פרק ז, א
שובי שובי השולמית. אומרים אלי שובי שובי מאחר המקום.
השולמית. השלימה באמונתך עמו שובי שובי אלינו ונחזה בך נציב ממך נציבים ושלטונים כמו: ואתה תחזה מכל העם כך דרש רבי תנחומא,
דבר אחר: ונחזה בך נתבונן אליך מה גדולה ניתן לך והיא אומרת מה תחזו בשולמית מה גדולה אתם יכולים לפסוק לי שתהא שוה לגדולתי אפילו לגדולת דגלי מחולות מחנות המדבר.

פרק ז, ב
מה יפו פעמיך בנעלים. הם אומרים לה חפצים אנו שתדבקו בנו בשביל נוי וחשיבות שראינו בך בעודך ביפייך.
מה יפו פעמיך. בעליית הרגלים בת נדיבים.
חמוקי ירכיך כמו חלאים. קבוצת עדיי זהב קרויה חלי כתם אל חלי בלשון ערבי ורבותינו דרשו על נקבי השיתין של נסכים שנעשו מששת ימי בראשית עגולים כמו ירך כמו חלאים לשון חפירה כמו חוליות הבור.
מעשי ידי אמן. ידי הקב"ה, במסכת סוכה אמן כמו אומן קילוסו של הקב"ה ישראל מקלסין אותו מלמעלה למטה מתחילין מראשו כתם פז ויורדין ובאין עד שוקיו עמוד שש לפי שהן באין לרצותו להוריד שכינתו מן העליונים לתחתונים והוא מונה קילוסם מלמטה למעלה מה יפו פעמיך הם הרגלים ומונה והולך עד ראשך עליך ככרמל עד שהוא בא למושכה אליו.

פרק ז, ג
שררך אגן הסהר. טיבורך אגן של מים צלולים שרוחצין בהן והוא עשוי מאבני שיש ובלשון ערבי קרוי סהר על שם שהטבור כמו נקב עגול מושלו כאגן עגול והקילוס הזה אינו מענין נוי אשה כקילוס העליון לפי שהעליון דודה מקלסה וזה ריעותיה מקלסות אותה על שם מעשיה לומר הגונה את להתחבר עמנו והדוגמא על שם לשכת הגזית היושבת בטבור הארץ.
אל יחסר המזג. לא יכלה משם משקה רוצה לומר לא יכלה ולא יפרק משם שום דברי הוראה.
בטנך ערמת חטים. שהכל צריכין לה.
סוגה בשושנים. גדורה ומסוייגת בגדר שושנים די לה בגדר קל ואין אחד מכם פורץ בו ליכנס הרי חתן נכנס לחופה לבו מגעגעת לחופה ולחיבת חתוניו בא ליזקק לה אמרה לו טיפת דם כחרדל ראיתי הרי הופך פניו לצד אחר ולא נשכו נחש ולא עקרב עוקצו הרי שהוא עובר בדרך ראה בכורות בראשי התאנים פשט ידו ליטול אומרים לו של ישראל הם הוא מושך ידו מפני הגזל הרי סוגה בשושנים.

פרק ז, ד
שני שדיך. שתי הלוחות, דבר אחר: מלך וכהן גדול.

פרק ז, ה
צוארך. ההיכל והמזבח שהם זקופים וגבוהים ולשכת הגזית גם היא שם עשויה לחוזק ולמגן כמגדל השן.
עיניך. כבריכות אשר בחשבון המושכות מים, כן עיניך על שער בת רבים חכמיך כשהם יושבים בשערי ירושלם העיר בת רבת עם ועסוקים בחשבון תקופות ומזלות חכמתם ובינתם לעיני העמים מושכות כבריכות מים, ועוד יש לפרש בריכות בחשבון כמו יונים, ולשון משנה הוא הלוקח יוני שובך מפריח בריכה ראשונה קוביר"ש בלע"ז.
אפך כמגדל הלבנון. איני יכול לפרשו לשון חוטם לא לענין פשט ולא לענין דוגמא כי מה קילוס נוי יש בחוטם גדול וזקוף כמגדל ואומר אני אפך לשון פנים וזה שהוא אומר לשון יחיד ואינו אומר אפיך שעל המצח הוא מדבר שהוא עיקר הכרת פנים, כענין שנאמר (ישעיה ג): הכרת פניהם ענתה בם, ותדע שהרי מקלסה והולך מלמטה למעלה עיניך בריכות בחשבון ואחריהם המצח וכן האומות מקלסות (יחזקאל ג) מצחך חזק לעמת מצחם כל הבאים להרעותך ולפתותך.
כמגדל הלבנון צופה פני דמשק. ראיתי במדרש זה בית יער הלבנון שעשה שלמה שהעומד עליו צופה ומונה כמה בתים יש בדמשק, דבר אחר: פניך צופות פני דמשק מצפות לבא שערי ירושלם עד דמשק שעתידה להרחיב עד דמשק.

