פרק ה, א
להוציא דבר לפני האלהים. לדבר קשה כלפי מעלה.
כי הוא בשמים ואתה על הארץ. ואפילו חלש מלמעלה וגבור מלמטה אימת חלש על הגבור וכל שכן גבור למעלה וחלש למטה.

פרק ה, ב
כי בא החלום ברוב ענין. כי דרך החלום לבוא ברוב הרהורים שאדם מעיין ומהרהר ביום ודרך קול כסיל לבוא ברוב דברים כי בהרבותו דברים מוציא קול של כסילות מפיו כי לא יחדל פשע לכך אני אומר יהיו דבריך מעטים.

פרק ה, ג
אין חפץ בכסילים. אין חפץ לפני הקב"ה ברשעים הנודרים ואין משלמים.

פרק ה, ה
אל תתן את פיך. בנדר.
לחטיא את בשרך. שיפקוד העון על בניך.
ואל תאמר לפני המלאך. שליח הבא לתובעך צדקה שפסקת ברבים.
כי שגגה היא. בשגגה פסקתיה כסבור הייתי שהיה יכולת בידי ליתן.
וחבל את מעשה ידיך. מצות שהיו בידיך שעשית כבר אבדתם כך נדרש במדרש.
על קולך. בשביל קולך.

פרק ה, ו
כי ברוב חלומות וגו'. אשר כל מה שיאמרו לך חלומות ונביאי הבל ודברים הרבה לפרוש מאת המקום.
כי את האלהים ירא. הרי כי משמש בלשון אלא אל תשמע אל החלומות אלא את האלהים ירא.

פרק ה, ז
אם עשק רש וגזל משפט וצדקה וגו'. אם תראה במדינה שהם עושקים את הרשים וגוזלים את המשפט ואת הצדק.
אל תתמה. על חפצו של מקום כשיביא עליהם רעה.
כי גבוה מעל גבוה שומר. ורואה את מעשיהם וגבוהים יש עליהם העושים שליחותו של מקום וידם תקיפה ליפרע מהם.
וגזל משפט. גזל של משפט לפי שהוא דבוק הוא נקוד גזל פתח קטן שאם לא היה דבוק היה נקוד גזל קמץ, עניין אחר אם תראה שהם עושקים רשים וגוזלים משפט ורואה אתה צדק בא לעיר שהקב"ה משפיע להם טובה ואינו נפרע מהם אל תתמה על חפצו של מקום כי כן דרכו להאריך אפו.
כי גבוה מעל גבוה שומר. ממתין עד שתתמלא סאתם.
וגבוהים. יש לו עליהם ליפרע מהם בבא עת פקודתם כמו (איוב יד): ולא תשמור על חטאתי, (ישעיה כז): שומר אמונים, (בראשית לז): שמר את הדבר.

פרק ה, ח
ויתרון ארץ בכל היא. ויתרון של יושבי הארץ שהם מתגאים ומכעיסים למקום.
בכל הוא. בכל דבר הוא עושה שליחותו ליפרע ואפילו על ידי יתושין כדרך שעשה לטיטוס.
מלך לשדה נעבד. הקב"ה נעשה פועל לציון ליתבע עלבונה ממחריבה ולשלם שכרה לבוניה.

פרק ה, ט
אוהב כסף לא ישבע כסף. אוהב מצות לא ישבע מהם.
ומי אוהב בהמון. מצות רבות.
לא תבואה. ואין באחד מהם מצוה מסויימת וניכרת כגון בנין בית המקדש ובית הכנסת וספר תורה נאה.
גם זה הבל. כך נדרשים שני מקראות הללו במדרש ועוד פנים אחרים הגונים אך זה הקדמתי לפי שהוא מענין וגבוהים עליהם שסמכן הכתוב יחד.
דבר אחר: ויתרון ארץ בכל היא, שכר עבודת האדמה חשוב הוא על הכל שאפילו הוא מלך צריך הוא להיות נעבד לשדה אם עשתה הארץ פירות יש לו מה יאכל ואם לאו מת ברעב.
אוהב כסף לא ישבע כסף. לא יאכל כסף.
ומי אוהב בהמון. בממון.
לא תבואה. שאינו אוסף לו פירות גם זה הבל.
דבר אחר: ויתרון ארץ בכל הוא, שכרן של ישראל בכל דברי תורה הוא בין במקרא בין במשנה בין בגמרא.
מלך לשדה נעבד. מלך במקרא ובמשנה עודנו צריך להיות נעבד לבעל גמרא שהוא מסדר לפניו הוראות איסור והיתר טומאה וטהרה ודינין.
אוהב כסף. אוהב תורה אינו שבע בה.
והאוהב בהמון. תורה.
לא תבואה. שיש לו מקרא ומשנה ואין לו גמרא מה הנאה יש לו, כל אלו בויקרא רבה.

