מדרש רבה למגילת קהלת

פרשה ט



א - [א] שמעון בר אבא פתח:

הכל כאשר לכל, מקרה אחד לצדיק,
זה נח.
שנאמר: (בראשית ו') איש צדיק תמים היה.
אמרו: כשיצא מן התיבה הכישו ארי ושברו, והיה צולע,
ולרשע, זה פרעה.
אמרו: כשבא פרעה לישב על כסא שלמה,
כשלקח בכתובת בתו, לא היה יודע מנגניקון שלו,
והכישו ארי ושברו והיה צולע.
זה מת צולע, וזה מת צולע.
הווי, מקרה אחד לצדיק ולרשע.
לטוב, זה משה.
שנאמר (שמות ב') ותרא אותו כי טוב הוא.

אמר ר' מאיר:
טוב, שהיה מהול.
ולטהור, זה אהרן, שהיה עסוק בטהרתן של ישראל.
ולטמא, אלו המרגלים, שאמרו דבה רעה על הארץ,
ולא נכנסו לארץ.
ואלו אמרו טובתה ושבחה של ארץ ישראל ולא נכנסו בה.
ולזובח, זה יאשיה.
דכתיב (ד"ה ב' ל"ה) וירם יאשיהו לבני העם.
ולאשר איננו זובח, זה אחאב, שביטל קרבן מעל גבי המזבח.
זה מת בחצים, וזה מת בחצים.
כטוב, זה דוד.
דכתיב ביה: (שמואל א' ט"ז) וטוב ראי

אמר ר' יצחק:
וטוב ראי, בהלכה.
שכל מי שהוא רואה אותו, זוכר את תלמודו.
כחוטא, זה נבוכדנצר.
דכתיב (דניאל ד') וחטאך בצדקה פרוק,
זה בנה בית המקדש.
ומלך ארבעים שנה, וזה החריבו ומלך ארבעים שנה.
הווי, מקרה אחד.
הנשבע, זה צדקיהו.
דכתיב: (דה"ב לו) אשר השביעו.
במה השביעו:

אמר רבי יוסי:
בברית השביעו.

רבי אמר:
במזבח השביעו.
כאשר שבועה ירא -
זה שמשון
שנאמר: (שופטים טו) השבעו לי.
זה מת בניקור עינים, וזה מת בניקור עינים.

דבר אחר:
לצדיק, אלו בניו של אהרן.
ולרשע, אלו עדת קרח.
אלו נכנסו להקריב במחלוקת ויצאו שרופים,
ובני אהרן שלא נכנסו במחלוקת ויצאו שרופים.
הדא הוא דכתיב: (ויקרא י"ז) אחרי מות שני בני אהרן וגו':

ב - כי מי אשר יחבר
אמר ר' אחא:
יבחר, כתיב,
מי יבחר יצר טוב מיצר הרע? אלו הצדיקים!
מי יבחר יצר רע מיצר טוב? אלו הרשעים!
אל כל החיים, יש בטחון אפילו אלו שפשטו ידיהם בזבול,
יש בטחון.
להחיותן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהם בזבול,
ולכלותם אי אפשר, שכבר עשו תשובה.
עליהם הוא אומר:
(ירמיה נ"א) וישנו שנת עולם.

ורבנן אמרין:
קטני רשעי גוים הן, וחיילותיו של נבוכדנצר,
לא חיין ולא נידונין עליהם הוא אומר:
וישנו שנת עולם.

אמר רבי יוחנן:
כל טיפה וטיפה שהוריד הקדוש ברוך הוא על דור המבול,
היה מרתיחה ואח"כ מורידה עליהם.
שנאמר (איוב ו') בעת יזרבו נצמתו.
זריבתן חלטנית היתה.

ב
כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת.

