[א] זה שאמר הכתוב (ד"ה א' ח')
ושחרים הוליד בשדה מואב מן שלחו אתם חושים ואת בערא נשיו
ויולד מן חדש אשתו את יובב ואת צביא ואת מישא ואת מלכם.
אליהו ז"ל שאל את ר' נהוראי,
אמר ליה: מה דין דכתיב ושחרים הוליד בשדה מואב
אמר ליה: גדול שהוליד בשדה מואב,
מן שלחו אותם שהיו משבט בנימין,
דכתיב (שופטים כ') וישלחו שבטי ישראל אנשים בכל שבט בנימין לאמר.

דבר אחר:
ושחרים זה בעז.
ולמה נקרא שמו שחרים? שהיה משוחרר מן העוונות.
הוליד בשדה מואב שהוליד מרות המואביה
מן שלחו - שהיה משבט יהודה,
שנאמר: (בראשית מ"ו) ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף.
(ד"ה א' ח') חושים ואת בערא נשיו ויש אדם מוליד נשיו?
אלא שחש כנמר, וביאר את ההלכה:

עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית.

ויולד מן חודש אשתו לא צרכה אלא ויולד מן בערא אשתו.
אלא בימיו נתחדשה הלכה:

עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית.

כתוב אחד אומר יתרא הישמעאלי, וכתוב אחד אומר יתרא הישראלי.
רבי יהושע בן לוי אמר:
הוא יתרא הישראלי הוא יתרא הישמעאלי.

ר' שמואל בר נחמן ורבנן -
ר' שמואל אמר
ישמעאלי היה. ואת אמרת ישראלי?
אלא ישמעאלי היה, ונכנס לבית המדרש, ומצאו לישי יושב ודורש כן:
(ישעיה מ"ה) פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ וגו',
נתגייר ונתן לו בתו.

רבנן אמרין
ישראלי היה. ואת אמרת ישמעאלי?
אלא ישראלי היה, וחגר חרבו כישמעאלי, ונעץ החרב באמצע בית המדרש, ואמר:
או אהרוג או אהרג, עד שאני מקיים הלכה לרבים.
שכל שיבטל הלכה זו, בחרב הזאת אני מתיז את ראשו.

עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית.

[ב] ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה
השבה משדי מואב
זו היא ששבה משדי מואב.

והמה באו בית לחם בתחלת קציר שעורים

אמר רבי שמואל בר נחמן
כל מקום שנאמר -
'קציר שעורים' - בקציר העומר הכתוב מדבר.
קציר חטים - בשתי הלחם הכתוב מדבר
קציר סתם - משמש לכאן ולכאן.


[ג] ולנעמי מודע לאישה איש גבור חיל מודע קרוב

אמר ר' אבהו
נפיל נסיב לנפילא, מה הם מעמידין? גבורי חיל.
בעז נסיב לרות, מה הם מעמידין? דוד.
(שמואל א' ט"ז) יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה' עמו יודע
נגן במקרא,
וגבור חיל במשנה,
ואיש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה,
ונבון דבר במעשה הטוב,
ואיש תואר בתלמוד.

דבר אחר:
ונבון דבר שמבין דבר מתוך דבר,
ואיש תואר שמאיר פנים בהלכה,
וה' עמו הלכה כדבריו.

ממשפחת אלימלך ושמו בועז
הרשעים הן קודמין לשמן:
(ש"א י"ז) גלית שמו,
(שם כ"א) נבל שמו,
(ש"ב כ') שבע בן בכרי שמו.

אבל הצדיקים שמן קודמין
(ש"א ט') ושמו קיש,
(שם) ושמו שאול,
(שם י"ז) ושמו ישי,
(אסתר ב') ושמו מרדכי,
(ש"א א') ושמו אלקנה,
ושמו בועז.
דומין לבוראם, שנאמר:
(שמות ו') ושמי ה' לא נודעתי להם.

אתיבון ליה: (בראשית כ"ד) ושמו לבן?

אמר רבי יצחק:
פרדכסוס.

רבי ברכיה אמר:
מלובן ברשע.

והכתיב (שמואל א' ח')
ובני שמואל שם הבכור יואל ושם משנהו אביה?

