[א] ויהי בימי שפוט השופטים

ר' יוחנן פתח ואמר:
(תהלים נ') שמעה עמי ואדברה

אמר רבי יוחנן:
אין מעידין אלא בשומע.
רבי יודן ברבי סימון אמר:
לשעבר היו קרויין ישראל כשאר כל האומות: סבתא ורעמא וסבתכא.
מכאן ואילך אין נקראין אלא עמי.
שמעה עמי ואדברה
מאין זכיתם שתקראו עמי?
מ'ואדברה' - ממה שדברתם לפני בסיני, ואמרתם:
(שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

אמר רבי יוחנן:
שמעה עמי לשעבר,
ואדברה לעתיד לבא.
שמעה עמי בעולם הזה,
ואדברה בעולם הבא.
כדי שיהא לי פתחון פה בפני שרי אומות העולם,
שעתידין לקטרגם לפני ולומר: רבון העולמים,
אלו עובדין עבודת כוכבים ואלו עובדין עבודת כוכבים;
אלו גילו עריות ואלו גילו עריות;
אלו שפכו דמים ואלו שפכו דמים;
אלו יורדין לגן עדן ואלו יורדין לגיהנם?!
אותה שעה סניגרון של ישראל משתתק.
הדא היא דתימא (דניאל י"ב) ובעת ההיא יעמד מיכאל.
וכי יש ישיבה למעלה, והא אמר רבי חנינא אין ישיבה למעלה,
דכתיב (שם ז') קרבת על חד מן קאמיא.
מהו דין לשון קאמיא - קיימא, דכתיב (ישעיה ו') שרפים עומדים ממעל לו,
וכתיב (ד"ה ב' י"ח) וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו,
ואתה אומר 'יעמוד'? מהו יעמוד? משתתק כמה דאת אמרת:
(איוב ל"ב) והוחלתי כי לא ידברו, עמדו לא ענו עוד.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: נשתתקת ואין אתה מלמד סניגוריא על בני,
חייך שאני מדבר בצדקה ומושיע את בני.
באיזו צדקה?
רבי אליעזר ור' יוחנן:
חד אמר בצדקה שעשיתם את עולמי על שקבלתם את תורתי,
שאלו לא קבלתם את תורתי הייתי מחזיר אותו לתהו ובהו.
דאמר רבי הונא בשם ר' אחא:
(תהלים ע"ה) נמוגים ארץ וכל יושביה,
כבר היה העולם מתמוגג והולך, אלולי שעמדו ישראל לפני הר סיני וכו'.
ומי ביסם את העולם? אנכי תכנתי עמודיה,
בזכות {אנכי} תכנתי עמודיה סלה.
וחד אמר בצדקה שעשיתם את עצמכם על שקבלתם את תורתי,
שאילולי כן הייתי מכלה אתכם מן העמים.

אלהים אלהיך אנכי -

ר' יוחנן אמר:
דייך אני פטרונך.

וריש לקיש אמר:
אע"פ שאני פטרונך.

מה פטרוני מהני בדינא?
תאני רבי שמעון בר יוחאי:
אלהים אנכי לכל באי עולם,
ולא ייחדתי שמי אלא על עמי ישראל.
אין אני נקרא אלהי כל האומות, אלא אלהי ישראל.
אלהים אלהיך אנכי.

ר' יודן פתר קרייא במשה:
אמר הקדוש ברוך הוא למשה:
אף על פי שקראתי אותך אלהים לפרעה,
אלהיך אנכי אני, על גבך.

ר' אבא בר יודן פתר קרייא בישראל:
אע"פ שקראתי אתכם אלהים,
שנאמר: (שם פ"ב) אני אמרתי אלהים אתם
אלהיך אנכי. דעו שאנכי על גביכם.

רבנן פתרי קרייא בדיינים:
אף על פי שקראתי אתכם אלהים,
שנאמר: (שמות כ"ב) אלהים לא תקלל,
דעו שאני על גביכם.
וחזר ואמר לישראל: אני חלקתי כבוד לדיינים וקראתי אותם אלהים
והן מבזים אותם, אוי לדור ששפטו את שופטיהם.

[ב] ויהי בימי שפוט השופטים -
(משלי י"ט) עצלה תפיל תרדמה, ונפש רמיה תרעב.
על ידי שנתעצלו ישראל לעשות גמול חסד ליהושע.
הדא הוא דכתיב: (יהושע כ"ד) ויקברו אותו בגבול נחלתו מצפון להר געש.

אמר רבי ברכיה:
חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו 'געש'.
ומהו הר געש? ע"י שנתגעשו ישראל מעשות גמילות חסד ליהושע.
באותה שעה נחלקה ארץ ישראל,
והיתה חלוקה חביבה עליהם יותר מדאי,
והיו ישראל עוסקין במלאכתן:

זה עוסק בשדהו
וזה עוסק בכרמו
וזה עוסק בזיתיו
וזה עוסק בפוצמו

לפרש ונפש רמיה תרעב נתגעשו מעשות גמילות חסד ליהושע,
ובקש הקדוש ברוך הוא להרעיש את העולם כולו על יושביו.
כמאן דאמר: (תהלים י"ח) ותגעש ותרעש הארץ.

ונפש רמיה תרעב
על שהיו מרמין להקדוש ברוך הוא, מהם עובדי עבודת כוכבים,
לכך הרעיבן הקדוש ברוך הוא מרוח הקדש,
דכתיב (ש"א ג) ודבר ה' היה יקר בימים ההם.

דבר אחר:
עצלה תפיל תרדמה על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי אליהו,
תפיל תרדמה - רבתה הנבואה.
רבתה, ואת אמרת תפיל?

כמאן דאמר:
נפל שעריהון דפוריא.

אמר רבי סימון:
כאיניש דאמר לחבריה הא סקא, והא סלעא, והא סאה - קום אכול.

דאמר רבי דרוסא
ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו.

ר' יעקב אמר:
מאה ועשרים רבוא.

אמר רבי יוחנן:
מגבת ועד אנטיפרס ששים רבוא עיירות הן,
ואין לך עיירות מקולקלות מהן מבית אל ויריחו:
יריחו על שאררה יהושע, בית אל על שהיו עגלים של ירבעם עומדים שם.
וכתיב (מלכים ב' ב') ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע.
'נביאים' - אין נביאים פחות משניים.
ומפני מה לא נתפרסמה נבואתם? שלא היה בה צורך לדורות.
אמור מעתה: כל נבואה שאינה צורך לדורות לא נתפרסמה.
אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא בא ומביאן עמו, ותתפרסם נבואתם.
הדא הוא דכתיב: (זכריה י"ד) ובא ה' אלהי כל קדשים עמך.
ונפש רמיה תרעב ע"י שהיו מרמים לקדוש ברוך הוא,
מהם עובדין לעבודת כוכבים ומהם עובדים להקדוש ברוך הוא.
הוא שאליהו אומר להם (מלכים א' י"ח) עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים.
תרעב הרעיבן הקדוש ברוך הוא בימי אליהו,
שנאמר: (שם) חי ה' אשר עמדתי לפניו.

דבר אחר:
עצלה תפיל תרדמה - על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי שופטים -
תפיל תרדמה.
ונפש רמיה תרעב - על ידי שהיו מרמים להקדוש ברוך הוא,
מהם עובדין לעבודת כוכבים ומהם עובדים לקדוש ברוך הוא,
הרעיבן הקדוש ברוך הוא ברעבון בימי שופטיהם.

[ג] ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב
(משלי כ"א) הפכפך דרך איש וזר וזך ישר פעלו.
זה עשו הרשע שהוא מתהפך ובא על ישראל בגזרות:

- גנבתון?

- לא גנבנון.

- קטלתון?

- לא קטלנון.

- לא גנבת, מאן גנב עמך?

- לא קטלת, מאן קטל עמך?
קניס להון, יזמי להון:

אייתי ארנונך!
אייתי גולגלתך!
אייתי דימוסיך!

איש זה עשו הרשע, שנאמר: (בראשית כ"ה) ויהי עשו איש יודע ציד.
וזר שעשה עצמו זר למילה וזר למצות.
וזך זה הקדוש ברוך הוא שהוא נוהג עמו במדת ישרות.
ונותן לו שכרו בעולם הזה כפועל העושה מלאכה עם בעל הבית באמונה.

דבר אחר:
הפכפך דרך איש אלו אומות העולם שמהפכין ובאין על ישראל בגזרות.
איש הבאים מנח שנקרא איש.
וזר שהם עובדין עבודת כוכבים.
וזך ישר פעלו זה הקדוש ברוך הוא שנוהג עמהם בישרות.