אנדריאנוס שחיק טמיא שאל את ר' יהושע בן חנניה:
אמר ליה: אנא טב ממשה רבך.
אמר ליה: למה? דאנא חי והוא מת וכתיב,
כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת
אמר ליה: יכיל את לגזור, דלא ידלק בר נש נור תלתא יומן?
אמר לו: אין. לעידן רמשא דיומא,
קמו סלקו תרוייהון על איגר פלטין, חמי תננא סליק מן רחיק,
אמר לו: מה כן?
אמר: איפרכא ביש ועאל אסיא ובקר יתיה,
ואמר ליה: עד דשתי חמימי לא מיתסי.
אמר ליה: תיפח רוחיה! עד דאת בחיים, בטלה גזרתך,
ומשה רבינו בשעה שנגזר עלינו,
(שמות ל"א) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.
לא מדליק יהודאי נור בשבתא מיומוהי,
ועדיין לא נתבטלה גזירתו מכמה שנים עד השתא,
אמרת את כן: דאנא טב מיניה.?!

א - [ה] כי החיים יודעים שימותו.
ר' חייא רבה ור' יונתן הוון מהלכין קומי ערסיה
דר' שמעון בן יוסי בן לקוניא.
הוה טליתיה דר' יונתן מהלכא על ארוניה.
אמר ליה ר' חייא רבה: בני, טלי טליתך,
שלא יהו אומרים למחר הן באין אצלנו, והן מחרפין אותנו.
אמר ליה: רבי לא כתיב והמתים אינם יודעים מאומה
אמר ליה: בני, מקרא את יודע! מדרש אין את יודע!
כי החיים יודעים, אלו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים.
והמתים אינם יודעין, אלו הרשעים, שאפילו בחייהן קרוין מתים.
ומניין שהצדיקים קרוין חיים במיתתן?
שנאמר (במדבר ל"ב) אל הארץ אשר נשבעתי,
לאברהם ליצחק וליעקב לאמר וגו'
לאבות לא אמר, אלא לאברהם ליצחק וליעקב.
אמר למשה: צא ואמור להן, שבועה שנשבעתי להם, קיימתיה.
שנאמר
(בראשית ט') לזרעך אתננה.
ורשעים קרוים מתים,

דכתיב (יחזקאל י"ח) אם אחפוץ במות המת.

וכי המת מת?
אלא, אלו הרשעים, שאפילו בחייהם קרוים מתים.
אמר לו: ברוך שלמדני מדרש ונשקו על ראשו.

א - [ו] גם אהבתם, שהיתה לעבודת כוכבים שלהם,
יותר מן הקדוש ברוך הוא.
גם שנאתם, ששונאין להקדוש ברוך הוא במעשה ידיהם.
גם קנאתם, שקנאוהו בעבודת כוכבים שלהם.
שנאמר
(דברים ל"ב) יקניאוהו בזרים.
וחלק אין להם עוד לעולם, אבל ישראל יש להם חלק ושכר טוב.
שנאמר:
לך אכול בשמחה לחמך.

סליק סדרא תנינא:

סדרא תליתאה

א - [ז] לך אכול בשמחה לחמך

אמר רבי הונא בריה דר' אחא:
בשעה שהתינוקות נפטרין מבית רבן,
בת קול יוצאת ואומרת להם:
לך אכול בשמחה לחמך,
נתקבל הבל פיכם לפני, כריח ניחוח.
ובשעה שישראל נפטרין מבתי כנסיות ומבתי מדרשות,
בת קול יוצאת ואומרת:
לך אכול בשמחה לחמך
כבר נשמעה תפלתכם לפני כריח ניחוח.

דבר אחר:
לך אכול בשמחה לחמך, זו פרשת חלה.
ושתה בלב טוב יינך, זו פרשת נסכים.
כי כבר רצה האלהים את מעשיך, זו הכנסת ישראל לארץ.
שנאמר: (במדבר ט"ו) כי תבאו אל ארץ.

