פרק י, א
זבובי מות יבאיש יביע וגו'. כגון בימי החורף שאין בזבובין כח והם קרובים למות גם אם בא לתוך שמן רוקח ומתערב בבשמים הוא מבאישו והוא מעלה קצף שקורין אשקומ"א בלע"ז ונראה בו כמין אבעבועות וזה משמעו של יביע הרי דבר קל שהפסיד דבר חשוב כך יקר מחכמה ומכבוד הסכלות מעט שהרי הכריע את כולם, הרי שהיה אדם זה שקול במחצה עבירות ומחצה זכיות ובא ועבר עבירה אחת והכריעתו לכף חובה נמצאת סכלות זה שהוא דבר מועט יקר ושוקל וכבד יותר מכל החכמה והכבוד שהיה בו שהרי הכריע את כולם.
יקר. לשון כובד, הוא כבד ושקול יותר מן החכמה וכבוד שבו, ומדרש אגדה מושלים יצר הרע לזבובי מות.
יבאיש יביע. שם טוב שהוא ערב משמן רוקח.

פרק י, ב
לב חכם לימינו. חכמתו מזומנת להטותו אל דרך המיומנת לטובתו.
ולב כסיל לשמאלו. לעקשו מן הדרך המיומנת שהיא תפארת ונוחה לו.

פרק י, ג
ואמר לכל סכל הוא. בהליכתו ובדבורו הכל מכירין שהוא שוטה.

פרק י, ד
אם רוח המושל. מושל העולם תעלה עליך לדקדק אחריך במדת הדין.
מקומך אל תנח. מדתך הטובה אל תנח לומר לו מה יועיל צדקתי לי.
כי מרפא. דקדוקי הדין ביסורין הבאין עליך מרפא הוא לעונותיך ויניח לך חטאים הגדולים.

פרק י, ה
כשגגה שיוצא מלפני השליט. דומה הוא לשליט שהוציא דבר שגגה מפיו שוגג ואי אפשר לחזור כך אומר הקב"ה ואין להשיב.

פרק י, ו
נתן הסכל במרומים רבים. זו היא הרעה שהיא כשגגה שיוצא מלפני השליט שניתן השטות והרשע במרומי גובה שהגביהם הקב"ה את הכסילים ואת הרשעים שאני רואה ברוח הקדש שהם עתידים לפשוט יד בהיכלו ולשום אותותם אותות.
ועשירים בשפל ישבו. ישראל שכל הגדולה והכבוד שיש להם עכשיו בימי, עתידים לישב בשפל שנאמר (איכה ב): ישבו לארץ ידמו.

פרק י, ז
ראיתי עבדים על סוסים. כשדים הם שנאמר בהם (ישעיה כג): זה העם לא היה יתעלו להיות על סוסים מוליכים את שבויי ישראל אסורים בקולרין.
הולכים כעבדים על הארץ. לפני קרונין של כשדים.

פרק י, ח
חופר גומץ. שוחה.
בו יפול. פעמים שהוא נופל בו כלומר יש לך חורש רעה וסופו לשוב עליו בסוף שכלה זרעו של נבוכדנצר ע"י כלי בית המקדש שנאמר (דניאל ח): ועל מרי שמיא התרוממת.
פורץ גדר. סייג של חכמים לעבור על דבריהם.
ישכנו נחש. מיתה בידי שמים ולפי שדבר בלשון פריצת גדר הזכיר בתשלומין לשון נשיכת נחש שהוא דר בחורי נקבי כתלי בתים פרוצים.

פרק י, ט
מסיע אבנים יעצב בהם. מסיע אבנים ממחצבתם בהרים מתיגע להם.
יעצב. לשון יגיעה, כמו (בראשית ג): בעצבון תאכלנה, כלומר כל אדם לפי מלאכתו עצבונו אף עושה רעה לפי זריעתו יקצור.
יסכן בם. יתחמם בם כמו (מלכים א א): ותהי לו סוכנת, אף העוסק בתורה ובמצות סופו ליהנות מהם.

פרק י, י
אם קהה הברזל. חרבות צורים שקיהו פיהם וחדודם.
והוא לא פנים קלקל. ואינם לטושים ומרוטים (יחזקאל כא): למען היה לה ברק, אעפ"כ וחיילים יגבר מגביר הוא במלחמה את גבורי החיילים לנצח.
ויתרון הכשר חכמה. ומעלת כשרון יש עוד לחכמה יותר מן הברזל אם תלמיד חכם משחיר פניו ברעב ואתה רואהו מסכן בין העשירים הרבה חיילים מתגברים על ידו ועל תתמה על וי"ו וחיילים כי הרבה ווין נופלים כן בלשון עברית כמו (תהלים ג): אם ראית גנב ותרץ עמו, (שמות טו): עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, והרבה מפורשים כזה.

