[יב] ורחצת וסכת
ורחצת מטנופת עבודת כוכבים שלך,
וסכת אלו מצות וצדקות,
ושמת שמלותיך עליך וכי ערומה היתה? אלא אלו בגדי שבתא.

מכאן אמר רבי חנינא:
צריך אדם להיות לו שני עטפים, אחד לחול ואחד לשבת.
וכך דרשה ר' שמלאי בצבורא.
בכון חבריא, אמרו: כעטיפתנו כחול כך עטיפתנו בשבתא.
אמר להון: צריכין לשנות.

וירדת הגורן אמר לה זכותי תרד עמך.

דבר אחר:
וירדת הגורן מכאן שאין עושין גרנות אלא בנמוך שבעיר.
דלמא [=כמעשה שהיה]:
ר' שמעון בן חלפתא קבל מר' חייא חדא חקל [=שדה אחד לעיבוד]
אמר לו: כמין היא עבדא [=כמה עושה השדה?]
אמר לו: מאה כורין.
זרעת ואעלת ועבדת פריה מאה [=זרע את השדה ועשתה פחות ממאה].
אמר ליה: לא אמר מרי דהיא עבדא מאה כורין? זרעת ואעלת ועבדת פריה מאה.
[=לא אמרת לי שהיא עושה מאה כורין, זרעתי ועשתה פחות!].
אמר ליה: אין. [=כן, אמרתי].
אמר ליה: והיא עבדת פריה?!
אמר ליה: הן אקימתא אדרא [=היכן העמדת את הגורן?]
אמר: בגבוה שבעיר.
אמר לו: ולא כן כתיב {וירדת} הגרן?!
אעפ"כ אזל נפיחה והיא עבדה שארא.
[=נפה את התבואה, ותמצא שעשתה את החסר].


[יג] ויהי בשכבו... ותאמר אליה כל אשר תאמרי אלי
אלי קרי ולא כתיב.
אמרה לה: שמא יבא אחד מן הכלבים ויזדווג לי.
ואף על פי כן עלי ליישב הדברים.


[יד] ותרד הגרן
במואב כתיב (ירמיה מ"ח) אני ידעתי נאם ה' עברתו ולא כן בדיו.
רבי חנינא בר פפא ור' סימון ורבנן -
ר' חנינא אמר:
תחלת עבורה של מואב לא היה לשם שמים אלא לשם זנות.
שנאמר: (במדבר כ"ח) וישב ישראל בשטים וגו'.
בדיו לא כן עשו לשם זנות, אלא לשם שמים.
{ותעש בדיו} לא נאמר, אלא {לא כן עשו} לשם שמים, אלא לשם זנות.

וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות.
רבנן אמרי:
תחלת עיבורה לשם זנות, וסופה לשם שמים.
שנאמר: ותרד הגורן ותעש ככל אשר צוותה חמותה.


[טו] ויאכל בעז וישת וייטב לבו
למה וייטב לבו? שבירך על מזונו.
דבר אחר:
וייטב לבו שאכל מיני מתיקה אחר המזון, שהיא מרגלת לשון לתורה.
דבר אחר:
וייטב לבו שעסק בדברי תורה,
שנאמר: (תהלים קי"ט) טוב לי תורת פיך.
דבר אחר:
וייטב לבו, שהיה מבקש אשה,
שנאמר: (משלי י"ח) מצא אשה מצא טוב.

ויבא לשכב בקצה הערמה

ר' יהודה נשיאה בעא קומי ר' פנחס בר חמא:
בועז גדול הדור היה, ואת אמרת בקצה הערמה.
אמר לו: לפי שהיו אותו הדור שטופים בזימה, והיו נותנין שכר לזונות מן הגרנות.
הדא הוא דכתיב: (הושע ט') אל תשמח ישראל אל גיל כעמים וגו'.
ואין דרכן של צדיקים לעשות כן.
ולא עוד אלא לפי שהצדיקים רחוקים מן הגזל, ועל כן ממונם חביב עליהם.


[א] חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך
רבי פנחס בשם רבי אליעזר בן יעקב:
כנור ונבל היו נתונים מראשותיו של דוד,
וכיון שהיה מגיע בחצות לילה היה עומד ומנגן בהם.