ר' עזריה בשם ר' יהודה בר סימון:
פתר קרייה באברהם אבינו, כשאמר לו הקדוש ברוך הוא:
(בראשית כ"ב) קח נא את בנך את יחידך.
ביום הראשון לא ראה כלום ולא בשני ביום השלישי,
מה כתיב בו:
(שם) וירא את המקום מרחוק.
מה ראה? ראה ענן קשור על ההר.
אמר: דומה שזה ההר, שאמר לי הקדוש ברוך הוא,
להעלות את יצחק בני עליו.
אמר לו: יצחק בני רואה אתה, מה שאני רואה?
אמר לו: הן.
אמר לו: מה אתה רואה?
אמר לו: ענן קשור על ההר.
אמר לאליעזר ולישמעאל נעריו:
רואים אתם כלום?
אמרו: לאו.
אמר? הואיל ואין אתם רואים כלום, והחמור אינו רואה כלום,
(שם) שבו לכם פה עם החמור,
עם דומין לחמור, אז הוא נטל יצחק והעלהו הרים,
והורידו גבעות, והעלהו לראש הר אחד גבוה ותלול,
ובנה מזבח, וסדר מערכה, ועקדו עליו, ונטל המאכלת לשוחטו.
ואילולי שבא מלאך ואמר לו:
(שם) אל תשלח ידך אל הנער,
כבר שחטו. וכשבא אל אמו,
אמרה לו: היכן היית בני?
אמר לה: נטלני אבא והעלני הרים, והורידני גבעות,
והעלני להר אחד, ובנה מזבח, וסדר מערכה, ועקדני עליו,
ונטל מאכלת לשוחטני.
אלו לא בא מלאך אחד מן השמים,
ואמר לו: אברהם, אברהם, אל תשלח ידך אל הנער,
כבר הייתי שחוט.
כיון ששמעה שרה אמו כך, צווחה ולא הספיקה לגמור את הדבר,
עד שיצתה נשמתה.
דכתיב (בראשית כ"ג) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה.
מהיכן בא? מהר המוריה בא.

רבי יהודה בר' סימון אמר:
היה אברהם מהרהר בלבו ואומר:
תאמר שמא פסלות היה בבני, ולא נתקבל?
יצתה בת קול, ואמרה לו: אברהם, אברהם, לך אכול בשמחה לחמך וגו'.
כי כבר רצה האלהים את מעשיך,
רצה האלהים את קרבנך.

ר' מונא דישאב ור' יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
פתר קרייא בראש השנה וביום הכפורים.

משל למדינה שהיתה חייבת ליפסין למלך.
שלח המלך גבאי טימיון לגבותה.
ברחוק עשרה מילין, יצאו גדולי המדינה וקלסוהו,
והתיר להם שליש.
ברחוק חמשה מילין, יצאו הבינונים וקלסוהו,
והתיר להם שליש.
כשקרב, יצאו לקראתו אנשים ונשים וטף וקלסוהו,
ומחל להם את הכל.
אמר לון: מה דאזל אזל, מן הכא ולהלן הוא חושבנא.
כך ערב ראש השנה, גדולי הדור מתענין,
הקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעונותיהם,
שנאמר: (תהלים ק"ל) כי עמך הסליחה למען תורא.

אמר ר' אחא:
מראש השנה סליחה מתוקנת לך, 'למען תורא'
שתהא יראתך על בריותיך,
ואותן הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, היחידים מתענין,
והקדוש ברוך הוא מתיר להם עוד שליש מעונותיהם.
וביום הכפורים מתענין כולן,
והקדוש ברוך הוא מתיר להם עוד שליש מעונותיהן,
עד שמתענין אנשים ונשים וטף,
מוחל להם הקדוש ברוך הוא את הכל.
ואומר: מה דאזל אזל, מן הכא ולהלן הוא חושבנא.
יצתה בת קול ואומרת להם:
לך אכול בשמחה לחמך,
כבר נשמעה תפלתכם.