ר' אחא אמר:
הפכפך דרך אלו ישראל שנאמר: (דברים ל"ב) כי דור תהפוכות המה.
איש (שופטים כ"א) ואיש ישראל נשבע.
וזר שעשו עצמם לפני הקדוש ברוך הוא כזרים.
שנאמר: (הושע ה') בה' בגדו כי בנים זרים ילדו.
וזך זה הקדוש ברוך הוא שנוהג עמהם במדת יושר בעולם הזה,
ונותן שכרם שלם לעתיד,
כאומן העושה מלאכה באמונה אצל בעל הבית.
באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא בני סרבנין הן:

לכלותן אי אפשר,
להחזירין למצרים אי אפשר,
להחליפם באומה אחרת איני יכול,

אלא מה אעשה להם?
הריני מייסרן ביסורים,
ומצרפן ברעבון בימי שפוט השופטים.
הדא הוא דכתיב:
ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ.

[ד] ר' יהודה בר' סימון פתח:
ויאמר אסתירה פני מהם (דברים ל"ב).

לבן מלך שיצא לשוק ומכה ואינו לוקה,
מבזה ואינו מתבזה.
והיה עולה אצל אביו במרוצה.
אמר לו אביו: מה את סבור שבכבודך את מתכבד?
אין את מתכבד אלא בכבודי.
מה עשה אביו? הפליג דעתו ממנו, ולא היה ברייה משגחת עליו.

כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים, נפלה אימתן על כל האומות.
שנאמר: (שמות ט"ו)
שמעו עמים ירגזון,
חיל אחז יושבי פלשת,
אז נבהלו אלופי אדום,
אילי מואב יאחזמו רעד,
נמוגו כל יושבי כנען,
תפול עליהם אימתה ופחד.
כיון שבאו לידי עברות ומעשים רעים, אמר להם הקדוש ברוך הוא:

מה אתם סבורים שבכבודכם אתם מתכבדים,
אין אתם מתכבדים אלא בשביל כבודי.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? הפליג דעתו מהם קימעא,
ובאו עמלקים ונזדווגו להם לישראל.
שנאמר: (שמות י"ז) ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים.
ועוד באו כנעניים ונזדווגו לישראל,
שנאמר: (במדבר כ"א) וישמע הכנעני.
אמר הקדוש ברוך הוא: אין בכם אמנה של ממש,
אין אתם מאמינין לדבריכם, הפכפכין אתם.
שנאמר: (דברים ל"ב) כי דור תהפכות המה בנים לא אמון בם.
'אמן' כתיב. בשעה שהנביאים מברכין אותן לא פתח אחד מהם לומר אמן,
עד שאמרו ירמיה שנאמר: (ירמיה נ"א) ואען ואמר אמן ה'.
באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא:

הפכפכין אתם,
טרחנין הם,
סרבנין הם,
לכלותן אי אפשר,
להחזירן למצרים אי אפשר,
להחליפן באומה אחרת אי אפשר, וכו'.

[ה] ר' נחמיה פתח:
(יחזקאל י"ג) כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו.
מה השועל הזה מצפה בחורבות לכשיראה בני אדם לאיזה צד יהי בורח,
כך כשועלים בחרבות (נביאיך) לא עליתם בפרצות כמשה.
למי היה דומה משה רבנו?

לרועה נאמן שנפלה גדר סמוך לחשכה.
עמד וגדרה משלוש רוחותיה.
נשתייר פרצה, ולא היה לו שעה לגדרה, ועמד הוא בתוך הפרצה.
בא ארי ועמד כנגדו,
בא זאב ועמד כנגדו.

אבל אתם לא עמדתם בתוך הפרצה כמשה.
שאילו עליתם בפרצות כמשה, הייתם יכולין לעמוד במלחמה ביום אף ה'.

[ו] ושם האיש אלימלך
כיון דאתת עקתה אזלת לך ושבקת להון
[=כיוון שבאה צרה, הלכת ועזבת אותם].
וילך איש מבית לחם יהודה זה שאמר הכתוב (תהלים קמ"ד) אלופינו מסובלים.
ר' יוחנן אמר:
סובלין אין כתיב כאן, אלא מסובלים.
בשעה שהקטנים סובלין את הגדולים,
אין פרץ אין פרצה של מגפה. כמה דתימא (שם קל וחומר) ותפרץ בם מגפה.
ואין יוצאת אין יציאתה של מגפה, כמה דתימא (ויקרא ט') ותצא אש מלפני ה',
אין צוחה אין צוחה של מגפה, כמה דתימא (במדבר ט"ז)
וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם.

ריש לקיש מסרס קרא:
בשעה שהגדולים סובלים את הקטנים,
אין פרץ של גלות, דכתיב (עמוס ד') ופרצים תצאנה.
ואין יוצאת של גלות דכתיב (ירמיה ט"ו) שלח מעל פני ויצאו.
ואין צוחה של גלות דכתיב (ירמיה ח') הנה קול שועת בת עמי.
וכתיב וצוחת ירושלים עלתה.

ר' לוליאני אמר:
בשעה שהקטנים שומעים את הגדולים, ואין הגדולים נושאין משאן של קטנים,
עליהן הכתוב אומר (ישעיה ג') ה' במשפט יבא.

ושם האיש אלימלך כד אתת עקתא אזילת לך ושבקת להון.
[=כיוון שבאה צרה, הלכת ועזבת אותם].
וילך איש מבית לחם יהודה:


[ז] רבי תנחומא בשם רבי חייא רבה
ור' ברכיה בשם רבי אליעזר
המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה:
כל מקום שנאמר 'ויהי' - צרה.
ר' חייא רבה כל מקום שנאמר 'ויהי' - משמש צרה ושמחה:
אם צרה אין כיוצא בה,
אם שמחה אין כיוצא בה.

רבי שמואל אמר:
חמשה {בימי} הם:

(בראשית י"ד) ויהי בימי אמרפל
מה צרה היתה שם? עשו מלחמה.

לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה,
ובשבילו היה המלך נזקק למדינה.
פעם אחת באו הברבריין ונזדווגו לו,
אומרים אוי לנו שאין המלך נזקק למדינה כמות שהיה.

כך כל העולם כלו לא נברא אלא בזכות אברהם אבינו
הדא הוא דכתיב:
(שם) וישובו ויבאו אל עין משפט היא קדש.

אמר רבי אחא
לא באו להזדווג אלא לגלגל עינו של עולם,
עין שעשתה מדת הדין בעולם אתם מבקשים לסמותה.

היא קדש -
אמר רבי אחא:
הוא קדש, הוא אבינו אברהם שקדש שמו בכבשן האש.
וכיון שבאו אותם המלכים ונזדווגו לו,
התחילו הכל צווחים ווי.
הוי ויהי בימי אמרפל.

(ישעיה ז') ויהי בימי אחז
מה צרה היתה שם?
ארם מקדם ופלשתים מאחור.

לבן מלכים שנזדמן לו פדגוג אחד להמיתו.
אמר אותו פדגוג: אם אני ממיתו, הריני חייב למלכות.
אלא הריני מושך מניקתו, ומעצמו הוא מת.

כך אמר אחז:
אם אין גדיים אין תיישים,
אם אין תיישים אין צאן,
אם אין צאן אין רועה.

כך אחז היה סבור בדעתו לומר:
אם אין קטנים אין גדולים,
אם אין גדולים אין תלמידים,
ואם אין תלמידים אין חכמים,
ואם אין חכמים אין בתי כנסיות ובתי מדרשות,
ואם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות,
כביכול אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על העולם.
אלא הריני אוחז בתי כנסיות ובתי מדרשות.
ועליו הכתוב אומר (ישעיה ח') צור תעודה חתום תורה בלימודי.

ר' חנינא אמר:
למה נקרא שמו אחז? שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות.

רבי יעקב בשם רבי אבין אמר:
ישעיה (שם) וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב.
אין לך שעה קשה כאותה שעה
שנאמר: (דברים ל"א) ואנכי הסתר אסתיר פני בעולם הזה
ומאותה שעה 'וקויתי לו' שאמר (שם) כי לא תשכח מפי זרעו
מה הועיל לו? (ישעיה ח') הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה'
וכי ילדיו היו, והלא תלמידיו היו.
אלא מלמד שהיו חביבין עליו כבניו.
וכיון שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, התחילו צווחין ווי,
הוי ויהי בימי אחז.

(ירמיה א') ויהי בימי יהויקים
מה צרה היתה שם?
(שם ד') ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם.

למלך ששלח פרוסטיגמא שלו למדינה.
מה עשו לו בני המדינה נטלו אותה וקרעוה ושרפוה באש,
אמרו אוי לנו כשירגיש המלך בדברים אלו.

הדא הוא דכתיב: (שם ל"ו) ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וארבעה,
תלתא ארבעה פסוקים,
כיון שהגיע לפסוק החמישי היו צריה לראש,
מיד יקרעה בתער הסופר והשלך אל האש אשר אל האח עד תם כל המגילה
על האש אשר על האח
כיון שראו כן התחילו צווחים ווי.
הוי ויהי בימי יהויקים.

(אסתר א') ויהי בימי אחשורוש
מה צרה היתה שם?
להרוג ולאבד את כל היהודים

למלך שהיה לו כרם ונזדווגו לו שלושה שונאים.
האחד התחיל מקטף בעוללות,
והשני מזנב באשכולות,
והשלישי בקש לעקור את כל הגפנים.