רבנן אמרי:
מה זה רשע אף זה רשע.

ור' יהודה בר' סימון:
שנשתנו למעשה וזכו לרוח הקדש.
שנאמר: (יואל א') דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל.


[ד] ותאמר רות המואביה אל נעמי אלכה נא השדה
ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו

רבי ינאי אמר:
בת ארבעים שנה היתה, ואין קוראין 'בת' אלא לבת ארבעים שנה.
ותלך ותבא עד כדון לא אזלת, ואת אמרת ותבא?!

רבי יהודה בר' סימון אמר:
התחילה מסיימת לפניה הדרכים.

ויקר מקרה
אמר רבי יוחנן:
כל הרואה אותה מריק קרי.

חלקת השדה ממשפחת אלימלך שניתן לה ממי שהוא ראוי ליפול בחלקה.


[ה] והנה בועז בא מבית לחם
ר' תנחומא בשם רבנן אמר:
שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכימו עמהם בית דין של מעלה, ואלו הן:

לשאול שלום בשם
ומגלת אסתר
ומעשרות

שאילת שלום מניין
שנאמר: (ירמיה כ"ג) החושבים להשכיח את עמי שמי
אימתי חשבו? בימי עתליהו.
ורבנן אמרין:
בימי חנניה מישאל ועזריה.
ר' חנניה בשם ר' יהודה ברבי סימון:
בימי מרדכי ואסתר.
ועמד בועז ובית דינו והתקינו לשאול שלום בשם.
שנאמר: והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקצרים ה' עמכם.
וכן המלאך אמר לגדעון (שופטים ו') ה' עמך גבור החיל.

מגלת אסתר מניין
רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר יצחק:
מה עשו מרדכי ואסתר? כתבו אגרות ושלחו לכל בני הגולה, ואמרו:
מקבלים אתם עליכם להיות עושים את שני הימים האלה?
שלחו ואמרו: לא דיינו צרותיו של המן,
אלא שאתם מטריחין עלינו לעשות שני הימים האלה?
ואמרו להם: אם מדבר זה אתם מתייראין, הרי היא כתובה בין הכרכים.
שנאמר: (אסתר ט') הלא הם כתובים על ספר דברי הימים.
מה עשו? כתבו אגרת שנייה ושלחו להם, (שם) את אגרת הפורים הזאת השנית.

רבי חלבו בש"ר שמואל בר נחמן:
שמונים וחמשה זקנים, ומהם שלשים וכמה נביאים,
היו שהיו מצטערים על הפסוק הזה:
(ויקרא כ"ז) אלה המצות אשר צוה ה' את משה.
אלה אין להוסיף ואין לגרוע, ואין נביא רשאי לחדש דבר עוד מעתה.
ומרדכי ואסתר מבקשין ממנו לחדש דבר עלינו?!
עד שהאיר הקדוש ברוך הוא עיניהם,
ומצאו אותה כתובה בתורה ובנביאים ובכתובים.
בתורה דכתיב (שמות י"ז) כתוב זאת זכרון בספר,
בנביאים דכתיב (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו,
ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר וגו'
בכתובים שנאמר: הלא הם כתובים על ספר דברי הימים.

רב ור' חנינא ור' יונתן ובר קפרא ורבי יהושע בן לוי אמרו:
המגילה הזאת אין נאמרה מפי בית דין.
מסיני נאמרה, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
ומניין שהסכים הקדוש ברוך הוא עליהם?
רב אמר:
(אסתר ט') קימו {וקבלו} היהודים לא כתיב, {וקבל} כתיב. רבן של יהודים קיבל.

מעשרות מניין
דאמר רבי ברכיה בשם (ר') קריצפה:
בעון תרומות ומעשרות גלו.

שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן אמר:
כיון שגלו נפטרו, והם חייבו עצמן מאליהן.
מה עשו אנשי כנסת הגדולה? כתבו ספר ושטחוהו בעזרה,
ובשחרית עמדו ומצאוהו חתום.
הדא הוא דכתיב: (נחמיה י')
ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים ועל החתום.
כתוב אחד אומר ועל החתום
וכתוב אחד אומר ועל החתומים
היאך?
אלא: ועל החתום זה בית דין של מעלה, ועל החתומים זה בית דין של מטה.