אבא תחנה חסידא נכנס לעירו ערב שבת עם חשיכה,
וחבילתו מונחת לו על כתפו, ומצא מוכה שחין אחד מוטל בפרשת דרכים.
אמר ליה: רבי, עשה עמי צדקה והכניסני לעיר.
אמר: אם אני מניח חבילתי, מהיכן אתפרנס אני וביתי?
ואם אני מניח את מוכה שחין, אני מתחייב בנפשי!
מה עשה?
המליך יצר טוב על יצר רע, והכניסו למוכה שחין לעיר,
ובא ונטל את חבילתו, ונכנס עם דמדומי חמה,
והיו הכל תמהין ואומרים:
זה הוא אבא תחנה חסידא?!
אף הוא הרהר בלבו ואמר:
תאמר, שמא חללתי את השבת?!
באותה שעה, הזריח הקדוש ברוך הוא את החמה.
דכתיב (מלאכי ג') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וגו'.
באותה שעה הרהר בלבו ואמר:
תאמר שלא נתקבל שכרי?!
יצתה בת קול ואמרה לו:
לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך,
כי כבר רצה האלהים את מעשיך.
נתקבל שכרך.

דבר אחר:
לך אכול בשמחה לחמך, מדבר בדניאל איש חמודות.
שנאמר: (דניאל ט') ועוד אני מדבר בתפלה,
והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף.
טייס וחזר וטייס,
(שם) ויבן וידבר עמי.

רבי חגי בשם רבי יצחק אמר:
דניאל איש חמודות אמר: ידע הקדוש ברוך הוא, שגמרתי תפלתי,
ושלח המלאך ודבר עמי.
שנאמר: ויבן וידבר עמי.
ומה דבר עמי?
אמר לי: בתחילת תחנוניך יצא דבר
אמר לי: גזרה נגזרה שיבנה בית המקדש,
ולמלא שאלתך אמרתי בתחילת תחנוניך,
כי חמודות אתה,
שהיה מתאוה לתפלתו.

ר' שמואל בר אוניא בשם ר' אחא:
שלש פעמים כתיב בכאן, חמודות, חמודות, חמודות,
אמר ליה:
דייך בוראך מתחמד לך,
פמליא שלו מתחמד לך,
ותורתו מתחמדת לך.
דכתיב (שם י') כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך,
להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך.
נשמעה תפלתך,
יצתה בת קול ואמרה לו:
לך אכול בשמחה לחמך, כבר נשמע תפלתך.

א - [ח] בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר

אמר רבי יוחנן בן זכאי:
אם בבגדים לבנים הכתוב מדבר,
כמה בגדים לבנים יש להם לאומות העולם?
ואם בשמנים טובים הכתוב מדבר,
כמה שמנים טובים יש לאומות העולם?
הא אינו מדבר אלא במצוות ומעשים טובים ובתורה.

ר' יהודה הנשיא משלו משל למה הדבר דומה?
למלך שעשה סעודה וזימן אצלו אורחים.
אמר להם: לכו ורחצו, וגהצו, וסכו,, ורחצו בגדיכם,
והתקינו עצמכם לסעודה, ולא קבע להם זמן אימתי יבאו לסעודה,
והיו הפקחין מטיילין על פתח פלטין של מלך,
אמרין: כלום פלטין של מלך חסר כלום?!
הטיפשין שבהן לא השגיחו ולא הקפידו על דבר המלך,
אמרו: שסופנו להרגיש בסעודת המלך,
כלום יש סעודה שאין בה הטרח?!
וחברה אלו לאלו, והלך הסייד לסידו, ויוצר לטיטו,
נפח לפחמו, כובס לבית המשרה שלו, פתאום,
אמר המלך: יבואו הכל לסעודה!
מהרום אלו באו בכבודם, ואלו באו בניוולם.
שמח המלך על הפקחין, שקיימו דברו של מלך,
ולא עוד, אלא שכבדו פלטין של מלך.
וכעס על הטפשין, שלא קיימו את דבר המלך, וניוולו פלטין של מלך.
אמר המלך: אלו שהתקינו עצמן לסעודה,
יבואו ויאכלו בסעודת המלך.
ואלו שלא התקינו עצמן לסעודה,
לא יאכלו בסעודת המלך. יכול ילכו ויפטרו להם.
חזר המלך לומר: לאו, אלא יהיו אלו מסובין ואוכלין ושותין,
ואלו יהיו עומדים על רגליהם לוקין ורואין ומצטערים.
כך לעתיד לבוא, הוא שישעיה אומר: (ישעי' ס"ה)
הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו.