כך פרעה הרשע התחיל מקטף בעוללות,
שנאמר (שמות א') כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.
נבוכדנצר הרשע התחיל מזנב באשכולות,
שנאמר (מלכים ב' כ"ד) החרש והמסגר אלף.
ר' ברכיה בשם ר' יהודה אמר:
החרש אלף והמסגר אלף.
ר' יוחנן אמר:
כולן אלף.
ר' שמואל אמר:
אלו הבליוטין.
ר"י בר' סימון אמר:
אלו תלמידי חכמים
המן הרשע בקש לעקור את כל הביצה, אמרי זבין בביעתה
(אסתר ג') להשמיד להרוג ולאבד.
וכיון שראו כן התחילו צווחין ווי.
הוי ויהי בימי אחשורוש

ויהי בימי שפוט השופטים
מה צרה היתה שם? ויהי רעב בארץ.

למדינה שהיתה חייבת ליפסי למלך.
מה עשה המלך שלח טמיאון לגובתה.
מה עשו בני המדינה נטלו אותו והלקוהו וגבו אותו,
אמרו: מה שהיה מבקש לעשות לנו עשינו לו.

כך בימי שפוט השופטים היה אדם מישראל עובד עבודת כוכבים,
והיה הדיין מבקש לעשות בו דין,
והיה הוא בא ומלקה הדיין,
ואמר מה דבעא מעבד לי עבדתי ליה.
אוי לדור ששופטיו נשפטין.
הוי ויהי בימי שפוט השופטים

שמעון בר' אבא אמר בשם ר' יוחנן:
כל מקום שנאמר 'צרה' ו'שמחה' - אם צרה אין צרה כמותה,
אם שמחה אין שמחה כמותה בעולם.
אתה ר' שמואל בר נחמני ועבדה פלגא:
כל מקום שנאמר 'ויהי' - צרה; 'והיה' - שמחה.
והא כתיב (בראשית א') ויאמר אלהים יהי אור?
אמר להם אף היא אינה אורה של שמחה,
שלא זכה העולם להשתמש באותה אורה.
שאותה אורה שנבראת ביום ראשון אדם צופה מסוף העולם ועד סופו.
וכיון שראה שעתידין רשעים לצאת,
כדור אנוש ואנשי דור המבול ודור הפלגה וכאנשי סדום, לקחה.
הדא הוא דכתיב: (איוב ל"ח) וימנע מרשעים אורם.
וגנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (תהלים צ"ז) אור זרוע לצדיק.

מיתיבין ליה: והכתיב (בראשית א') ויהי ערב ויהי בקר יום אחד?
אמר להם: אף היא אינה שמחה, שעתידין שמים להבלות,
שנאמר: (ישעיה נ"א) כי שמים כעשן נמלחו.

מיתיבין ליה: והא כתיב {ויהי} ערב {ויהי} בקר יום שני ושלישי ורביעי חמישי וששי
אמר להם: אף היא אינה שמחה,
שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכים עשייה:
כגון החרדל צריך להמתיקו,
התורמוסין צריכין לימתק,
החטים צריכין ליטחן.

- והא כתיב (בראשית ל"ט) {ויהי} ה' את יוסף?
אמר: אף היא אינה שמחה, דכתיב (שם מ') כי שמו אותי בבור.

והא כתיב: (במדבר ז) {ויהי} ביום כלות משה.
אמר להם: אף היא אינה שמחה שבו נגנז בנין בית המקדש.
שנאמר: (שמות מ') ולא יכול משה לבא אל אהל מועד.

והא כתיב (יהושע ה') {ויהי} בהיות יהושע
אמר להם: אף היא אינה שמחה, שבו קרע יהושע שמלותיו.
שנאמר: (שם ז') ויקרע יהושע שמלותיו.
והא כתיב: (ויקרא ט') {ויהי} ביום השמיני?
אמר להם: אף היא אינה שמחה, שבו מתו נדב ואביהוא.

והא כתיב (שמואל ב' ז') {ויהי} כי ישב המלך בביתו.
אמר להם: אף היא אינה שמחה, שבו בא נתן הנביא ואמר לו,
(מלכים א' ח') רק אתה לא תבנה הבית.

אמרי ליה אמרינן אנן דידן, אמור את דידך.
אמר להם: (יואל ג') {והיה} ביום ההוא יטפו ההרים עסיס.
(זכריה י"ד) {והיה} ביום ההוא יצאו מים חיים.
(ישעיה י"א) {והיה} ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו.
(שם ז') {והיה} ביום ההוא יחיה איש.
(שם כ"ז) {והיה} ביום ההוא יתקע בשופר גדול.
(שם ד') {והיה}הנשאר בציון והנותר בירושלם.

מיתיבין ליה: והא כתיב (ירמיה ל"ח) {והיה}כאשר נלכדה ירושלים?
אמר להם: אף היא אינה צרה אלא שמחה,
שבו ביום נטלו ישראל אופכין שלימה על עונותיהם ביום שחרב בהמ"ק.

סליק פתיחתא דרות רבה.


[א] ויהי בימי שפוט השופטים
אוי לדור ששפטו את שופטיהם, ואוי לדור ששופטיו צריכין להשפט.
שנאמר (שופטים ב') וגם אל שופטיהם לא שמעו.
ומי היו?
רב אמר:
ברק ודבורה היו.
רבי יהושע בן לוי אמר:
שמגר ואהוד היו.
רב הונא אמר:
דבורה וברק ויעל היו:

שפט חד,
שפט{ים} תרין,
{ה}שפטים תלתא.

[ב] רבי שאל לר' בצלאל:
מהו דכתיב (הושע ב') 'כי זנתה אמם', אפשר ששרה אמנו זונה היתה?
אמר לו: חס ושלום. אלא אימתי דברי תורה מתבזין בפני עמי הארץ,
בשעה שבעליהן מבזין אותם.
אתא ר' יעקב בר אבדימי ועבדיה שמועה:
אימתי דברי תורה נעשין כזונות בפני עמי הארץ,
בשעה שבעליהן מבזין אותם.

ר' יוחנן מייתי לה מהכא:
(קהלת ט') וחכמת המסכן בזויה.
וכי חכמתו של רבי עקיבא שהיה מסכן בזויה היתה?
אלא מהו מסכן, מי שהוא בזוי בדבריו.
כגון זקן יושב ודורש: (דברים י"ט)
לא תטה משפט והוא מטה משפט,
לא תכיר פנים והוא מכיר פנים,
לא תקח שחד והוא לוקח שחד,
(שמות כ"ב) כל אלמנה ויתום לא תענון והוא מענה אותם.

שמשון הלך אחר עיניו.
שנאמר: (שופטים י"ד) אותה קח לי כי היא ישרה בעיני.
גדעון עבד עבודת כוכבים.
שנאמר: (שם ח') ויעש אותו גדעון לאפוד
הוי שאין לך מסכן גדול מזה,

אוי לדיין שמכיר פנים במשפט.

תני ר' חייא:
(ויקרא י"ט) לא תעשו עול במשפט
מלמד שהדיין שמקלקל הדין קרוי חמשה שמות:

עול
שנוי
משוקץ
חרם
תועבה

והקדוש ברוך הוא קורא עליו חמשה:

רע
מנאץ
מפר ברית
מכעיס
וממרה

וגורם חמשה דברים לעולם:

מטמא את הארץ
ומחלל את השם
ומסלק את השכינה
ומפיל ישראל בחרב
ומגלם מארצם

אוי לדור שמקולקל במידה זו.

תני ר' חייא:
לא תעשו עול במשפט - בדין. אם לדין, כבר אמור בדין.
אם כן למה נאמר במשפט במדה במשקל ובמשורה?
אלא מלמד שהמודד נקרא דיין,
ואם שיקר קרוי חמשה שמות, וגורם חמשה דברים.
אוי לדור שמידותיו של שקר.

דאמר ר' בניא בשם ר' הונא:
אם ראית דור שמידותיו של שקרים,
מלכות באה ומתגרה באותו הדור.
מה טעם (משלי י"א) מאזני מרמה תועבת ה.
וכתיב (שם) בא זדון ויבא קלון.

אמר רבי ברכיה בשם רבי אבא:
כתיב (מיכה ו') האזכה במאזני רשע.
אפשר כן שדור שמדותיו של שקר זוכה אלא ובכיס אבני מרמה?

אמר רבי לוי:
אף משה רמזה להן לישראל בתורה:
(דברים כ"ה) לא יהיה לך בכיסך, לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה
ואם עשה כן סוף שהמלכות באה ומתגרה בו,
דכתיב (שם) כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול.
וכתיב (שם) זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים.