ויש אומרים:
אף חרמה של יריחו.
וכן אמר הקדוש ברוך הוא אל יהושע:
(יהושע ז') חטא ישראל
ולא יהושע גזר? אלא מלמד שאף הקדוש ברוך הוא הסכים עמו.


[ו] ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים

על כמה היה ממונה?

אמר רבי אליעזר בר מרים:
על ארבעים ושנים היה ממונה.
מן הדא (ד"ה ב' ב') ויספר שלמה את כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל וגו'
ויעש מהם שבעים אלף סבל וגו'
דעבד כן יכיל קאים, וידע מה דהוא עבד.

למי הנערה הזאת ולא הוה חכים לה?
- אלא כיון שראה אותה נעימה ומעשיה נאים התחיל שואל עליה
כל הנשים שוחחות ומלקטות וזו יושבת ומלקטת,
כל הנשים מסלקות כליהם וזו משלשלת כליה,
כל הנשים משחקות עם הקוצרים וזו מצנעת עצמה,
כל הנשים מלקטות בין העמרים וזו מלקטת מן ההפקר.
ודכוותיה (שמואל א' י"ז) וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי
ולא הוה חכים ליה?
אתמול הוה משלח לאמר לישי (שם ט"ז) יעמד נא דוד לפני כי מצא חן בעיני
ועכשיו הוא שואל עליו?!
- אלא כיון שראה שאול את ראש הפלשתי בידו,
התחיל שואל עליו:

אם מפרץ הוא - מלך הוא.
אם מזרח הוא - שופט הוא.

והיה שם דואג האדומי באותה שעה, ואמר לו:
אפילו הוא מפרץ,

לא פסול הוא?
לא פסול משפחה הוא?
לא מרות המואביה הוא?

אמר לו אבנר: ולא כבר נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית?!
אמר לו: אם כן אדומי ולא אדומית, מצרי ולא מצרית,
אנשים למה נתרחקו, לא על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים?
היה להם לנשים להוציא לקראת נשים.
נתעלמה הלכה מעיניו של אבנר לשעה.
אמר לו שאול: הלכה שנתעלמה מעיניך, צא ושאל לשמואל ובית דינו.
כיון שבא אצל שמואל בבית דינו, אמר לו: הדא מניין אית לך, לא מן דואג?
דואג מיני הוא, ואינו יוצא בשלום מן העולם.
להוציאך חלק אי אפשר, דכתיב (תהלים מ"ה) כל כבודה בת מלך פנימה.
לאשה שלא להוציא, ולאיש להוציא.
(דברים כ"ג) ואשר שכר עליך - לאיש ליתן שכר ולא לאשה.


ויען הנער הנצב על הקוצרים ויאמר:
נערה מואביה היא, ואת אמרת מעשיה נאים ונעימים?!
אלא רבתה רפתה לה.


[ז] ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים וגו'
מעט תפסה לוקו מאותה שבבית שהיא מצפה לה.


[ח] ויאמר בועז אל רות הלא שמעת בתי
אל תלכי ללקוט בשדה אחר
על שם (שמות כ') לא יהיה לך אלהים אחרים על פני.
וגם לא תעבורי מזה על שם (שם ט"ו) זה אלי ואנוהו.
וכה תדבקין עם נערותי אלו הצדיקים שקרויין נערים
שנאמר: (איוב מ') התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך.

[ט] עיניך בשדה אשר יקצורון והלכת אחריהן
הלא צויתי את הנערים לבלתי נגעך
וצמית והלכת אל הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים
עיניך זו סנהדרין.
מאתים וארבעים ושמנה אברים שיש באדם אינן הולכין אלא אחר העינים.
הדא שנאמר: עיניך וגו' והלכת אחריהן.
לבלתי נגעך שלא לרחוק.
וצמית והלכת אל הכלים אלו הצדיקים שקרויין כלים.
שנאמר: (ש"ב א') איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה.
ושתית מאשר ישאבון הנערים זה בית השואבה.
ולמה נקרא שמה שואבה? שמשם היו שואבין רוח הקדש.
שנאמר: (ישעיה י"ב) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה.