זיוותאי אמר משום ר' מאיר:
אלו מסובין ואוכלין ושותין,
ואלו מסובין לא אוכלין ולא שותין.
לא דומה צערו של זה, שהוא עומד,
לצערו של זה שהוא מיסב.
זה שהוא עומד, לא אוכל ולא שותה, דומה למשמש.
זה שמיסב ואינו אוכל, צערו כפול ומכופל, ופניו מוריקות.
הוא שהנביא אומר: (מלאכי ג') ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע.

בר קפרא ור' יצחק בר קפרא אמרי:
לאשתו של בולדריס, שהיתה מקשטת עצמה בפני שכינותיה.
אמרו לה שכינותיה: בעליך אינו כאן, בפני מי את מקשטת עצמך?!
אמרה להון: בעלי מלח הוא, אם יזדמן לו מעט רוח,
תכף יבא ונמצא עומד למעלה מראשי.
לא מוטב שיראה אותי בכבודי ולא בניוולי?!
כך בכל עת יהיו בגדיך לבנים, מן העבירות.
ושמן על ראשך אל יחסר, ממצוות ומעשים טובים.
תני, ושוב יום אחד לפני מיתתך, שאלו תלמידיו את ר' אליעזר,
אמרין ליה: רבי, וכי אדם יודע אימתי הוא מת שיעשה תשובה?!
אמר להם: לא כל שכן, ישוב היום, שמא ימות למחר של אחריו,
ונמצאו כל ימיו בתשובה.
לכך נאמר: בכל עת יהיו בגדיך לבנים.


א - [ט] ראה חיים עם אשה אשר אהבת

אמר רבי משום עדה קדושה:
קנה לך אומנות עם התורה.
מה טעמא? ראה חיים וגו'
ולמה הוא קורא אותן עדה קדושה?
ששם היו רבי יוסי בן משולם ור' שמעון בן מנסיא,
שהיו משלשין היום:
שליש לתורה,
שלישי לתפלה,
שליש למלאכה.
ויש אומרים: שהיו יגעין בתורה, בימות החורף,
ובמלאכה בימות הקיץ.

ר' יצחק בן אלעזר:
היה קורא לר' יהושע בריה דר' טימי, ור' בורקי,
עדה קדושה, שהיו משלשין,
שליש לתורה,
שליש לתפלה,
שליש למלאכה.

תני, אבל אסור להכניס לו אשה עד שלשים יום.

ר' יהודה אומר:
עד שעברו ג' רגלים זה אחר זה,
כנגד ג' פעמים, שכתוב: חיים, חיים, חיים.
במה דברים אמורים?
כשיש לו בנים, אבל אין לו בנים, או שהיו לו בנים קטנים,
מותר, מפני מיעוט פריה ורביה, ופרנסתן.

ומעשה שמתה אשתו של רבי טרפון, וכשנסתם הגולל,
אמר לאחותה בתוך האבל, הכנסי וגדלי את בני אחותך,
ואף על פי שכנסה, לא נהג בה דרך ארץ,
אלא לאחר שלשים יום.

תני, אבל אסור לילך לבית המשתה, עד שלשים יום.
תני, מצות האב חייב בבנו: למולו,, ולפדותו, וגם ללמדו תורה,
וללמדו אומנות, ולהשיאו אשה.