פרק ז, ו
ראשך עליך ככרמל., אלו תפילין שבראש שנאמר בהן (דברים כה): וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, הרי היא חוזקן ומוראן כסלע הרים וכרמל הוא ראש ההרים.
ודלת ראשך. קליעת שערות נזירייך נאה במצותה כקליעת ארגמן. דלת ראשך על שם שהקליעה מודלת על גובה הראש.
מלך אסור ברהטים. שמו של מקום קשור בתלתלים, שנאמר (במדבר ו): נזר אלהיו על ראשו.
רהטים. קורנ"ץ בלע"ז כן קורין לתלתלי האזורות שקושרין בהן החגורות. דבר אחר: מלך אסור ברהטים הקב"ה נקשר באהבה במצות ובריצות שאתם רצים לפניו.

פרק ז, ז
מה יפית ומה נעמת. אחר שפרט קילוס כל אבר ואבר כלל כל דבר מה יפית כולך ומה נעמת לידבק בך אהבה ההוגנת להתענג בה.

פרק ז, ח
זאת קומתך דמתה לתמר. ראינו נוי קומתך בימי נבוכדנצר שכל האומות היו כורעות ונופלות לפני הצלם ואתה עומדת בקומה זקופה כתמר הזה.
ושדיך לאשכלות. דניאל חנניה מישאל ועזריה שהיו לך כשדים לינק מהם דמו לאשכולות שמשפיעות משקה כך הם השפיעו להניק וללמוד את הכל שאין יראה כיראתכם, עד כאן קלסוהו האומות מכאן ואילך דברי שכינה לגלות ישראל שבין הבבליים.

פרק ז, ט
אמרתי אעלה בתמר. מתפאר אני בין חיילות של מעלה בכם שאתעלה ואתקדש על ידיכם בתחתונים שתקדשו את שמי בין הבבליים.
אחזה בסנסניו. ואני אחוז ואדבק בכם, סנסנים ענפים.
ויהיו נא שדיך. ועתה האמתי את דברי שלא תתפתי אחרי הבבליים ויהיו הטובים והחכמים שביך עומדים באמונתם להשיב דברים למפתים אותך שילמדו מהם הקטנים שבהם.

פרק ז, י
וחכך כיין הטוב. הזהרי בתשובותיך שיהיו כיין הטוב.
הולך לדודי למישרים. זהירה אני להשיב להם שאעמוד באמונתי שיהא חכי הולך לפני דודי לאהבת מישור שהוא מן הלב ולא ברמיה ועקיבה.
כיין הטוב. שהוא דובב שפתי ישנים אף אבותי בקבר ישמחו בו ויודו על חלקם, דובב מרחיש פרומי"ר בלע"ז ויסודו לשון דיבור וכך היא התשובה אני לדודי וגם הוא משתוקק לי.

פרק ז, יב
לכה דודי נצא השדה. דרשו רבותינו בעירובין אמרה כנסת ישראל רבונו של עולם, אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהם גזל ועריות אלא כיושבי פרזות שהם בעלי אומנות ועוסקין בתורה מתוך הדחק.
נלינה בכפרים. נלינה בכופרים בא ואראך הבבליים שהשפעת להם טובה וכופרים בך.

פרק ז, יג
נשכימה לכרמים. אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
נראה אם פרחה הגפן. אלו בעלי מקרא.
פתח הסמדר. כשהפרח נופל והענבים ניכרים הוא פתוח הסמדר ולהם דימה בעלי משנה שהם קרובים ליהנות מהם בהוראת התורה.
הנצו הרמונים. כשהם גמורים והנץ שסביבותיהן נופל, הנצו נופל נצו ולהם דימה בעלי תלמוד שהן בחכמה גמורה וראויין להורות.
שם אתן את דודי. שם אראך את כבודי וגודלי שבח בני ובנותי.

פרק ז, יד
הדודאים נתנו ריח. דודאי התאנים הטובות והרעות כענין שנאמר (ירמיה כד): הראני ה' והנה שני דודאי תאנים וגו' הדוד האחד טובות וגו' והדוד השני תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה, אלו פושעי ישראל עכשיו שניהם נתנו ריח כולם מבקשים פניך.
ועל פתחינו כל מגדים. יש בידינו שכר מצות הרבה.
חדשים גם ישנים. שחדשו סופרים עם הישנים שכתבת עלי.
צפנתי לך. לשמך ולעבודתך צפנתים בלבי, דבר אחר: צפנתי להראות לך שקיימתים.