אמר רבי לוי:
כנור היה תלוי וכו'
על משפטי צדקך משפטים שהבאת על פרעה,
שנאמר: (בראשית י"ג) וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים.
וצדקות שעשית עם אברהם ושרה.

דבר אחר:
על משפטי צדקך - משפטים שהבאת על המצריים,
וצדקות אשר עשית עם אבותינו במצרים,
שלא היו בידם מצות להתעסק בהם ויגאלו,
ונתת להם שתי מצות שיתעסקו בם ויגאלו.
ואלו הן: דם פסח ודם מילה.

אמר רבי לוי:
באותו הלילה נתערב דם הפסח עם דם המילה,
שנאמר: (יחזקאל ט"ז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך,

ואומר לך בדמיך חיי
ואומר לך בדמיך חיי

דבר אחר:
על משפטי צדקך משפטים שהבאת על עמונים ומואבים,
וצדקות שעשית עם זקני ועם זקנתי.
שאילו החיש לה קללה אחת מאין הייתי בא?
ונתת בלבו וברכה, שנאמר: ברוכה את לה' בתי.

חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב (משלי כ"ט)
רבי עקיבא הוה סליק לרומי
אמר לבר בייתיה: אזל זבון לי חדא מילא דשוויא מן שוקא.
אזל ואייתי ליה ציפרין.
אמר לו: מפני מה שהית לצוד?
אמר לו: מפני שהן מחרידות את האדם.
קרא עליו מקרא זה: חרדת אדם יתן מוקש,
חרדה שהחריד יעקב ליצחק,
דכתיב (בראשית כ"ז) ויחרד יצחק חרדה.
ובדין היה שיקללנו.
אלא: ובוטח בה' ישוגב.
נתת בלבו וברכו, שנאמר: (שם) גם ברוך יהיה.
חרדה שהחרידה רות לבועז,
דכתיב: ויחרד האיש וילפת
ובדין הוא שיקללנה.
אלא: ובוטח בה' ישוגב.
נתת בלבו וברכה, שנאמר: ברוכה את לה' בתי.

וילפת לפתתו כחזזית.
התחיל ממשמש בשערה.
אמר רוחות אין להם שער.
אמר לה: מי את רוח או אשה?
אמרה: אשה.
- פנויה את או אשת איש?
אמרה לו: פנויה.
- טמאה את או טהורה?
אמרה לו: טהורה.
והנה אשה טהורה מכל הנשים שוכבת מרגלותיו.
שנאמר: ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך וגו'.

אמר רבי ברכיה
ארורים הרשעים. להלן כתיב (בראשית ל"ט) ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי,
אבל הכא ופרשת כנפיך על אמתך.


[ב] ויאמר ברוכה את לה' בתי, היטבת חסדך וגו'

ר' יוחנן וריש לקיש ורבנן -
רבי יוחנן אמר:
לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אצל זקן לברכו.
בועז היה בן שמונים שנה ולא נפקד,
כיון שהתפללה עליו אותה צדקת מיד נפקד.
שנאמר: ותאמר נעמי ברוך הוא לה'.

ריש לקיש אמר:
רות בת ארבעים שנה היתה ולא נפקדה,
כיון שנשאת למחלון, וכיון שהתפלל עליה אותו צדיק נפקדה.
שנאמר:
ויאמר ברוכה את לה' בתי.

ורבנן אמרין:
שניהם לא נפקדו אלא מברכותיהן של צדיקים,
שנאמר: ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים
יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה...

היטבת חסדך האחרון מן הראשון וגו'

אמר רבי שמואל בר רב יצחק
האשה אוהבת בחור מסכן מזקן עשיר.


[ג] ועתה בתי אל תיראי
ועתה כי אמנם כי גואל אנכי וגם יש גואל קרוב ממני

רבנן ורבי יהושע בן לוי -
רבנן סבירין:
טוב ואלימלך ובועז אחים היו.

ור' יהושע אמר:
שלמון ואלימלך וטוב היו אחים.
אתיבון ליה: והא כתיב אשר לאחינו לאלימלך?
אמר ליה: אין אדם נמנע לקרא לדודו אחיו.