ויש אומרים:
אף להושיטו בנהר.
למולו מנין?
שנאמר: (בראשית י"ז) ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר.
לפדותו מנין?
שנאמר: (שמות י"ג) וכל בכור אדם בבניך תפדה.
ללמדו תורה מנין?
שנאמר: (דברים י"א) ולמדתם אותם.
ללמדו אומנות מנין?
שנאמר: (שם ל') ובחרת בחיים.
לישא אשה מנין?
שנאמר: (ירמיה כ"ט) קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים.
להושיטו בנהר מנין?
שנאמר: ובחרת בחיים.
וכל מי שאין לו אשה,
שרוי בלא טוב,
בלא עזר,
בלא שמחה,
בלא ברכה,
בלא כפרה.
בלא טוב מנין?
(בראשית ג') לא טוב היות האדם לבדו.
בלא עזר מנין?
(שם) אעשה לו עזר כנגדו.
בלא שמחה מנין?
(דברים י"ד) ושמחת אתה וביתך.
בלא ברכה מנין?
(יחזקאל מ"ד) להניח ברכה אל ביתך.
בלא כפרה מנין?
(ויקרא ט"ז) וכפר בעדו ובעד ביתו.

ר' יהושע בן לוי אומר:
אף בלא חיים,
שנאמר
ראה חיים עם אשה אשר אהבת.
בלא שלום,
שנאמר
(שמואל א' כ"ה) ואתה שלום וביתך שלום.

ר' חייא בר גמדא אמר:
אף אינו אדם שלם,
שנאמר (בראשית ד') ויברך אותם ויקרא את שמם אדם.
בזמן ששניהם כאחד, הם אדם.
אין שניהם כאחד, אין קרויין אדם.
ויש אומרים: אף ממעט בדמות.
שנאמר (שם) כי בצלם אלהים עשה את האדם.

א - [י] כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך.

ר' מנחמא בשם ר' בון מסרס הדין קרייה.
אם יודע את שאין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול,
אשר אתה הולך שמה, כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך, עשה.

ר' אחא הוה מתחמד למיחמי אפוי דר' אלכסנדרי,
איתחמי ליה בחלמיה, הראהו ב' מילין הרוגי לוד,
אין לפנים ממחיצתם.
ברוך שהעביר חרפתן של לוליאנוס ופפוס,
ואשרי מי שבא לכאן, ותלמודו בידו.
תרגום:
ר' אחא רצה לראות בחלום את ר' אלכסנדרי
נראה לו, והראהו שני דברים על הרוגי לוד
שאין לפנים ממחיצתם קרובים לה',
ואשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו.

זבדי בן לוי הוה מתחמד למיחמי אפוי דר' יהושע בן לוי,
איתחמי ליה בחלמיה, הראהו בני אדם פניהם זקופות,
ובני אדם פניהם נמוכות.
אמר ליה: ומהו כדין?
אמר לו: אלו שפניהם זקופות, תלמודן בידן.
אלו שפניהם נמוכות, אין תלמודן בידן.

ריש לקיש ואית דאמרי ר' יהושע בן לוי הוה מתחמד למיחמי לר' חייא רבה.
אמרין ליה: לית את הוא כדיי.
אמר לון: למה? ולא לעית באוריתא כוותיה?
אמר לו: לא אלפת אוריתא כוותיה, ולא עוד, אלא דהוא הוה גלי.
אמר לון: ואנא לא הוינא גלי?
אמרין ליה: את הוית גלי למילף, והוא גלי לאלפא.
יתב תלת מאה תעניתא, אתחזי ליה בחלמיה.
אמר: מאן הוא דכלום, ודבר בגרמיה כלום,
נוח ליה אם לא נברא.

ר' אסי צם תלתין יומין למיחמי ר' חייא רבה ולא חמייה.
אמרי ליה: לית את כדיי.
אמר לון: אחמיה יתיה ויהוי מה דהוי,
חמא דרגין דידיה וכהיין עינוי.
אין תימר דר' אסי לאו אדם גדול הוה?!