[א] הוא היה עם דוד בפס דמים (ד"ה א' י"א)
רבי יוחנן אמר:
בחקל סומקתא [=בשדה אדומה].

רבי שמואל בר נחמני אמר:
בפס דמים, שמשם פסקו דמים.

(שם) והפלשתים נאספו שם למלחמה, ותהי חלקת השדה מלאה שעורים.
כתוב אחד אומר שעורים, וכתוב אחד אומר (שמואל ב' כ"ג) עדשים.

רבי יעקב אמר:
עדשים היו, אלא שהיתה ענבותן דומין לשעורין.

ר' לוי אמר:
הפלשתים שבאו גבוהים כשעורים, והלכו נמוכים כעדשים.
ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה וכתוב אחד אומר 'ויצילה'.
אלא מלמד שהחזירוה לבעליה
שהיתה חביבה עליהם כשדה מלאה כרכום.

ר' שמואל בר נחמן אמר:
שנה אחת היתה, ושתי שדות היו.
פשיטא ליה לאבד וליתן דמים.
מה צריכה: אין תאמר לאבד אבל לא ליתן דמים,
עד כדון היא צריכה -
אי זו מהן לאבד: של עדשים או של שעורים.
של עדשים אוכל אדם, של שעורים אוכל בהמה.
של עדשים אין העומד קרב מהן, ושל שעורים קרב מהן.
של עדשים אין מפרישין מהן חלה, של שעורים מפרישין חלה.

רבנן אמרין:
שדה אחת היתה, ושתי שנים היו.
והלא נלמד משל אשתקד?
שאין למדין ממעשה.

(ד"ה א' י"א) ויתאו דוד ויאמר מי ישקני מים.

ר' חייא אמר:
הלכה נצרכה לו.
ויבקעו השלשה. ולמה שלשה? שאין הלכה מתבררת אלא בשלשה.

וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער, וישאו ויביאו אל דויד ולא אבה דויד לשתותם.
ולא אבה שתקבע הלכה לשמן, עשאה מסכתא, וקבעה הלכה לדורות:

מלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו.

בר קפרא אמר:
חג היה, וניסוך המים היה, וויתור במה היה
ויבקעו השלשה ולמה היו שלשה?

אחד הורג,
ואחד מפנה את ההרוגים,
ואחד מכניס הצלוחית בטהרה.

ר' חוניא בשם ר' יוסף:
הלכות שבוייה נצרכה ליה.

ר' שמעון ברבי אמר:
בנין בית המקדש תבע.


[ב] ותפל על פניה ותשתחו ארצה וגו'
מלמד שנתנבאה שהוא עתיד להכירה כדרך כל הארץ.


[ג] ויען בועז ויאמר לה הגד הוגד לי
למה שתי פעמים הגד הוגד לי?
הוגד לי בבית, הוגד לי בשדה.
כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך שאין תלמוד לומר בחיי אישך.
ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך זו איפרכיה שלך.
ותעזבי אביך ואמך מעבודת כוכבים שלך.
שנאמר: (ירמיה ב') אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני.
וארץ מולדתך זו שכונתה.
ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום שאלו תמול שלשום לא היית.


[ד] ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה'

אמר רבי חסא:
אשר באת לחסות תחת כנפיו

אמר רבי אבון:
שמענו שיש כנפים לארץ,
שנאמר: (ישעיה כ"ד) מכנף הארץ זמירות שמענו.
וכנפים לשמש,
שנאמר: (מלאכי ג') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.
וכנפים לחיות,
שנאמר: (יחזקאל ג') וקול כנפי החיות.
וכנפים לכרובים,
שנאמר: (מ"א ח') כי הכרובים פורשי כנפים.
וכנפים לשרפים,
שנאמר: (ישעיה ו') שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים.

בא וראה כמה גדול כחן של צדיקים
וכמה גדול כחה של צדקה
וכמה גדול כחן של גומלי חסדים

שאין חוסין
לא בצל שחר
ולא בצל כנפי ארץ
ולא בצל כנפי שמש
ולא בצל כנפי חיות
ולא בצל כנפי כרובים
ולא בצל כנפי שרפים
אלא בצל מי שאמר והיה העולם

שנאמר: (תהלים ל"ו) מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון:


[ה] ותאמר אמצא חן בעיניך אדוני וגו'
ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך
אמר לה: חס ושלום אין את מן האמהות אלא מן האימהות.
ודכוותה (במדבר ל"ב) ונבח הלך וילכוד את קנת ואת בנותיה וגו'.
מלמד שלא עמד לה אותו השם.
ודכוותה (זכריה ה') ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער,
מלמד שאין לשקר תשועה.


