פרק ב, א
מודע. קרוב בן אחיו של אלימלך היה אמרו רבותינו ז"ל אלימלך ושלמון אבי בועז ופלוני אלמוני הגואל ואבי נעמי כולם בני נחשון בן עמינדב היו, ולא הועילו להם זכות אבותם בצאתם מהארץ לחוצה לארץ.

פרק ב, ב
אלכה נא השדה. לאחד משדות אנשי העיר אחרי אחד מהם אשר אמצא חן בעיניו שלא יגער בי.
ואלקטה שבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו. אחר מי אשר אמצא חן בעיניו.

פרק ב, ג
ותבא ותלקט בשדה. מצינו במדרש רות עד לא אזלת אתת שהוא אומר ותבא ואחר ותלקט אלא שהיתה מסמנת הדרכים קודם שנכנסה לשדה והלכה ובאה וחזרה לעיר כדי לעשות סימנים וציונים שלא תטעה בשבילין ותדע לשוב.
ויקר מקרה. לבא בחלקת השדה אשר לבועז.

פרק ב, ה
למי הנערה הזאת. וכי דרכו של בועז לשאול בנשים אלא דברי צניעות וחכמה ראה בה שתי שבלים לקטה שלשה אינה לקטה והיתה מלקטת עומדות מעומד ושוכבות מיושב כדי שלא תשחה.

פרק ב, ו
השבה עם נעמי. הטעם למעלה תחת השי"ן לפי שהוא לשון עבר ואינה לשון פועלת.

פרק ב, ז
ותאמר. בלבה.
אלקטה נא. לקט השבלים.
ואספתי בעמרים. שכחה של עמרים.

פרק ב, ט
וצמית והלכת אל הכלים. ואם תצמאי אל תכלמי מלכת ולשתות מכלי המים אשר ישאבון הנערים.

פרק ב, יג
לא אהיה כאחת שפחתך. איני חשובה כאחת מן השפחות שלך.

פרק ב, יד
וטבלת פתך בחומץ. מכאן שהחומץ יפה לשרב.
ויצבט לה קלי. ויושט לה ואין לו דמיון במקרא אלא בלשון משנה אחוריים ותוך ובית הצביטה.

פרק ב, טז
וגם של תשלו. שכח תשכחו עשו עצמיכם כאילו אתם שוכחים תרגום כל שגגה שלותא וכן על השל, דבר אחר לשון כי ישל זיתך.
צבתים. עמרים קטנים, יש דוגמתו בלשון משנה מצאן צבתים או כריכות.

פרק ב, יט
יהי מכירך ברוך. בעל השדה שנשא ונתן לך פנים ללקט בשדהו.

פרק ב, כ
את החיים ואת המתים. שזן ומפרנס את החיים ונטפל בצורכי המתים.