[ג] אמר רבי:
ברכות מברכות לבעליהן, וקללות מקללות לבעליהן.
ברכות מברכות לבעליהן, דכתיב (שם) אבן שלמה וצדק יהיה.
ואם עשית כן יהיה לך.
וקללות מקללות לבעליהן דכתיב (שם) לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן,
ואם עשית כן,
אמר הקדוש ברוך הוא אתה בקשת לעשות גדולה וקטנה,
חייך אפילו קטנה אין מספיקין בידו של אותו רשע לעשות.
דכתיב (שם) לא יהיה לך בכיסך.
ודכוותה (שמות כ') לא תעשון אתי.
אמר הקדוש ברוך הוא אתה בקשת לעשות לי אלהי כסף וזהב,
חייך של עץ אין מספיקין בידו של אותו רשע לעשות דכתיב לא תעשו לכם.

[ד] ויהי רעב בארץ
עשרה רעבון באו לעולם

אחד בימי אדם הראשון
אחד בימי למך
ואחד בימי אברהם
ואחד בימי יצחק
ואחד בימי יעקב
ואחד בימי אליהו
ואחד בימי אלישע
ואחד בימי דוד
ואחד בימי שפוט השופטים
ואחד שמתגלגל ובא לעולם

אחד בימי אדם הראשון
שנאמר: (בראשית ג') ארורה האדמה בעבורך.
ואחד בימי למך
שנאמר: (שם ה') מן האדמה אשר אררה ה'.
ואחד בימי אברהם
שנאמר: (שם י"ב) ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה.
ואחד בימי יצחק
שנאמר: (שם כ"ו) ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון.
ואחד בימי יעקב
שנאמר: (שם מ"ח) כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ.
ואחד בימי אליהו
שנאמר: (מלכים א' י"ז) אם יהיה השנים האלה טל ומטר.
ואחד בימי אלישע
שנאמר: (מ"ב ו') ויהי רעב גדול בשמרון.
ואחד בימי דוד
שנאמר: (שמואל ב' כ"א) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים.
ואחד בימי שפוט השופטים
שנאמר: ויהי רעב בארץ.
ואחד שמתגלגל ובא לעולם
דכתיב (עמוס ח') והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים.

ר' הונא בשם רבי שמואל:
עיקר אוותנטייה שלהם היה ראוי לבא בימי שאול,
ולא היה ראוי לבא בימי דוד,
ועל ידי שהיה שאול גרופית של שקמה ולא יכול לעמוד בו,
גלגלו הקדוש ברוך הוא והביאו אצל דוד,
שהוא גרופית של זית והיה יכול לעמוד בו.

מתלא [=משל] אמר:
שילה חטא ויוחנא משתלמא.

כך כולם לא באו בבני אדם שפופין אלא בבני אדם גבורים,
שהיו יכולין לעמוד בהן.

ר' חייא רבא בשם רבי שמעון בן אלעזר:
לזגג שהיתה בידו קופה מלאה כוסות דיוטריטון,
וכיון שהיה מבקש לתלות קופות, היה מביא יתד ותוקעה, ואח"כ תולה קופתו.
כך כולם לא באו בבני אדם שפופין, אלא בבני אדם גבורים.

ר' ברכיה הוה קרי עליהון:
נותן ליעף כח.

ר' ברכיה בשם ר' חלבו:
שנים באו בימי אדם הראשון
רבי הונא בשם רבי אחא
אחד בימי אברהם ואחד בימי למך.
רעב שהיה בימי אליהו, של בצורת היה: שנה עבדת שנה לא עבדת.
אבל רעב שבא בימי אלישע, של מהומה היה.
שנאמר: (מ"ב ו') עד היות ראש חמור בשמונים כסף.

רעב שבא בימי שפוט השופטים -
ר' הונא בשם ר' דוסא:
ארבעים ושתים סאות היו ונעשו ארבעים ואחת.
והא תני לא יצא אדם לחוצה לארץ אא"כ היו סאתים לקוחות בשקל?!
אמר רבי שמעון בן גמליאל:
אימתי? בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל מוציא ליקח,
אפילו סאה בשקל לא יצא ישראל חוצה לארץ.
והא תניא: בשעת הדבר בשעת מלחמה כנוס הרגל, ובשעת רעבון פזר הרגל?

למה נענש אלימלך?
ע"י שהפיל ליבן של ישראל עליהם.

לבוליטין שהיה שרוי במדינה,
והיו בני המדינה סבורין עליו ואומרים,
שאם יבואו שני בצורת והוא יכול לספק את המדינה עשר שנים מזון.
כיון שבאת שנת בצורת יצתה לה שפחתו מעילת בסידקי וקופתה בידה.
והיו בני המדינה אומרים:
זהו שהיינו בטוחים עליו שאם תבא בצורת הוא יכול לפרנס אותנו עשר שנים,
והרי שפחתו עומדת בסידקי וקופתה בידה.

כך אלימלך היה מגדולי המדינה ומפרנסי הדור,
וכשבאו שני רעבון אמר עכשיו כל ישראל מסבבין פתחי,
זה בקופתו וזה בקופתו.
עמד וברח לו מפניהם
הדא הוא דכתיב: וילך איש מבית לחם יהודה:

[ה] וילך איש
גרדום [יחידי].
אלא בא וראה כמה חיבב הקדוש ברוך הוא ביאתה של ארץ ישראל יותר מיציאתה.
להלן כתיב סוסיהם פרדיהם גמליהם,
ברם הכא כתיב וילך איש - גרדום [=יחידי].
אלא להלן על ידי שהיו יוצאין מהארץ לחוצה לארץ, לא ייחס הכתוב את ממונם -
וילך איש - גרדום.

לגור בשדה מואב

אמר רבי לוי:
כל מקום שאתה מוצא שדה - עיר, עיר - מדינה, מדינה - אפרכיא.
שדה עיר (מ"א ב') ענתות לך על שדך.
עיר מדינה (יחזקאל ט') עבר בתוך העיר בתוך ירושלים.
מדינה אפרכיא שבע ועשרים ומאה מדינה.

הוא ואשתו ושני בניו- הוא עיקר, ואשתו טפלה לו, ובניו טפלין להם.


[א] רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי
ור' חמא אבוי דרבי הושע בשם רבי
לא ניתן דברי הימים אלא להידרש.
הדא הוא דכתיב: (דברי הימים א' ד')
בני שלה בן יהודה ער אבי לכה אב בית דין של לכה.
ולעדה אבי מרשה אב בית דין של מרשה.
ומשפחות בית עבדת הבוץ זו רחב הזונה שהטמינה המרגלים בבוץ.
הדא הוא דכתיב: (יהושע ב') ותטמנם בפשתי העץ.
אמר רבי יהודה ברבי סימון:
בבוסמין היתה עסקה.
לבית אשבע - שנשבעו לה המרגלים, שנאמר: (שם) ועתה השבעו נא לי בה'.
ויוקים שקיימו לה השבועה. הדא הוא דכתיב: (שם ו') ויבואו הנערים המרגלים.
ומה תלמוד לומר 'ואת כל משפחותיה הוציאו'?
תני רבי שמעון בר יוחאי:
שאפילו היתה משפחתה מאתים אנשים,
והלכו ונדבקו במאתים משפחות אחרות,
כולן ניצולות בזכותה.
'ואת כל משפחתה' לא נאמר, אלא 'ואת כל משפחותיה',
ואנשי כזבה שכזבה במלך יריחו,
שנאמר: (שם ב') ותאמר כן באו אלי האנשים וגו'.
ויואש שנתיאשה מן החיים.
ושרף שתקנה עצמה לשרופין.
אשר בעלו למואב שבאתה ונדבקה בישראל ועלו מעשיה לאביה שבשמים.
וישבי לחם שנדבקה בישראל שקבלו את התורה שכתוב בה לכו לחמו בלחמי.
והדברים עתיקים
ר' איבו ור' יהודה בר' סימון אומרים:
דברים הללו סתומין כאן ומפורשין במקום אחר.
המה היוצרים אלו המרגלים הדא הוא דכתיב: (שם) וישלח יהושע בן נון מן השטים וגו'
ר' יהודה ור' נחמיה:
חד אמר כלי נגרות היה בידם.
מרגלים חרש לאמר ר' נחמיה אומר כלי קדרות היה בידם,
מקדרין חרש לאמר.
תני רבי שמעון בר יוחאי:
חרש כמשמעו. אמר להם עשו עצמכם חרשין, ואתם עומדים על רזיהם.
ר"ש בן אלעזר אומר:
מתוך שאתם עושים עצמכם חרשים, אתם עומדין על אופנים שלהם.
ויושבי נטעים שהיו בקיאין בנטיעה, על שם שנאמר (במדבר יג) ויכרתו משם זמורה.
וגדרה שהטמינה אותן אחרי הגדר, שנאמר: ותאמר להם ההרה לכו.
ויש אומרים ששרתה עליה רוח הקדש עד שלא נכנסו ישראל לארץ.
וכי מהיכן היתה יודעת שחוזרין לשלשת ימים?
מיכן ששרתה עליה רוח הקדש.
עם המלך במלאכתו ישבו שם מכאן אמרו:
עשרה כהנים נביאים עמדו מרחב הזונה -

ירמיה
חלקיה
שריה
מחסיה
חנמאל
שלום
ברוך
נריה
יחזקאל
בוזי

ויש אומרים אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה.