[ו] ויאמר לה בועז לעת האכל גשי הלום

ר' יוחנן (נ"א יונתן):
פתר בה שית שטין:
מדבר בדוד
גשי הלום קרובי למלכות,
ואין הלום אלא מלכות.
הדא הוא דכתיב: (שמואל ב' ז') כי הביאותני עד הלום
ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות
וטבלת פתך בחומץ אלו היסורין,
שנאמר: (תהלים ו') ה' אל באפך תוכיחני.
ותשב מצד הקוצרים שנוצדה ממנו המלכות לשעה.
דאמר רב הונא: כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום
לא עלו מן המנין, שהיה מתכפר לו בשעירה כהדיוט.
ויצבט לה קלי שחזרה לו מלכותו.
שנאמר: (תהלים כ') עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו.
ותאכל ותשבע ותותר -

אוכל בעולם הזה,
אוכל לימות המשיח,
אוכל לעולם הבא.

דבר אחר:
גשי הלום
מדבר בשלמה.
גשי הלום קרובי למלכות.
ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות ,
שנאמר: (מלכים א' ד') ויהי לחם שלמה ליום אחד ששים כר קמח ושלשים כר סלת וטבלת פתך בחומץ זה לכלוך מעשים.
ותשב מצד הקוצרים שנוצדה לו מלכותו לשעה.

דאמר רבי יוחאי בר חנינא
מלאך ירד בדמות שלמה וישב לו על כסאו,
והיה מחזר שלמה על פתחי ישראל ואומר:
(קהלת א') אני קהלת (בן דוד) הייתי מלך על ישראל בירושלם
מה היתה אחת מהן עושה? היתה נותנת לפניו קערה של גרישין,
ומכה אותו בקנה על ראשו, ואומרת לו:
ולא שלמה יושב על כסאו, ואתה אומר אני שלמה מלך ישראל?!
ויצבט לה קלי שחזרה לו מלכותו.
ותאכל ותשבע ותותר -

אוכל בעולם הזה,
אוכל לימות המשיח,
אוכל לעולם הבא.

דבר אחר:
גשי הלום
מדבר בחזקיהו.
גשי הלום קרובי למלכות.
ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות.
וטבלת פתך בחומץ אלו היסורין,
שנאמר: (ישעיה ל"ח) ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים.
ותשב מצד הקוצרים שנוצדה לו מלכותו לשעה, כמה דתימא
(שם ל"ז) ויאמר חזקיהו יום צרה ותוכחה.
ויצבט לה קלי שחזרה לו מלכותו,
שנאמר: (ד"ה ב' ל"ב) וינשא לעיני כל הגוים מאחרי כן.
ותאכל ותשבע ותותר -

אוכל בעולם הזה,
אוכל לימות המשיח,
אוכל לעולם הבא.

דבר אחר:
גשי הלום
מדבר במנשה
גשי הלום קרובי למלכות.
ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות.
וטבלת פתך בחומץ שלכלך מעשיו כחומץ ממעשים רעים.
ותשב מצד הקוצרים שנוצדה לו מלכותו לשעה,
דכתיב (ד"ה ב' ל"ג) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו,
ויבא עליהם ה' את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים.
ר' אבא בר כהנא אמר:
כירומניקאה.
אמר רבי לוי בר חיתא:
עשו לו מולה של נחושת, והיו מסיקין האור מתחתיו.
והיה צווח: צלם פלן, צלם פלן שזבני.
כיון שראה שלא הועילוהו כלום, אמר: זכור הייתי שהיה אבא מקרא אותי
(דברים ד') בצר לך ומצאוך וגו' כי אל רחום ה' אלהיך.
אנא צווח ליה. אין עני הא טב, ואין לא עני, הא כולה חדא היא, כל אפיא שוין.
באותה שעה עמדו מלאכי השרת וסתמו כל החלונות של מעלה,
ואמרו לפניו: רבון העולם אדם שהעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה?
אמר להם: אם איני מקבלו בתשובה, הריני נועל פתח בפני כל בעלי תשובה.
מה עשה הקדוש ברוך הוא? חתר לו חתירה מתחת כסא כבודו,
ממקום שאין מלאך יכול לשלוט.
הדא הוא דכתיב: (ד"ה ב' ל"ג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו.

