הוא איש אוהב תרומות ר"ל כאשר יפרשו לו חלק מן העושק עוזב המשפט הוא מהרס את אנשי המדינה כי יתרבו העושקים:

פסוק ה
גבר מחליק. מי שמחליק את הדרך למען ימעדו בה רגלי רעהו ויפול לארץ הנה בזה פורש רשת על פעמי עצמו ר"ל הוא עצמו יכשל בהרעה אשר חשב על הזולת:

פסוק ו
בפשע. בעבור פשע איש רע יבוא לו מוקש אבל הצדיק שלא הלך בדרכיו ירונן ויהיה שמח כי לא עליו תהיה המוקש:

פסוק ז
דין דלים. ייסורי הדלים ודוחק עניים
לא יבין.
לא יתן לב להבין ולדעת מחסורם:

פסוק ח
יפיחו. ילהיבו העיר בלהבת אש המחלוקת כמו הרוח המפיח באש להעלות השלהבת כי דרכם לחרחר ריב בין אנשים
ישיבו אף.
דרכם לתווך השלום ולהשיב אף האיש מאחיו:

פסוק ט
איש חכם. כאשר החכם יבוא במשפט עם איש אויל הנה מאוד יקשה להחכם כי בין כעס עליו בין שחק עמו לא מצא נחת כי בעת כעס אחז גם האויל בכעס ובעת שחוק גבהה לבו בעבור זה וכאלו הזהיר להתרחק מן האויל:

פסוק י
אנשי דמים. שופכי דמים
יבקשו נפשו.
דורשים נפש התם להטיב עמה:

פסוק יא
כל רוחו. דרך הכסיל בעת יכעס הוא מוציא מן השפה ולחוץ כל כעסו בקול שאון והחכם יבוא באחרונה וישקיט כעסו וישפילנה במענה לשון חכמה ובמתק שפתי דעת:

פסוק יב
מושל. כאשר המושל מקשיב דבר שקר ומקבל לשון הרע אז כל משרתיו מתהפכים לרשעים כי למען ימצאו חן בעיניו מספרים לו לשון הרע וחוטאים בנפשותם:

פסוק יג
רש וגו'. ר"ל בין הרש מעודו בין הנולד בעושר ואחר זה הוכה ונשבר בחלי העוני לא במקרה בא כי מה' יצא הדבר בגזרה היורדת מן השמים ופגשה בהם והם נפגשו מן הגזרה וכן מאיר וגו' ר"ל וכן כאשר יעשיר העני או הנולד בעושר והוכה בחלי העוני כאשר יחזור לקדמותו לא במקרה יבוא כי ה' הוא המאיר עיני שניהם מחשכת העוני כי הרעה והטובה הכל בגזרה ולא במקרה :

פסוק יד
באמת. ולא ישא פני בעל דינו ועם הוא עשיר:

פסוק טו
שבט ותוכחת. שבט מוסר והתוכחה כל אחד מהם יתן חכמה בלב הפתאים אבל הנער המשולח ללכת בדרכי לבו וימנעו ממנו שבט ותוכחת וישאר סכל ובזה הכל מביישים אמו לומר שהיא מנעה המוסר ממנו כי כן דרך הנשים לגעגע על בניהם א"כ הוא גורם לבייש את אמו כי לא נמצא בו חכמה:

פסוק טז
ברבות. בעת גדלו הרשעים ומושלים בעם יתרבה הפשע כי תאותם על הפשע והצדיקים שלא אחזו בפשע יראו במפלתם וישמחו על אשר לא נמשכו אחריהם:

פסוק יז
ויניחך. יתן לך מנוחה ולא תרגז בעבורו ועוד יתן מעדנים לנפשך ר"ל תשמח עוד במעשיו:

פסוק יח
באין חזון. באין נבואה יבוטל העם מקנין המוסר אבל השומר עסק התורה אשרי לו כי המאור שבה מחזירו למוטב:

פסוק יט
בדברים. ר"ל בדברים לבד לא יקבל מוסר כי אע"פ שיבין דברי המוסר אין מענה בפיו לומר אעזוב דרכי :

פסוק כ
חזית. אם ראית איש הממהר בענייניו דע אשר יש להכסיל תקוה להצליח בענייניו יותר ממנו אם יעשה בישוב הדעת:

פסוק כא
מפנק. המענג את עבדו מנערותו עודו לא נטה שכמו לסבול עול עבדות הנה באחרית ימיו יהיה הוא שר ושליט על האדון כי יגבה לבו ויחדל מן המלאכה והוא מוטל על האדון לתת לו די מחסורו:

פסוק כב
איש אף. הכעסן דרכו לחרחר ריב עם הבריות
רב פשע.
כי בעת הכעס לא יבחין בתקון מעשיו וכמ"ש רז"ל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה נגדו:

פסוק כג
תשפילנו. הגאוה עצמה תהיה סיבה להשפיל אותו
יתמוך.
שוען הוא את הכבוד שלא תפול ממנו:

פסוק כד
אלה ישמע. ר"ל לזאת שונא נפשו כי הלא ישמע שמשביעין שיבואו היודעים ויעידו על הגניבה ועל כי חלק עמו לא יגיד וישא עונו ומאבד נפשו :

פסוק כה
חרדת אדם. החרדה שהאדם חרד בבוא עליו מקרה רע הוא יוסיף לו עוד מוקש על כי לבו בל עמו קרוב הוא להיות נכשל בדבר קל אבל הבוטח בה' ולא יחרד ביותר הנה יתחזק אף מהמקרה אשר הדביקתהו מאז:

פסוק כו
מבקשים. ישאלו ויבקשו ממנו ליתן להם שררה מה כאילו הדבר מסור בידו אבל לא כן הוא כי מה' כל משפט איש כמ"ש רז"ל אפילו ריש גרגותא מן שמיא מנו ליה:

פסוק כז
תועבת. כמו שאיש עול הוא מתועב לצדיקים כן איש ישר דרך הוא מתועב לרשע:

הפרק הבא    הפרק הקודם