[ב] ר' שמואל בר נחמני פתר קראי בדוד:
בני שלה בן יהודה ער אבי לכה אב בית דין של לכה.
ולעדה אבי מרשה אב בית דין של מרשה.
ומשפחות בית עבודת הבוץ זה דוד שהיה עוסק בפרוכת.
הדא הוא דכתיב: (ש"ב כ"א)
ויך אלחנן זה דוד שחננו הקדוש ברוך הוא.
בן יערי בן שהיה גדל ביער.
אורגים שעסק בפרוכת.

דבר אחר:
אורגים שהיו מעלין לו את ההלכה והוא אורגה.

דבר אחר:
אלו סנהדרין שהיו אורגין עמו בדברי תורה.
לבית אשבע שנשבע לו הקדוש ברוך הוא,
שנאמר: (תהלים פ"ט) כרתי ברית לבחירי.
ויוקים שקיים לו השבועה,
שנאמר: (שם קל"ט) נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה.
ואנשי כזבה

ר' עזריה ור' יונתן ור' יצחק בר מריון,
ואמרי לה ר' יוסי בר' חנינא:
עיקר סנהדרין משל יהודה.
מאי טעמא? שנאמר: (בראשית מ"ט) חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב,
שהיו סודרין את ההלכה בשנים, עד שהיו מוציאין אותה בנקיון כחלב.
יואש שנתיאש מן החיים (ד"ה א' כ"א) תהי נא ידך בי.
ושרף שהזכיר מעשה שרופים: ה' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו.
אשר בעלו למואב שבא מרות המואביה.
וישובי לחם שבא מבית לחם יהודה.

והדברים עתיקים
רבי איבו אמר:
זה דוד ושלמה שנשתתפו לפני הקדוש ברוך הוא בבנין בית המקדש.
ר' יהודה בר' סימון אמר:
זה בניהו בן יהוידע שנתחזק עם המלך שלמה בבנין בית המקדש.
ר' יהודה אמר:
זה יהוידע הכהן הגדול שנטפל עם יואש לבדק הבית.
רבי נחמיה אומר:
זה ירמיה ויחזקאל, שנתפללו לפני הקדוש ברוך הוא שלא להחריב בית המקדש.

המה היוצרים זה בעז ורות.
וישבי נטעים זה שלמה שהיה דומה כנטע במלכותו.
וגדרה אלו סנהדרין שהיו גודרים עמו בדברי תורה.
עם המלך במלאכתו ישבו שם מכאן אמרו לא מתה רות המואביה,
עד שראתה שלמה בן בנה יושב ודן דינן של זונות.
הדא הוא דכתיב (מ"א ב') {וישם כסא לאם המלך} זו בת שבע.
{ותשב לימינו} זו רות המואביה.


[ג] ר' מנחם בר אבין פתר קרייה במשה
ויוקים על שם (במדבר י') קומה ה' ויפוצו אויביך.
אנשי כזבא שעשה דבר של הקדוש ברוך הוא כמו כזבים,
שנאמר (שמות ל"ב) למה ה' יחרה אפך בעמך.
יואש על שנתיאש מן החיים, שנאמר: (שם) ואם אין מחני נא.
ושרף שהזכיר מעשה שרופין, שנאמר: (שם) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך.
אשר בעלו למואב שבאו ועלו מעשיו הנעימים לפני אביו שבשמים.
וישובי לחם שעלה למרום ושבה התורה, על שם שנאמר (תהלים ס"ח) עלית למרום שבית שבי.

והדברים עתיקים -
ר' איבו ור' יהודה בר סימון -
ר' איבו אמר:
אפילו דברים שנתעסקו מהם החזירם.
שנאמר: (שמות ל"ג) פסל לך וגו'.
הדברים הללו נאמרו ממעתיקו של עולם. כמה דאת אמר: (בראשית י"ב) ויעתק משם.
ר' יהודה בר' סימון אמר:
דברים הללו סתומין כאן ומפורשין במקום אחר.
החזיר אותן לו שנאמר: (שמות ל"ד) ויאמר ה' אל משה,
כתב לך את הדברים האלה, כי על פי הדברים האלה וגו'.
המה היוצרים על שם (בראשית א') וייצר ה' אלהים.

דבר אחר:
המה היוצרים אלו נפשותיהם של צדיקים,
שבהם נמלך הקדוש ברוך הוא לבראת את עולמו.
וישבי נטעים על שם (שם ב') ויטע ה' אלהים.
וגדרה על שם שנאמר: (ירמיה ה') אשר שמתי חול גבול לים.
עם המלך במלאכתו עם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,
ישבו שם נשמתן של צדיקים שבהם נמלך וברא את עולמו.

[ד] דבר אחר: ויוקים זה אלימלך.
ואנשי כזבא אלו בניו שהיו מכוזבים.
יואש שנתייאשו מארץ ישראל.
ושרף ששרפו את התורה.
ר' מנחמא בשם ר' אחא:
וכי שרפו? אלא ללמדך שכל מי שבטל מן התורה דבר אחד כאלו שרפה.
אשר בעלו למואב שנשאו נשים מואביות ושהניחו ישראל ונסתפחו בשדי מואב.
וישובי לחם זה נעמי, שנאמר: ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה
השבה משדי מואב והמה באו בית לחם.
והדברים עתיקים כבר כל אחד ואחד מפורש בפני עצמו.


[ה] ושם האיש אלימלך
רבי מאיר היה דורש שמות
רבי יהושע בן קרחה היה דורש שמות:
ושם האיש אלימלך שהיה אומר אלי תבא מלכות.
ושם אשתו נעמי שהיו מעשיה נאים ונעימים.
ושם שני בניו מחלון וכליון -
מחלון שנמחו מן העולם.
וכליון שכלו מן העולם.
אפרתים -
רבי יהושע בן לוי אומר:
פלטיאני [=מפלטין של מלך].
ורבי ב"ר נחמיה אומר:
אבגניסטי [=אציל].

דבר אחר:
אפרתים
ר' פנחס אמר:
כל אותה העטרה שנתעטר אפרים מיעקב אבינו בשעת פטירתו מן העולם.
אמר לו:

אפרים
ראש השבט
ראש הישיבה
המעולה והמשובח שבבני -
יהיה נקרא לשמך.

(שמואל א' א') בן תוחו בן צוף אפרתי.
(מלכים א' י"א) וירבעם בן נבט אפרתי.
(שמואל א' מ"ז) ודוד בן איש אפרתי.
מחלון וכליון אפרתים.


[ו] ויבואו שדה מואב ויהיו שם
בתחילה באו להם בעיירות, מצאו אותם פרוצים בעבירות.
אחר כך באו להם לכרכים, מצאו אותם מדוחקין במים.
ואח"כ חזרו להם בעיירות, ויבואו שדה מואב ויהיו שם.


[ז] וימת אלימלך איש נעמי
תניא: הכל למות והכל למיתה,
ואשריו לאדם שיצא בשם טוב מן העולם.

מת האיש מי מחסרו אלא אשתו,

שנאמר: וימת אלימלך איש נעמי.

מתה האשה מי מחסרה אלא בעלה,

שנאמר: (בראשית מ"ח) ואני בבואי מפדן מתה {עלי} רחל.

אמר רבי יוחנן:

עלי מיתתה של רחל.
אמר יעקב אבינו:
קשה עלי מיתתה של רחל
מכל הצרות הבאות עלי.

[ח] אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק:
גילין וגילין, חבורות וחבורות מביא הקדוש ברוך הוא לעולם.
מת אחד מן הגיל - ידאג כל הגיל.
חבר אחד מן החבורה - תדאג כל החבורה.
דאמר ר' שמואל בר אבא בשם ר' יוחנן:
ארכיות ארכיות הן, ואין אחד מהן נכנס לתוך ארכי של חברו אפילו כמלא נימא.

אמר רבי יוסי בן חלפתא:
מימי לא קריתי לאשתי אשתי, ולביתי ביתי,
אלא לאשתי ביתי, ולביתי אשתי.
ולא קריתי לשורי שורי, ולשדי שדי
אלא לשורי שדי, ולשדי שורי.

ותשאר היא ושני בניה

אמר רבי חנינא בריה דר' אבהו:
נעשית היא שירי מנחות.


[ט] וישאו להם נשים מואביות
תני בשם ר' מאיר:
לא גיירום ולא הטבילו אותם, ולא הייתה הלכה להתחדש,
ולא היו נענשין עליהם: עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית.
שם האחת ערפה שהפכה עורף לחמותה.
ושם השנית רות שראתה בדברי חמותה.

ר' ביבי בשם ר' ראובן אמר:
רות וערפה בנותיו של עגלון היו,
שנאמר: (שופטים ג') דבר סתר לי אליך המלך, ויאמר הס וגו'.
וכתיב (שם) ואהוד בא אליו וגו', ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך, ויקם מעל הכסא.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה עמדת מכסאך לכבודי,
חייך הריני מעמיד ממך בן יושב על כסא ה'.