פרק ה י
ברבות הטובה. כשישראל מטיבין מעשיהם.
רבו אוכליה. מתן שכר המצות.
ומה כשרון לבעליה. להקב"ה בכל הטבת מעשיהם.
כי אם ראות עיניו. שרואה שהם כפופים לו ונחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו וכן לעניין הקרבנות.
ברבות הטובה רבו אוכליה. שמביאים נדבות הרבה רבו הכהנים אוכליה.
ומה כשרון לבעליה. לפני הקב"ה.
כי אם ראות עיניו. שאמר ונעשה רצונו.

פרק ה, יא
מתוקה שנת העובד. עובד האדמה ישן וערבה שנתו עליו בין שהוא אוכל מעט ובין שהוא אוכל הרבה כי כבר הורגל בכך.
והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון. ושובע נכסים של עשיר בעל פרקמטיאות הרבה אינו מניח לו לישון כל הלילה מהרהר בהן.
דבר אחר: מתוקה שנת העובד את האלהים, אם מעט ימי שניו ואם הרבה ימי שניו יאכל שכרו המועט כמרובה, משה פירנס את ישראל מ' שנה ושמואל הנביא פירנסם עשר שנים ושקלן הכתוב זה כזה, שנאמר (תהלים צט): משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו' כך נדרש בתנחומא.
והשבע לעשיר. בעל שמועות.
איננו מניח לו לישון. בקבר שנאמר (שיר השירים ז): דובב שפתי ישנים כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר.

פרק ה, יב
עושר שמור לבעליו לרעתו. כעשרו של קרח שעל ידי כן נתגאה וירד לשאול.

פרק ה, יג
ואין בידו מאומה. אף זכות אבות.

פרק ה, יד
ומאומה לא ישא בעמלו. כשימות לא ישא בידו שום זכות צדקה שעשה בממונו בחייו.

פרק ה, טו
כל עומת שבא. אותו הממון כן הלך.

פרק ה, טז
וחליו. כמו וחולי והוי"ו יתירה כמו וי"ו של (תהלים קד): חיתו יער.

פרק ה, יז
לאכול ולשתות ולראות טובה. לעסוק בתורה שהיא לקח טוב ואל יקבץ הון רב אלא בחלק הניתן לו ישמח כי הוא חלקו.

פרק ה, יח
והשליטו לאכל ממנו. בחייו.
ולשאת את חלקו. במותו שיזכהו לעסוק בתורה ובמצות בחייו כדי שיקבל שכר.

פרק ה, יט
כי לא הרבה. שאין אורך ימים בעולם הזה.
יזכר את ימי חייו. כי מעט הם ולא הרבה ולמה יטרח לאסוף הון יטרח בדבר העומד לו לעולם הבא בחייו.
כי האלהים מענה וגו'. הקב"ה עדות קבועה לזה לעולם.
בשמחת לבו. ששמח לעשות טוב בחייו וראיתי במדרש זה אלקנה שמדריך את ישראל לעלות לשילה ברגלים ובדרך שמעלה אותן לשנה זו לא היה מעלה אותן לשנה האחרת כדי לפרסם הדבר ולהרגילם לפיכך יחסו הכתוב: ועלה האיש ההוא מעירו וגו', ואומר אני שהמדרש הזה סוף המקרא הוא כי האלהים מענה בשמחת לבו זה אלקנה שקבע לו הקב"ה בכתובים והעיד עליו (שמואל א יא): ועלה האיש ההוא מעירו.
מענה. נקוד פתח קטן לכך אני מפרשו שם דבר כמו (איוב לב) כי אין מענה בפי שלשת האנשים.
בשמחת לבו. שהיה שמח ברגל.