[ד] ליני הלילה
הלילה הזו את לנה בלא איש, ואין את לנה לילה אחרת בלא איש.
והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל,
ואם לא יחפץ לגאלך - וגאלתיך אני.
[אלישע בן אבויה]
רבי מאיר הוה יתיב ודריש בהדין מדרשא דטבריא,
והוה אלישע רביה גזיז בשוקא, רכיב על סוסיא בשבתא.
אמרו לרבי מאיר: הא אלישע רבך אתי גזיז בשוקא.
נפק לגביה.
אמר ליה: במה הויתא עסיק?
אמר ליה: (איוב מ"ב) וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו
אמר ליה: ומה אמרת ביה?
אמר ליה: ברך, שהכפיל לו את ממונו
אמר ליה: עקיבא רבך לא היה אמר כן, אלא:
וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו - בזכות תשובה ומעשים טובים שהיו בידו מראשיתו.
אמר ליה: ומה את אמרת תובן?
- (קהלת ז') טוב אחרית דבר מראשיתו.
אמר ליה: ומה את אמרת ביה?
אמר ליה: יש לך אדם שהוא קונה סחורה בנערותו והוא מפסיד,
ובזקנותו והוא משתכר בה.
דבר אחר: טוב אחרית דבר מראשיתו, יש לך אדם שעושה מעשים רעים בנערותו
ובזקנותו עושה מעשים טובים.
דבר אחר: טוב אחרית דבר מראשיתו, יש לך אדם שהוא למד תורה בנערותו ומשכח ובזקנותו הוא חוזר עליה, הוי טוב אחרית דבר מראשיתו.
אמר ליה: עקיבא רבך לא כך אמר. אלא:
טוב אחרית דבר - כשהוא טוב מראשיתו.

ובי הוה מעשה.
אבויה אבי היה מגדולי הדור, וכשבא למולני קרא לכל גדולי ירושלם,
וקרא לר' אליעזר ולר' יהושע עמהם.
וכשאכלו ושתו שרון. אילון אמרין מזמורים, ואילין אמרין אלפבתרין.
אמר רבי אליעזר לר' יהושע:
אילין עסקין בדידהון, ואנן לית אנן עסקין בדידן?
התחילו בתורה, ומן התורה לנביאים, ומן הנביאים לכתובים,
והיו הדברים שמחין כנתינתן מסיני, והאש מלהטת סביבותיהן.
עיקר נתינתן לא מסיני נתנו באש?
שנאמר: (דברים ד') וההר בוער באש עד לב השמים.
אמר: הואיל וכן הוא גדול כחה של תורה,
הבן הזה אם מתקיים לי, הריני נותנו לתורה.
וע"י שלא היתה כוונת מחשבתו לשם שמים,
לא נתקיימה בי תורתי.

ומה את אמרת (איוב כ"ח) בלא יערכנה זהב וזכוכית ?
אמר ליה: ואת מה אמרת ביה?
אמר ליה: אלו דברי תורה שקשין לקנות ככלי זהב ונוחין ליאבד כזכוכית.
אמר ליה: עקיבא רבך לא אמר כן.
אלא: מה כלי זהב וזכוכית אם נשברו יש להם תקנה
אף תלמיד חכם שאיבד משנתו יכול לחזור עליה.
אמר ליה: חזור לך.
אמר ליה: למה?
אמר ליה: עד כאן תחום שבת.
אמר ליה: מנן את ידע?
אמר: מטלפי סוסי, שכבר הלך אלפים אמה.
אמר ליה: וכל הדא חכמתא אית בך, ולית את חזר בך?!
[=כל כך חכם אתה, ואינך חוזר בתשובה?]
אמר ליה: לית בחילי. [=אין בכחי]
אמר ליה: למה?
אמר ליה: רוכב הייתי על הסוס,
ומטייל אחורי בית הכנסת ביום הכפורים שחל להיות בשבת.
ושמעתי בת קול מפוצצת ואומרת:
(ירמיה ג') שובו בנים שובבים - שובו אלי ואשובה אליכם,

חוץ מאלישע בן אבויה, שהיה יודע כוחי ומרד בי.