אמר רבי לוי:
בערביא צווחין לחתירה - עתירה.
ויצבט לה קלי שחזרה לו מלכותו.
שנאמר: (שם) וישיבהו ירושלם למלכותו.

ר' שמואל בשם ר' אחא:
ברוח השיבו.
האי מאן דאמר משיב הרוח.

ותאכל ותשבע ותותר -

אוכל בעולם הזה,
אוכל לימות המשיח,
אוכל לעולם הבא.

דבר אחר:
מדבר במלך המשיח
גשי הלום קרובי למלכות.
ואכלת מן הלחם זה לחמה של מלכות.
וטבלת פתך בחומץ אלו היסורין,
שנאמר: (ישעיה נ"ג) והוא מחולל מפשעינו.
ותשב מצד הקוצרים שעתידה מלכותו ליצד ממנו לשעה,
שנאמר: (זכריה י"ד) ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה ונלכדה העיר.
ויצבט לה קלי שהיא עתידה לחזור לו,
שנאמר: (ישעיה י"א) והכה ארץ בשבט פיו.
ר' ברכיה בשם ר' לוי:
כגואל הראשון כך גואל האחרון.
מה הגואל הראשון נגלה וחזר ונכסה מהן,
וכמה נכסה מהן שלשה חדשים,
שנאמר: ויפגעו את משה ואת אהרן.
אף גואל אחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם,
וכמה נכסה מהם?
ר' תנחומא בשם רבנן:
ארבעין וחמשה יום.
הדא הוא דכתיב: (דניאל י"ב) ומעת הוסר התמיד וגו'.
וכתיב (שם) אשרי המחכה ויגיע וגו'
אילין יתיריא מה אינון?
ר' יצחק בן קצרתה משום ר' יונה:
אלו ארבעים וחמשה ימים שישראל קוטפים מלוח ואוכלים.
הדא הוא דכתיב: (איוב ל') הקוטפים מלוח עלי שיח.
לאיכן הוא מוליכן מן הארץ? למדבר יהודה.
שנאמר: (הושע ב') הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר.
מאן דאמר למדבר סיחון ועוג,
שנאמר: (שם י"ב) עוד אושיבך באהלים כימי מועד.
וכל שהוא מאמין לו וחיה,
ומי שאינו מאמין לו הולך לאומות העולם והן ממיתין אותו.

אמר רבי יצחק בר מריון
בסוף הקדוש ברוך הוא נגלה עליהם, ומוריד להן מן,
ואין כל חדש תחת השמש.

דבר אחר:
גשי הלום
מדבר בבועז.
קרובי להכא,
ואכלת מן הלחם זה לחמן של קוצרים.
וטבלת פתך בחומץ דרך הקוצרים להיותן טובלין בחומץ פתן.

אמר רבי יונתן:
מכאן שמוציאין מיני חומצנין לגרנות.
ותשב מצד הקוצרים בצד הקוצרים ודאי.
ויצבט לה קלי קליל זעיר בשתי אצבעותיו.

אמר רבי יצחק:
את שמע מינה תרתי: או ברכה שרת באצבעותיו של אותו צדיק,
או ברכה שרת במעיה של אותה צדקת.
ממה דכתיב ותאכל ותשבע ותותר, נראין הדברים
שהברכה שרת במעיה של אותה צדקת.

אמר רבי יצחק בר מריון:
בא הכתוב ללמדך, שאם אדם עושה מצווה יעשנה בלבב שלם.
שאלו היה ראובן יודע שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו
(בראשית ל"ז) וישמע ראובן ויצילהו מידם - בכתפו היה מוליכו אצל אביו.
ואילו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו
(שמות ד') הנה הוא יוצא לקראתך - בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו.
ואלו היה יודע בעז שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו
ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר - עגלות מפוטמות היה מאכילה.