פרק י, יא
אם ישך הנחש. את איש.
בלא לחש. מחמת שלא לחשו החבר שלא ישוך.
ואין יתרון. לחבר הרשע שהיה רגיל ללחשו בלא לחש כך אם בני עירך נכשלים באיסורין מחמת שאין חכם דורש להם ומלמדם את חוקי התורה אין יתרון לו בשתיקותו ולא ישתכר.

פרק י, יב
דברי פי חכם חן. על שומעיהם ונשמעים לו וטוב לו שנוטל גדולה עליהם.
ושפתות כסיל תבלענו. זה המסית את חבירו מדרך טובה כגון בלעם שפרץ גדרן של אומות שגדרו עצמן מן העריות מדור המבול ואילך והוא יעץ להם להיות מפקירין נשותיהם לזנות.

פרק י, יג
תחלת דברי פיהו סכלות. כשאמר לו הקב"ה (במדבר כב): מי האנשים האלה עמך, היה לו להשיב ה' אתה יודע והוא אמר: בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי, כלומר אם בעיניך אני נבזה חשוב אני בעיני מלכי הארץ.
ואחרית פיהו הוללות. שיעמום וערבוב לכה איעצך זמת אולת.

פרק י, יד
והסכל ירבה דברים. שהיה מתפאר בעצמו שהיה יודע דעת עליון.
כי לא ידע האדם מה שיהיה. לו לאחר זמן שהרי הלך ליטול שכרו במדין ולא ידע שיפול בחרב, ולפי פשוטו הסכל ירבה דברים גוזר ואומר מחר אעשה כן לפלוני ואינו יודע מה יהיה מחר.
ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו. כלומר לא סוף דבר שאינו יודע מה יהיה לאחר זמן אלא אף ההווה עכשיו מאחריו שלא כנגד עיניו אלא מאחורי ערפו מרחוק צריך הוא שיהא מי יגיד לו.

פרק י, טו
עמל הכסילים תיגענו. כסילותם גורם להם עמל המיגען אשר לא למדו דרכי מבואות העיר ומתיגע ליכנס דרך פחתים ובצעי המים ויגע בטביעות רגליו בבוץ כלומר עצלות של עוזבי התורה גורם להם יגיעת עמל בגיהנם, אשר לא ידע ללכת אל נתיב אמת לפרוש מן העבירה לפי שלא למד תורה, שנאמר (תהלים קיט): נר לרגלי דבריך.

פרק י, טז
אי לך ארץ שמלכך. בזמן שמלכך ודייניך מתנהגים בנערות.

פרק י, יז
בגבורה ולא בשתי. שעוסקין בגבורת החכמה והבינה ולא בשתיית יין.

פרק י, יח
בעצלתים ימך המקרה. כשאדם מתעצל ואינו מתקן פרצה קטנה שבתקרת הבית.
ימך המקרה, ישפל הבנין המקרה את הבית והמסכך עליו.
ידלוף. יטפטף דלף גשמים כלומר כשישראל מתעצלים בתורה הם נמקים ובית גאון עוזם חרב ומך.

פרק י, יט
לשחוק עושים לחם. לחדוות מזמוטי חתנים ומלכים עושים סעודה וסתם סעודה גדולה קרויה לחם כמו דאת אמר (דניאל ה): בלשצר מלכא עבד לחם רב.
ויין. משקין בסעודה אשר ישמח החיים.
והכסף יענה את הכל. אם אין כסף אין סעודה לפיכך לא יתעצל אדם מן המלאכה כדי שיהא לו מה להוציא.

פרק י, כ
גם במדעך מלך. אפילו במחשבותיך בלא דבור, גם אפילו מלך אל תקלל לא תרגיז למלכו של עולם, דבר אחר: כמשמעו מלך בשר ודם.
עוף השמים. נשמה הנתונה בך שסופה לעוף על השמים.
ובעל כנפים. מלאך המלווה אותך כעניין שנאמר (תהלים צא): כי מלאכיו יצוה לך ולפי משמעו העוברים והשבים, יש לך לדאג מכל בריה שמא יש שומעין ויגיד לאחרים.