וישבו שם כעשר שנים
כשלשים, כארבעים - או חסר או יותר.


[י] וימותו גם שניהם מחלון וכליון
ר' חוניא ור' יהושע ברבי אבין
ורבי זבדא חתניה דרבי לוי:
לעולם אין בעל הרחמים פורע מן הנפשות תחילה. ממי את למד, מאיוב.
שנאמר: (איוב א') ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות -
אמר רבי חמא בר' חנינא:
הראה להם הקדוש ברוך הוא מעין דוגמא של העולם הבא:
(עמוס ח') ונגש חורש בקוצר.

(איוב ח) ותפול שבא ותקחם.
אמר רבי אבא בר כהנא
יצאו מכפר קריגוס והלכו כל האבולין עד מגדל צבעים ומתו שם,
ואמלטה רק אני לבדי -
אמר רבי חנינא:
רק מיעוט. אף הוא משובר ומולקה.
אמר רבי יודן
לבדי...עוד זה מדבר - אף הוא כיון שאמר בשורתו מיד מת.

עוד זה מדבר וזה בא, ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
כיון ששמע איוב, התחיל מגייס חיילותיו למלחמה.
אמר: כמה חיילות אני יכול לחייל, כמה גייסות אני יכול לגייס.
והאומה בזויה שיש בעולם (ישעיה כ"ג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה.
הלואי לא היה בא להפיל אימתו עלי.
וכיון שאמר לו אש האלהים נפלה מן השמים
אמר: מן השמים הוא, מה אני יכול לעשות?!
(ישעיהו לא,לד) ואדום לא אצא פתח.
מיד ויקח לו חרש להתגרד בו.

אף במצרים כך היה:
(תהלים ק"ה) ויך גפנם ותאנתם
ואחר כך ויסגר לברך בעירם.
ואחר כך ויך כל בכור במצרים.

ואף בנגעים כן
בתחילה הן באין על ביתו.
אם חזר בו - מוטב; ואם לאו הרי הן טעונין חליצה,
שנאמר (ויקרא י"ד) וצוה הכהן וחלצו.
אם חזר בו - מוטב; ואם לאו טעונין נתיצה.
חזר בו - מוטב; ואם לאו באים על הבגדים וטעונין כיבוס.
חזר בו - מוטב; ואם לאו טעונין קריעה, שנאמר: (שם י"ג) וקרע אותו מן הבגד
אם חזר בו - מוטב; ואם לאו טעונין שריפה, שנאמר: (שם) ושרף את הבגד.

אחר כך הן באין על גופו.
אם חזר בו - מוטב; ואם לאו יוצא ובא.
אם חזר בו - מוטב; ואם לאו (ויקרא י"ד) בדד ישב מחוץ למחנה מושבו.

ואף במחלון וכליון כך היה:
בתחילה מתו סוסיהם חמוריהם גמליהם,
ואחר כך וימת אלימלך,
ואחר כך וימותו גם שניהם מחלון וכליון.

ותשאר האשה

אמר רבי חנינא
נעשתה שירי שירים.


[יא] ותקם היא וכלותיה ותשב משדה מואב
כי שמעה בשדה מואב שמעה מהרוכלין המחזירין בעיירות.
ומה שמעה?
כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם.
כתוב אחד אומר (תהלים צ"ד) כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב.
וכתוב אחד אומר (ש"א י"ב) כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול.
אמר רבי שמואל בר נחמני:
פעמים שהוא עושה בעבור עמו ונחלתו,
ופעמים שהוא עושה בשביל שמו הגדול.

אמר רבי איבי:
כשישראל זכאין, בעבור עמו ונחלתו.
וכשאין ישראל זכאין, בעבור שמו הגדול.
ורבנן אמרי:
בארץ ישראל בשביל עמו ונחלתו,
בחוצה לארץ בעבור שמו הגדול.
שנאמר: (ישעיה מ"ח): למעני למעני אעשה:


[יב] ותצא מן המקום אשר היתה שמה
ותצא וכי לא יצאתה משם אלא היא?
והלא כמה גמלים יצאו, כמה חמרים יצאו, ואת אמרת ותצא.
ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון:
גדול שבעיר,

הוא זיוה
והוא הודה
והוא הדרה
והוא שבחה

פנה משם -

פנה זיוה
פנה הודה
פנה הדרה
פנה שבחה.

וכן את מוצא ביעקב אבינו כשיצא מבאר שבע.
וכי לא יצא משם אלא הוא? והלא כמה גמלים יצאו, כמה חמרים יצאו,
ואת אמרת {ויצא}?
אלא: כשהצדיק בעיר

הוא זיוה
והוא הודה
והוא הדרה.

יצא משם,

פנה זיוה
פנה הודה
פנה הדרה
פנה שבחה.

ניחא תמן, דלא הות אלא אותה הצדקת.
ברם הכא, לא הוה יצחק תמן?
אלא אמר ר' עזריה בשם ר' עזריה בר' סימון:
לא דומה זכות צדיק אחד, לזכות שני צדיקים.

ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה

אמר ר' יהודה אמר רבי יוחנן:
עברו על שורת הדין והלכו ביום טוב.
דבר אחר:
ותלכנה בדרך הוצרה עליהם הדרך, שהלכו בייחף.
ותלכנה היו עסוקות בהלכות גרים.


[יג] ותאמר נעמי לשתי כלותיה
לכנה שובנה אשה לבית אמה
לבית אומתה.
אבנימוס הגרדי מתה אמו, ועלה ר' מאיר להראות לו פנים,
ומצא אותם יושבין אבלים.
לאחר זמן מת אביו, ועלה רבי מאיר להראות לו פנים,
ומצא אותן עסוקין במלאכתן.
אמר לו: כמדומה אני שאמך חביבה עליך יותר מאביך.
אמר לו: ולא כן כתיב, אשה לבית {אמה} ולא לבית {אביה}?
אמר לו יפה אמרת, שאין אב לך.


[יד] יעשה ה' עמכם חסד
ר' חנינא בר אדא אמר:
יעשה כתיב.
כאשר עשיתם עם המתים שנטפלתם בתכריכיהון.
ועמדי שויתרו לה כתובותיהן.

אמר רבי זעירא

מגילה זו אין בה
לא טומאה ולא טהרה,
ולא איסור ולא היתר.
ולמה נכתבה?
ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים.

[טו] יתן ה' לכם

אמר רבי יוסי:
כל אותן הטובות והנחמות שעתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לשלמה,
- דכתיב (מ"א ה') ויתן אלהים חכמה לשלמה - יהיו מכם.
ומצאנה מנוחה ומצאן כתיב. אחת מוצאת שתים לא מוצאות.
אשה בית אישה מכאן שאין קורת רוח לאשה אלא בבית בעלה.
ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה ותאמרנה לה
ותאמר נעמי שובנה בנותי, למה תלכנה עמי, העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים וגו'
וכי יש אדם מיבם אשת אחיו שלא היה בעולמו?!


[טז] שבנה בנותי לכנה
ר' שמואל בר נחמני בשם רבי יודן בר' חנינא:
בשלוש מקומות כתיב כאן שבנה שבנה שבנה,
כנגד שלוש פעמים שדוחין את הגר.
ואם הטריח יותר מכאן - מקבלין אותו.

אמר רבי יצחק:
(איוב ל"א) בחוץ לא ילין גר.
לעולם יהא אדם דוחה בשמאל ומקרב בימין.


כי זקנתי מהיות לאיש וגו'

אמר רבי יוחנן:
למדך התורה דרך ארץ, שאין תשמיש ביום אלא בלילה.
הדא הוא דכתיב: (אסתר ב') בערב היא באה ובבקר היא שבה.
וכתיב: גם הייתי הלילה לאיש.


[יז] וגם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים
וגם הייתי - שילדתי בנים. הא אילו הייתי הלילה לאיש ילדתי בנים? אלא:
הלהן תשברנה יכולות אתם יושבות עד אשר יגדלו?
הלהן תעגנה יכולות אתם יושבות עגונות לבלתי היות לאיש?
אל בנותי אללי בנותי, כי מר לי מאד מכם, בשבילכם.
כי יצאה בי ובבני ובבעלי יד ה'.


[יח] ר' חנינא בריה דר' אבהו פתר קרייא במשה:
אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע ב{הן} קילסתיך,
שנאמר: (דברים י') הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים,
והייתי סבור שתתן לי פרופקפיא.
הלהן תעגנה, הוגעתני במלאך המות.
הן שבקת גבי ואמרת לי 'הן קרבו ימיך למות'.
וחוזר ואומר לישראל:
אל בנותי אללי בני כי מר לי מאד מכם,
בשבילכם. בי ובאחי יצתה יד ה'.