ר' כהן ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה,
ועכשיו כשאדם עושה מצוה מי כותבה?
אליהו כותבה, ומלך המשיח והקדוש ברוך הוא חותם על ידיהם.
הדא הוא דכתיב: (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו'.


[ז] ותקם ללקט... וגם שול תשולו לה מן הצבתים

ר' יוחנן היה מבדר סלעים כדי לזכות בהן.
ר' שמעון בר בא רבינו היה מבקר גרישין, כדי לזכות בהן ר' שמעון בן חלפתא.

[ח] ותלקט בשדה עד הערב וגו'
וכמה היא איפה?
ר' יוחנן אמר:
ג' סאין. דתנינן האיפה ג' סאין.
ותשא ותבא העיר.

[ט] ותאמר לה חמותה, איפה לקטת היום
תני בשם ר' יהושע:
יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית.
שכן אמרה רות לנעמי: שם האיש אשר {עשיתי} עמו היום.
ולא אמרה אשר {עשה עמי} אלא אשר {עשיתי עמו}.
הרבה פעולות והרבה טובות עשיתי עמו בשביל שהאכילני פרוסה אחת.

אמר רבי יוסי:
יען וביען הוא יען הוא עני.
אמר רבי שילה:
דנווה האביון הונך ביה
אמר רב נחמן:
כתיב (דברים ט"ז) כי בגלל הדבר הזה,
גלגל הוא שחוזר בעולם על הכל.
דמי לגלגל אנטילייא, דמלא מתרוקן, דמתרוקן מתמלי.
בר קפרא אמר:
אין לך אדם שאינו בא למידה זו, ואם לאו הוא בא בנו ואם לא בנו בא בן בנו.

תני, ר' אליעזר בן יעקב אומר:
נקמתן של עובדי כוכבים ביד ישראל, ונקמתן של ישראל ביד ענייהן.
נקמתן של עובדי כוכבים ביד ישראל,
שנאמר: (יחזקאל כ"ה) ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל.
נקמתן של ישראל ביד ענייהן,
שנאמר: (דברים ט"ו) וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא.

אמר רבי אבון:
העני הזה עומד על פתחך, והקב"ה עומד על ימינו.
אם נתת לו, זה שעומד על ימינו מברכך.
ואם לאו, הוא עתיד ליפרע מאותו האיש.
שנאמר: (תהלים ק"ט) כי יעמוד לימין אביון.

אמר רבי אבהו
צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהן.
דלמא -
רבי יוחנן וריש לקיש הוי נחתי מסחו בהדא דמוסיין דטבריא
ופגע בהון חד מסכן, אמר להון זכון בי.
אמרין ליה: כי נפקין אנן זכיין בך.
נפקין, אשכחון יתיה דמית.
אמרין, הואיל ולא זכינן ביה בחיוהי, נטפל במיתתיה.
כי קיימין מסחיין יתיה, אשכחין כיס דדנרי גביה.
אמרין: יאות אמר רבי אבהו,
צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהן,
שאילו לא הרמאין שבהן,
כיון שרואה אדם אחד מהן שואל צדקה ממנו ולא היה נותן לו,
מיד היה נענש למיתה.


[י] ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא לה'
אשר לא עזב חסדו את החיים
שזן ופרנס את החיים,
ואת המתים שנטפל בתכריכיהון.

ותאמר לה נעמי, קרוב לנו האיש מגואלנו הוא

אמר רבי שמואל בר נחמן
בעז גדול הדור היה, והאשה עשתה אותו קרוב.
שנאמר: קרוב לנו האיש.


[יא] ותאמר רות המואביה גם כי אמר אלי
עם הנערים אשר לי תדבקין

אמר רבי חנין בר לוי:
בודאי מואביה היא זו,
הוא אמר וכה תדבקין עם נערותי,
והיא אמרה עם הנערים אשר לי.

ותדבק בנערות בעז

אמר רבי שמואל בר נחמן:
מתחילת קציר שעורים עד כלות קציר החטים - שלשה חדשים.

ותשב את חמותה ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש לך מנוח...
ועתה הלא בעז מודעתנו.