ומהיכן היה לו המעשה הזה?
אמרו: פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גינוסר,
וראה אדם אחד שעלה לראש הדקל,
ונטל האם על הבנים וירד בשלום.
במוצאי שבת ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל,
ונטל הבנים ושלח את האם,
וירד והכישו נחש ומת.
אמר כתיב (דברים כ"ב) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך
למען ייטב לך והארכת ימים
היכן טובו של זה? והיכן אריכות ימים של זה?
ולא ידע שדרשה ר' עקיבא בצבורא:
למען ייטב לך בעולם שכולו טוב,
והארכת ימים לעולם שכולו ארוך.

ויש אומרים:
על ידי שראה לשונו של ר' יהודה הנחתום נתון בפי הכלב.
אמר: אם הלשון שיגע בתורה כל ימיו כך,
לשון שאינו יודע ואינו יגע בתורה על אחת כמה וכמה.
אמר: אם כן, לא מתן שכר לצדיקים, ולא תחיית המתים.

ויש אומרים:
על ידי שכשהיתה אמו מעוברת בו עברה על בתי עבודת כוכבים והריחה,
ונתנו לה מאותו המין ואכלה.
והיה מפעפע בכריסה כריסה של חכינה.

לאחר ימים חלה אלישע בן אבויה
אתון ואמרין לר' מאיר: אלישע רבך חולה
אזל לגביה.
אמר ליה: חזור בך.
אמר ליה: ועד כדון מקבלין?
אמר ליה: ולא כתיב (תהלים צ') תשב אנוש עד דכא - עד דכדוכה של נפש.
באותה שעה בכה אלישע בן אבויה ומת.
והיה ר' מאיר שמח ואמר: דומה שמתוך תשובה נסתלק רבי.

וכיון שקברוהו באתה האור לשרוף את קברו.
אתון ואמרין ליה לר' מאיר: קבר רבך נשרף.
יצא ופרש טליתו עליה, אמר ליה:
ליני הלילה - בעולם הזה שכולו לילה.
והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל -
והיה בבקר - בעולם שכולו טוב,
אם יגאלך טוב יגאל - זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (שם קמ"ה) טוב ה' לכל.
ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי.
חי ה' שכבי עד הבקר ודמכת לה. [=ושקעה האש]

אמרון ליה: רבי, לעלמא דאתי, אין אמרין לך מה את בעי, אבוך או רבך מה תימא?
אמר: אבא, ובתר כן רבי.
אמרין ליה: ושמעון לך אינון?
אמר להון: ולאו מתניתא היא, מצילין תיק הספר עם הספר,
ותיק התפילין עם התפילין?! מצילין אלישע בזכות תורתו.

לאחר ימים באו בנותיו ותובעות צדקה אצל רבנו
אמר: (תהלים ק"ט) אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן ליתומיו.
אמרין: רבי לא תסתכל בעובדוהי תסתכל לאורייתיה
באותה שעה בכה רבי וגזר עליהון שיתפרנסו.
אמר: מי שלא היתה תורתו לשם שמים כך העמיד,
מי שתורתו לשם שמים על אחת כמה וכמה.


אמר רבי יוסי:
שלשה הן שבא יצרן לתקפן, ונזדרזו עליו כל אחד ואחד בשבועה,
ואלה הן: יוסף ודוד ובועז.

יוסף
דכתיב (בראשית ל"ט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת.
ר' חוניא בשם ר' אידי:
כלום קריא חסר? וחטאתי לאלהים.
וחטאתי לה' אין כתיב כאן, אלא וחטאתי לאלהים.
(אם חטאתי אני עושה לאלהים ולא אלהים עושה)
[נשבע ליצרו ואמר: לאלהים איני חוטא, ואיני עושה] הרעה הגדולה הזאת.

דוד מניין?
שנאמר: (שמואל א' כ"ו) ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו.
למי נשבע?
ר' אלעזר ור' שמואל בר נחמן -
ר' אלעזר אמר:
ליצרו נשבע.
ור' שמואל בר נחמן אמר:
לאבישי בן צרויה נשבע.
אמר לו: חי ה', אם תיגע בו, שאנכי מערבב דמך עם דמו.

בועז מניין?
שנאמר: חי ה' שכבי עד הבקר.
ר' יהודה ור' חוניא -
ר' יהודה אומר:
כל אותו הלילה היה יצרו מקטרגו ואומר:
את פנוי ומבקש אשה, והיא פנויה ומבקשת איש,
עמוד ובועלה ותהיה לך לאשה.
ונשבע ליצרו ואמר: חי ה' שאיני נוגע בה.
ולאשה אמר: שכבי עד הבקר, אם יגאלך טוב יגאל.

