פרק ו, א
אנה הלך דודך. מאנים ומקנטרים האומות את ישראל אנה הלך דודך למה הניח אותך עזובה אלמנה.
אנה פנה דודך. כשחזר והשרה רוחו על כורש ונתן רשות לבנות הבית והתחילו לבנות באו ואמרו להם אנה פנה דודך אם חוזר הוא אליך נבקשנו עמך כענין שנאמר (עזרא ד): וישמעו צרי יהודה ובנימין כי בני הגולה בונים היכל וגו' ויגשו אל זרובבל וגו' נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלהיכם וגו', וכוונתם לרעה כדי להשביתם מן המלאכה והם משיבים.

פרק ו, ב
דודי ירד לגנו. צוה לנו לבנות היכלו והיה שם עמנו.
לערוגת הבשם. מקום מקטר הקטרת.
לרעות בגנים. ועוד ירד לרעות צאנו בגנים אשר נפוצו שם אותם שלא עלו מן הגולה משרה שכינתו עליהם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.
וללקט שושנים. שומע ומקשיב נדברים בתורתו ללקוט זכיותיהן ולכתבם בספר זכרון לפניו כענין שנאמר (מלאכי ג): אז נדברו יראי ה' וגו', ומה שאתם אומרים לבקשו עמנו ולבנות עמנו אני לדודי ולא אתם לו ולא תבנו עמנו כעניין שנאמר (עזרא ד): לא לכם ולנו לבנות בית אלהינו, ואומר ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם.

פרק ו, ג
הרועה בשושנים. הרועה את צאנו במרעה נוח וטוב.

פרק ו, ד
יפה את רעיתי כתרצה. והקדוש ברוך הוא מקלסה על זאת יפה את רעיתי כשאת רצויה לי כך הוא נדרש בספרי.
נאוה. את עתה כאשר בראשונה בירושלם.
אימה כנדגלות. חיילי מלאכים אימתך אטיל עליהם שלא להלחם ולהשביתכם מן המלאכה כמו שנאמר בעזרא.

פרק ו, ה
הסבי עיניך מנגדי. כבחור שארוסתו חביבה ועריבה עליו ועיניה נאות ואומר לה הסבי עיניך מנגדי כי בראותי אותך לבי משתחץ ומתגאה עלי ורוחי גסה כי איני יכול להתאפק.
הרהיבני. הגיסו לבי כמו: (תהלים צ) ורהבם עמל ואון, (ישעיה ל): רהב הם שבת, אישמיי"ר בלע"ז והדוגמא כך הוא אמר הקדוש ברוך הוא במקדש זה אי אפשר להשיב לכם ארון וכפרת וכרובים שהם הרהיבוני בבית ראשון להראותכם חבה יתירה עד שמעלתם בי.
שערך כעדר העזים. בקטנים ורכים ודקים שבכם יש שבח הרבה.

פרק ו, ו
שניך. קצינים וגבורים שביך כולם לטובה.
כעדר הרחלים. הרחל הזאת כולה קדושה צמרה לתכלת בשרה לקרבן קרניה לשופרות שוקיה לחלילין מעיה לכינורות עורה לתוף אבל הרשעים נמשלו לחיות שאין מהם לקדושה כלום.

פרק ו, ח
ששים המה מלכות. אברהם ויוצאי יריכו, בני קטורה שש עשרה, ישמעאל ובניו שלש עשרה, יצחק ובניו שלשה, בני יעקב שנים עשר, בני עשו שש עשרה, בדברי הימים, הרי ששים, ואם תאמר צא מהם תמנע שהיא אשה אברהם מן המנין.
ושמנים פלגשים. נח ובניו עד אברהם תולדות יוצאי התיבה שמנים תמצאם וכשם שהמלכות שהם נשי המלך יתירות בגדולה על הפלגשים כך היו אברהם יוצאי יריכו חשובים גדולים ויתרים בחשיבות על הכל כאשר תראה הגר בת מלכים היתה תמנע בת שלטונים היתה ונעשית פלגש לעשו, ואומר (בראשית יד): אל עמק שוה וגו' הושוו כלם בעצה אחת והמליכו את אברהם עליהם.
ועלמות אין מספר. למשפחות הרבה נחלקו כל אלה.

פרק ו, ט
אחת היא יונתי. ומכולם אחת היא הנבחרת לי ליונה תמה שהיא תמימת לב עם בן זוגה.
אחת היא לאמה. לכנסייתה הרבה מחלוקות בבתי מדרשות כלם לבם להבין תורה על מכונה ואל אמתתה.
ברה היא ליולדתה. יעקב ראה אותה מטה שלימה בלא פסול והודה וקילס למקום שנאמר (בראשית טו): וישתחו ישראל על ראש המטה.
ראוה בנות. את ישראל בגדולתה.
ויאשרוה. ומה הוא קילוסך, מי זאת הנשקפה עלינו ממקום הגבוה לנמוך קרויה השקפה כך בית המקדש גבוה מכל ארצות.

פרק ו, י
כמו שחר. הולך ומאיר מעט מעט כך היו ישראל בבית שני בתחלה זרובבל פחת יהודה ולא מלך והיו משועבדים לפרס וליון ואחר כך נצחום בית חשמונאי ונעשו מלכים.
אימה כנדגלות. איומה בגבוריה כנדגלות של מלכים כל זה הקב"ה מקלס את כנסת ישראל יפה את רעיתי כתרצה וכל העניין, ע"כ.

פרק ו, יא
אל גנת אגוז ירדתי. עוד זה מדברי שכינה הנה באתי אל מקדש שני זה אליך.
לראות באבי הנחל. מה לחלוחית מעשים טובים אראה בך.
הפרחה הגפן. אם תפריחו לפני תלמידי חכמים וסופרים ושונים.
הנצו הרמונים. מקיימי מצות מליאי זכיות למה נמשלו ישראל לאגוז מה אגוז זה אתה רואה אותו כולו עץ ואין ניכר בתוכו פוצעו ומצאו מלא מגורות מגורות של אוכלים כך ישראל צנועין וענוותנין מעשיהם ואין תלמידים שבהן נכרים ואין מתפארים להכריז על שבחן בדקתו אתה מוצא אותו מלא חכמה ועוד כמה מדרשות לדבר מה אגוז זה נופל בטיט ואין מה שבתוכו נמאס אף ישראל גולין לבין האומות ולוקין מלקיות הרבה ואין מעשיהם נמאסין.

פרק ו, יב
לא ידעתי. כנסת ישראל מתאוננת לא ידעתי להזהר מן החטא שאעמוד בכבודי בגדולתי ונכשלתי בשנאת חנם ומחלוקת שגבר במלכי בית חשמונאי הורקנוס ואריסתובלוס עד שהיה מביא אחד מהם את מלכות רומי וקבל מידו המלוכה ונעשה לו עבד, ומאז נפשי שמתני להיות מרכבות להרכיב עלי נדיבות שאר אומות.
עמי נדיב. כמו עם נדיב יו"ד יתיר כיו"ד של (דברים לג): שכני סנה (בראשית י): גנובתי יום (איכה א): רבתי עם.
נפשי שמתני. אני בעצמי מניתים עלי כעניין שנאמר (ירמיה יג) ואת למדת אותם עליך אלופים לראש.