[יט] אמר רבי לוי:
כל מקום שנאמר בו 'יד ה'' - מכת דבר היא.
ובנין אב שבכולם: (שמות ט') הנה יד ה' הויה.
בר קפרא אמר:
יד תבעו ויד פגעה בם.

אמר רבי סימון:
ביוצאין היתה מגפה, ביושבין לא היתה מגפה.
תלמידי דרבי נחמיה מייתי לה מהתם:
הדא הוא דכתיב: (שופטים ב') בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה.
ביוצאין היתה מגפה, ביושבין לא היתה מגפה.

אמר רבי ראובן:
אף בניהן היו מצירין אחריהם ואומרים: מתי ימותו אלה ונכנס אנו לארץ.


[כ] ותשאנה קולן ותבכינה
חסר אל"ף. תשש כחן, שהן מהלכות ובוכות.

ר' ברכיה בשם ר' יצחק:
ארבעים פסיעות הלכה ערפה עם חמותה, ונתלה לבנה ארבעים יום.
שנאמר: (שמואל א' י"ז) ויגש הפלשתי השכם והערב.

ר' יודן בשם ר' יצחק:
ארבעה מילין הלכה ערפה עם חמותה, ועמדו ממנה ארבעה גבורים.
שנאמר: (שם ב' כ"א) ארבעת אלה יולדו להרפה.

אמר רבי יצחק:
כל אותו הלילה שפרשה ערפה מחמותה נתערבו בה ערוות גוים של מאה בני אדם.
הדא הוא דכתיב: (שם א' י"ז) והוא מדבר עמם וגו' ממערכות פלשתים.
ממערות כתיב - ממאה ערלות גוים שנתערו בה כל הלילה
ר' תנחומא אמר:
אף כלב אחד, דכתיב (שם) ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי.


[כא] ותשק ערפה לחמותה
כל נשיקה של תיפלות, בר מן תלת:

נשיקה של גדולה
ונשיקה של פרקים
ונשיקה של פרישות.

של גדולה דכתיב (שם י') ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו.
של פרקים דכתיב (שמות ד') ויפגשהו בהר האלהים וישק לו.
של פרישות שנאמר ותשק ערפה לחמותה.

רבי תנחומא אמר:
אף נשיקה של קריבות,
שנאמר: (בראשית כ"ט) וישק יעקב לרחל, למה שהיתה קרובתו.

ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלוהיה
כיון ששבה אל עמה שבה אל אלהיה:


[כב] ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך
מהו אל תפגעי בי?
אמרה לה: לא תחטא עלי, לא תסבין פגעיך מני לעזבך לשוב מאחריך.
מכל מקום דעתי להתגייר. אלא מוטב על ידך ולא על ידי אחרת.
כיון ששמעה נעמי כך, התחילה סודרת לה הלכות גרים.
אמרה לה: בתי אין דרכן של בנות ישראל לילך לבתי תיאטראות ולבתי קרקסיאות שלהם.
אמרה לה: אל אשר תלכי אלך.
אמרה לה: בתי אין דרכן של ישראל לדור בבית שאין שם מזוזה.
אמרה לה: באשר תליני אלין.
עמך עמי אלו עונשין ואזהרות.
ואלהיך אלהי שאר מצות.

[כג] דבר אחר:
אל אשר תלכי אלך באהל מועד, בגלגל, בשילה, בנוב, בגבעון, בבית עולמים.
באשר תליני אלין לנה אני על קרבנותי.
עמך עמי לבטל עבודת כוכבים שלי,
ואלהיך אלהי לשלם שכר פעולתי.


[כד] באשר תמותי אמות
אלו ארבע מיתות בית דין: סקילה, שריפה, הרג וחנק.
ושם אקבר אלו שני קברים המתוקנים לבית דין,
אחד לנסקלין ולנשרפין, ואחד לנהרגין ולנחנקין.
כה יעשה ה' לי וכה יוסיף,
אמרה לה: בתי, כל מה שאת יכולה לסגל מצות וצדקות סגלי בעולם הזה.
אבל לעתיד לבא - כי המות יפריד ביני ובינך.



[א] זה שאמר הכתוב

(איוב ג') קטן וגדול שם הוא, ועבד חפשי מאדניו.

אמר רבי סימון:
זה אחד מארבעה מקראות שדומין זה לזה:
קטן וגדול שם הוא, העולם הזה - מי שהוא קטן יכול להיעשות גדול,
ומי שהוא גדול יכול להיעשות קטן.
אבל לעתיד לבא, מי שהוא קטן אינו יכול להיעשות גדול,
ומי שהוא גדול אינו יכול להיעשות קטן.
ועבד חפשי מאדוניו זה הוא שעושה רצון יוצרו מכעיס את יצרו -
מת, יצא לחירות, שנאמר (שם) ועבד חפשי מאדוניו.

ר' מיאשא בר בריה דר' יהושע נשתקע שלשה ימים בחוליו,
לאחר שלשה ימים נתיישבה דעתו.
אמר ליה אביו: הן הוית,
אמר ליה: בעולם מעורב הייתי.
אמר ליה: ומה חמיתה תמן? [מה שראית שם?]
אמר ליה: הרבה בני אדם ראיתי כאן בכבוד ושם בבזיון.
כד שמעו ר' יוחנן וריש לקיש סלקן למבקריה.
אמר להון אבוה: שמעתון מה אמר הדין מיינוקא?
אמרין ליה: מה אמר?
תני להון עובדא.
אמר ריש לקיש: ולא מקרא מלא הוא?
(יחזקאל כא) כה אמר ה', הסיר המצנפת והרים העטרה, זאת לא זאת.
השפלה הגבה והגבוה השפיל.
אמר רבי יוחנן: אלו לא עליתי אלא לשמוע דבר זה, די.

רב הונא ריש גלותא שאל לרבי חסדאי:
מה דין דכתיב הסיר המצנפת והרים העטרה ?
אמר ליה: הסיר המצנפת מרבותינו, והרים העטרה מאומות העולם.
אמר ליה: את חסד ומה לך חסד.

[ב] כתיב (קהלת ט) כי מי אשר יבוחר וגו'
תמן תנינן: הרואה עבודת כוכבים מה הוא אומר?
ברוך נותן ארך אפים לעוברי רצונו.
מקום שנעקרה עבודת כוכבים ממנו -
ברוך שעקר עבודת כוכבים מארצנו,
וכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתעקר אותה מכל המקומות,
ותשוב לב עובדיה לעבדך בלב שלם.
ולא נמצא מתפלל על הרשעים.


אמר רבי יוחנן:
יבחר כתיב, אפילו כל אותן שפשטו ידיהם בזבול, יש בטחון.
להחיות אותם אי אפשר, שכבר פשטו ידיהם בזבול.
לכלותם אי אפשר, שכבר עשו תשובה.
עליהם הוא אומר (ירמיה נא) וישנו שנת עולם ולא יקיצו.
תניא: קטני גוים וחיילותיו של נבוכדנצר לא חיים ולא נדונים,
ועליהם הוא אומר: וישנו שנת עולם ולא יקיצו.

(קהלת ט) כי לכלב חי טוב מן האריה המת
בעולם הזה, מי שהוא כלב - ליעשות ארי הוא יכול,
ומי שהוא ארי יכול להיעשות כלב.
אבל לעתיד לבוא, מי שהוא ארי אינו יכול להיעשות כלב,
וכל מי שהוא כלב אינו יכול להיעשות ארי.

אדריאנוס שחיק טמיא שאל לר' יהושע בן חנניה
אמר ליה: אנא טב ממשה רבך.
אמר ליה: למה?
- דאנא חי והוא מת, וכתיב כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת.
אמר ליה: יכול את לגזור דלא ידלק בר נש נור תלתא יומין?
[=יכול אתה לגזור שלא ידליקו אש שלושה ימים?]
אמר ליה: אין. [=כן].
לעידן עמיא סלקון תרויהון על איגר פלטין חמי תננא סליק מן רחיק.
[=לערב עלו שניהם על גג הארמון, וראו עשן עולה מרחוק].
אמר ליה: מה כן?
אמר ליה: איפרכיא ביש, עאל אסיא ובקר יתיה,
[=השר חולה, והרופא ביקר אצלו]
ואמר ליה: עד דשתי חמימי לא מיתסי.
[=ואמר לו שעד שישתה חמין - לא יתרפא].
אמר ליה: תיפח רוחיה. עד דאת קיים בטלה גזרתך,
ומשה רבינו משעה שגזר עלינו 'לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת',
לא מדליק יהודאי נור בשבתא מיומוהי,
ועדיין לא נתבטלה גזירתו עד השתא,
אמרת את כן, דאנא טב מיניה?!

(תהלים ל"ט) הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא:
ריבון העולם אודע לי אימתי אנא מיית.
אמר ליה: רזא היא דלא מתגלי לבר נש, ולית אפשר דיתגלי לך.