ור' חוניא אמר:
כתיב (משלי כ"ד) גבר חכם בעוז ואיש דעת מאמץ כח.
גבר חכם - בועז,
ואיש דעת מאמץ כח שנזדרז על יצרו בשבועה.


[א] ותשכב מרגלותיו עד הבקר

אמר רבי ברכיה:
בטרם יכיר איש בטרום כתיב, מלמד שנשתהתה שש שעות כמנין הוי"ו.
ויאמר אל יודע כי באה האשה הגורן.
למי אמר?

אמר רבי מאיר:
לבן ביתו.

אמר רבי חוניא ורבי ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק:
כל אותו הלילה היה בועז שטוח על פניו ואומר:
רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שלא נגעתי בה,
כן יהי רצון מלפניך, אל יוודע כי באה האשה הגורן, ולא יתחלל בי שם שמים.


[ב] ויאמר הבי המטפחת אשר עליך
הבה כתיב, מלמד שהיה מדבר עמה בלשון זכר, שלא ירגיש בו בריה.
ואחזי בה, מלמד שחגרה מתניה כזכר.

וימד שש שעורים וישת עליה

אמר רבי סימון: דרש בר קפרא בצפורי:
וכי יש דרכו של מלך לישא לו אשה בשש שעורים?
או דרכה של אשה להנשא בשש סאין?

אמר רבי יהודה בר ר' סימון:
בזכות וימד שש שעורים וישת עליה זכה ועמדו ממנה ששה צדיקים,
וכל אחד ואחד בהן שש מדות.

דוד
חזקיהו
יאשיהו
חנניה מישאל ועזריה
דניאל
ומלך המשיח.

דוד שנאמר: (שמואל א' ט"ז) יודע נגן בכנור וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה' עמו.
חזקיה שנאמר: (ישעיה ט) למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא וגו'
ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום.
ואיכא דאמרי: למרבה המשרה כתיב חסר מ"ם.
יאשיהו שנאמר: (ירמיה י"ז) והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו וגו'.
חנניה מישאל ועזריה שנאמר: (דניאל א) ילדים אשר אין בהם כל מאום וטובי מראה.
דניאל שנאמר: (שם ה') קל קבל די רוח יתירא ביה
מלך המשיח שנאמר: (ישעיה י"א) ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה וגו'.

[ג] ויבא העיר
ולא היה צריך למימר אלא {ותבא} העיר, ואת אמרת {ויבא} העיר?
אלא מלמד שהיה מהלך עמה, שלא יפגעו בה אחד מן הבחורים.


[ד] ותבא אל חמותה ותאמר מי את בתי
וכי לא היתה מכירה?
אלא אמרה לה: מה את, פנויה או אשת איש?
אמרה לה: פנויה.
ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש

[ה] ותאמר שש השעורים האלה נתן לי
כי אמר אלי אל תבואי ריקם אל חמותך

אמר רבי אלכסנדרי:
בכל מקום שנכנסו ישראל לא יצאו ריקנין:
בביזת מצרים לא יצאו ריקנין,
בביזת סיחון ועוג לא יצאו ריקנין.
בביזת שלושים ואחד מלכים לא יצאו ריקנין

נאמר ריקם במצרים שנאמר: (שמות ג') והיה כי תלכון לא תלכו ריקם
ונאמר ריקם בעולי רגלים, (שמות כג, טו): ולא יראו פני ריקם.
ונאמר ריקם בצדיקים שנאמר: כי אמר אלי אל תבאי ריקם אל חמותך.
לא כריקם שנאמר במצרים ריקם שנאמר בצדיקים,
אלא כריקם שנאמר בעולי רגלים.
כי הא דתנינן תמן: הראיה שתי כסף, והחגיגה מעה כסף.


[ר] ותאמר שבי בתי
רבי הונא בשם רבי שמואל בר רב יצחק:
הצדיקים הן שלהן הן, ולאו שלהן לאו.
שנאמר: כי לא ישקוט האיש כי אם כלה הדבר היום.