[ג, א]
מנוח. כי אין לאשה מנוחה עד שתנשא.
ומלת מודעתנו זרה והתי"ו נוסף.

[ג, ג]
וסכת. שמן שיש לו ריח טוב כי כן מנהג גדולי ישראל אנשים ונשים.
ושמת שמלותיך עליך - הטובות שלא היתה קוצרת בהן.
מרגלותיו. כמו רגליו וכן בדניאל. על כן טעה המפרש כי הוא כסת יושם תחת הרגלים, כמו טעם מראשותיו שיושם תחת הראש.

[ג,ו]
צותה. כמו וכעסתה צרתה.

[ג, ח]
וילפת. מבנין נפעל, כמו 'ילפתו ארחות דרכם'. והטעם עוות. וכן 'וילפת שמשון'. ואיננו כמו משוש. והענין שנהפך מצד אל צד.
והנה אשה. יתכן שאמרה לו 'לא תפחד', וקול אשה לעולם מוכר; או היה אור הלבנה רב וראה אותה שהיתה בלא זקן, גם יוכל להכירה במלבושיה.

[ג, ט]
ופרשת. רמז לקחת לו לאשה.
כי גואל אתה. כי כן משפט כל ישראל כי הגידה לה נעמי.

[ג, י]
חסדך האחרון מן הראשון. שהיא עשתה חסד עם בעלה כאשר אמרה נעמי, כי רחוק הוא שוב אל התגיירה.
אם דל ואם עשיר. שהכל אוהבים אותך בעבור יופיך.

[ג, יא]
אשת חיל. אפרשנו במשלי.
מ"ם ואמנם נוסף כמ"ם חנם.

[ג, יג]
אם יגאלך טוב. יש אומרים כי טוב היה שם הגואל. ואילו היה כן, למה אמר הכתוב במגלה 'סורה שבה פה פלוני אלמוני'? רק טעמו אם יגאלך הגואל, טוב הוא לך שיגאל, כי אדם חשוב הוא.

[ג, טו]
וימד שש שעורים. ספר הכתוב מה שנתן לה. ובדרש: ששה צדיקים יעמדו ממנה.

[ג, טז]
מי את בתי. יתכן שלא ראתה אותה עד שפתחה לה הדלת להיכנס כמנהג. וקיצר הכתוב לאמר 'אנכי רות אמתך'. וכמוהו 'קראן לו ויאכל לחם', וכתוב 'ויואל משה'.
ויאמר רבי יונה המדקדק, כי 'מי' - 'מה'. והטעם 'מה היה לך'. ואמר לי כי כמוהו 'מי שמך' (שופטים יג,יז), כי אין משפט 'מי' שימצא על הענין, כי עם בן אדם. לפי דעתי כי 'שמך' הוא שם עצם, ועל כן 'מי' על הענין.
עשה לה האיש. השבועה.

[ג, יח]
איך יפול דבר. בעבור שכל הגזירות באות מן השמים, על כן יפול. ואיננו כן לא נפל דבר אחד מכל דברו.