ומדת ימי מה היא?
אמר ליה: שבעין שנין.
ואדעה מה חדל אני
אודע לי בהדין יומא אנא מיית.
אמר ליה: בשבת.
אמר ליה: פחית לי חד יומא.
אמר ליה: לא.
אמר ליה: למה?
אמר ליה: חביבה עלי תפלה אחת שאתה עומד ומתפלל לפני,
מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להעלות לפני.
שנאמר: (מ"א ג') אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא.
אמר ליה: אוסיף לי חד יומא.
אמר ליה: לא.
אמר ליה: למה?
אמר ליה: ארכי של בניך דוחקת.
דאמר רבי שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן
ארכיות ארכיות הן, ואין אחד מהן נכנס לתוך ארכי של חברו אפילו כמלא נימא.
ומת בעצרת שחל להיות בשבת, וסלקה סנהדרין מחמייה אפין לשלמה.
[=עלתה הסנהדרין להראות פנים לשלמה]
אמר להון: מעבר יתיה מאתר לאתר? [=האם מותר להעבירו לבית?]
אמרין ליה: ולאו מתניתא היא סכין ומדיחין ובלבד שלא יזוז אבר?
אמר: כלבים של בית אבא רעבין.
[=שאל את הסנהדרין שאלה נוספת: איך להאכל את הכלבים]
אמרין ליה: ולא מתניתא היא מחתכין את הדלועים לפני הבהמה.
ואת הנבלה לפני הכלבים?!
מה עשה? נטל פיפקין [=וילונות] ופרש עליו כדי שלא תרד השמש.
ויש אומרים: לנשרים קרא, ופרשו עליו אגפיהון כדי שלא תרד עליו השמש.

[ג] אמר: מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות
בעולם הזה, מי שהוא מעוות יכול לתקון, ומי שהוא מתוקן יכול לעוות.
אבל לעתיד לבא, מי שהוא מעוות אין יכול לתקן,
ומי שהוא מתוקן, אין יכול לעוות.
וחסרון לא יוכל להמנות.

יש מהרשעים שמזדווגין זה עם זה בעולם.
אחד מהן עשה תשובה לפני מותו, ואחד לא עשה תשובה.
נמצא זה עומד בחבורת הצדיקים, וזה עומד בחבורת הרשעים.
והוא רואה אותו ואומר:
אוי לי שמא משוא פנים יש בדבר?
אני וזה גנבנו, אני וזה הרגנו כאחת,
זה עומד בחבורת צדיקים, ואני בחבורת רשעים.
והן משיבין ואומרין לו: שוטה שבעולם,
מנוול היית ומושלך לאחר מיתתך שלשת ימים,
ולא בחבלים גררוך לקבר?!
(ישעיה י"ד) תחתיך יוצע רמה ומכסך תולעה.
כשהבין זה חברך, שב מאותו הדרך.
ואתה היית בידך ספיקה לעשות תשובה, ולא עשית.
אמר להם: הניחוני שאלך לעשות תשובה.
והן משיבין לו ואומרין: שוטה שבעולם,
אין אתה יודע שעולם זה דומה לשבת,
ועולם שבאת ממנו דומה לערב שבת.
אם אין אדם מתקן בערב שבת, מה יאכל בשבת.
ועוד: עולם זה דומה לים, ועולם שבאת ממנו דומה ליבשה.
אם אין אדם מתקן ביבשה, מה יאכל בים.
ועוד: העולם הזה דומה למדבר, ועולם שבאת ממנו דומה ליישוב.
אם אין אדם מתקן ביישוב, מה יאכל במדבר.
מהו עושה? חובק את ידיו ואוכל את בשרו,
שנאמר: (קהלת ד') הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו.
והוא אומר: הניחוני שאראה את חברי בכבודו.
ומשיבין ואומרים לו: שוטה שבעולם,
מצווין מפי הגבורה אנו,
שלא יעמדו רשעים בצד צדיקים,
ולא צדיקים בצד רשעים,
ולא טמאים בצד טהורים,
ולא טהורים בצד טמאים.
ועל מה אנו מצווין על השער הזה.
שנאמר: (תהלים קי"ח) זה השער לה' צדיקים יבאו בו.

[ד] דילמא [מעשה]: ר' חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא
הוו יתבין לעיין באורייתא בהדין בית מדרשא רבא דטבריא בערובת פיסחא,
ואית דאמרי בערובת צומא רבא.
ושמעי קלהון דברייאתא בייבין.
אמר ליה: אילין ברייתא מה עסקון?
אמר: דאית ליה זבן, ודלית ליה אזיל לגבי מרי עבדתיה והוא יהיב ליה.
אמר ליה: אם כן הוא, אף אנא איזיל גבי מרי עבדתי והוא יהב לי.
נפק וצלי בהדא אילוסיס דטבריא, וחזא חד ידא מושטא ליה חדא מרגליתא.
אזל טעין גבי רבינו.
אמר ליה: הדא מנא אית לך?
הדא מילא דאיסטופיטא היא.
אלא, הא לך תלתא דינרין, ואזל ועבד ליקרא דיומא,
ובתר יומא טבא אנן שטחין קליה, ומה דהוא עביד טימיתה תיסב.
נסב תלתא דינרין ואזיל זבן זבוניה ועל לביתיה.
אמרה ליה דביתהו: שמעון שרית גניב?
כל פעלך לית היא אלא מאה מנה, ואילן זבינתה מה אינון?
מיד תני לה עובדא.
אמרה ליה: מאי את בעי תהי גנונך חסר מן דחברך חדא מרגליתא לעלמא דאתי?
אמר לה: ומה נעבד?
אמרה ליה: זיל תחזור זבינתה למריהון ודינריא למריהון ומרגליתא למרא.
כד שמע רבינו מצטער שלח ואיתיתה.
אמר לה: כל הדין צערא צערת להדין צדיקא?
אמרה ליה: מה את בעי, דיהא גנוניה חסר מדידכון חדא מרגליתא לעלמא דאתי?
אמר לה: ואין הוה חסר לית בן ממלייה יתיה?
אמרה ליה: רבי, בהדין עלמא זכינן מחמי אפך,
ולא אמר ריש לקיש כל צדיק וצדיק יש לו מדור בפני עצמו?
והודה לה.
ולא עוד אלא שדרכן של עליונים ליתן ואין דרכן ליטול,
הנס האחרון קשה מן הראשון.
מנסיב ליה הות ידא ארעיא (למטה)
ומי מושטא ליה הוה ידא עילאה כאיניש דמוזיף לחבריה.


[ה] ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה

אמר רבי יהודה ב"ר סימון
בא וראה כמה חביבים הגרים לפני המקום,
כיון שנתנה דעתה להתגייר השוה הכתוב לנעמי.


[ו] ותלכנה שתיהן

אמר רבי שמואל בר' סימון:
אותו היום קציר העומר היה,
דתנינן תמן כל העיירות הסמוכות לשם היו מתכנסות,
כדי שיהא נקצר בעסק גדול.
ויש אומרים אבצן היה משיא את בנותיו אותו היום.

ר' תנחומא בשם ר' עזריה
ור' מנחמא בשם ר' יהושע בר אבין
כתיב (תהלים פ"ט) ה' צבאות מי כמוך חסין יה שמוציא דברים בעונתן.
אשתו של בעז מתה באותו היום, ונתכנסו כל ישראל לגמילות חסדים.
וזיל כל עמא לגמילות חסדא.

נכנסה רות עם נעמי, והיתה זו יוצאת וזו נכנסה.

ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי?
זו היא שמעשיה נאים ונעימים?
לשעבר היתה מהלכת באיסקפטיאות שלה, ועכשיו היא מהלכת יחפה.
ואת אמרת הזאת נעמי
לשעבר היתה מכסה בבגדי מילתין ועכשיו היא מכסה בסמרטוטין
ואת אמרת הזאת נעמי
לשעבר היו פניה מאדימות מכח מאכל ומשתה, ועכשיו פניה מוריקות מן רעבון.
ואת אמרת הזאת נעמי
ואומרת להן:
אל תקראנה לי נעמי, קראן לי מרה

בר קפרא אמר:
לפרה הדיוטית שהעמידוה בעליה בשוק,
אמר דדיינית היא, ומשוה תלמים תלמים היא.
אמרין: אין רדיינית, אילין מכותיה דאית בה מה אינון?
כך אמרה נעמי: למה? וה' ענה בי, ושדי הרע לי.

[ז] אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ה'
מלאה הלכתי בבנים ומלאה בבנות.
דבר אחר:
אני מלאה הלכתי, שהייתי מעוברת.
למה תקראנה לי נעמי וה' ענה בי ענה בי מדת הדין הא מה דאת אמר:
(שמות כב) אם ענה תענה אותו.
דבר אחר:
וה' ענה בי, העיד עלי, כמה דאמר: (דברים י"ט) שקר ענה באחיו.
דבר אחר:
וה' ענה בי, כל ענייניה לא הוה אלא בי, לפי שבעולם הזה וה' ענה בי.
אבל לעתיד לבא מה כתיב? (ירמיה ל"ב) וששתי עליהם להיטיב אותם.