חד גרדייא אתא קומי דר' יוחנן,
אמר: חמית בחלמי רקיעא נפל, וחד מן תלמידך סמכיה בידיה.
אמר: ידעת ליה?
אמר לו: אין אעבר יתהון קמיי, ידע אנא ליה.
עברון קומיה, כד מטא לר' אסי, אמר: דין הוא.

ר' הונא ריש גלותא אמר לון
כד דמיכנא אעלוני גביה ר' חייא רבה.
כד דמך אסקוניה לארעא דישראל.
אמרון: כדיי הוא ר' הונא למייתי הכא גבי ר' חייא רבה.
מאן עליל ויהב ליה תמן?

אמר רבי חגי: אנא מעייל ליה.
אמרין: בר תמני עשר שנין, הוה ורגיל תלמודיה,
ולא חמא קרי מן יומיה.
אמרין ליה: עלותך את בעי, דאת גברא סבא,
ואם דמכת תמן לא איכפת לך בחיין.
אמר לון: עבדון לי הדא מילתא, אייתון חבלה וקטרו ברגלי,
ואן אנא נפיק מוטב, ואן לא תהוון שררין ברגלי.
איתעביד ליה כן, עאל ואשכח תלתא דנין.
יהודה בני אחריך ואין עוד.
חזקיה בני אחריך ואין עוד.
יוסף בן ישראל אחריך ואין עוד.
תלה עיינוי למסתכלה,
אמרון ליה: אמיך אפיך, שמע קליה דר' חייא רבה אמר ליהודה בריה:
ברי נפש ליה, לרבי הונא ריש גלותא, דיתיב ליה.
ולא קביל עליה למיתב ליה כן, זרעתיה לא פסקה לעולם.
יצא משם בן שמונים שנה ונכפלו לו שנותיו.

ב - ר' זעירא הוה מחמד למיחמי לר' יוסי בר' חנינא איתחמי ליה:
אמר לו: אצל מי אתה תקוע?
אמר לו: אצל ר' יוחנן,
ור' יוחנן אצל מי? אצל ר' יונתן בן עמרם,
ור' יונתן בן עמרם אצל מי? אצל ר' חייא רבה.
ור' חייא רבה אצל מי? אצל ר' יוחנן.
ור' יוחנן אצל ר' חייא לא?!
אמר ליה: אתר דזיקוקין דנור, ובעורין דאשא,
מאן מעייל בר נפחא לתמן?!

כד דמך ר' נחום איש קדש קדשים,
חפון אפוי איקנתא מחצלתא.
אמרין: לא יחמי במיתותיה, היך מה דלא חמי יתהון בחיוהי.
אפשר דהוה מחמי יתהון?

אמר רבי אשיאן:
אין בין צדיקים לרשעים, אלא דיבור פה בלבד.

רבי שמעון בן לקיש אמר:
אין בין צדיקים לבינן אלא דיבור בלבד.

אמר ר' זעירא:
המת שומע קילוסו מתוך ארונו כמן החלום.
ולמה קורין אותו נחום איש קדש קדשים?
שלא הביט צורת מטבע כל ימיו.

אמר ר' חייא:
(ויקרא י"ט)אל תפנו אל האלילים.
אל תפנו לעובדן.

אמר רבי:
אל תפנו לראותן ודאי.
ולמה קורין אותו רבינו הקדוש?
שלא הביט במילתו כל ימיו.
אנטלימוס הוה גזיר.
אמר ליה: לרבינו חמי בהדא גזרתי,
אמר ליה: בשלי לא הסתכלתי מימי, ובדידך אנא מסתכל?!

ג - כד דמך רבי בציפורי,
הוון אמרין צפוראי, כל דאתא ואמר דמך רבי, אנן קטלין ליה.
אזל בר קפרא ועלל בכוותא, ואדיק ליה ורישיה מיכרך ומניה בזיעין,
אמר: אחים בני ידעיה, שמעוני! שמעוני!
אראלים ומצוקים אחזו ידן בלוחות הברית,
גברה ידן של אראלים, וחטפו את הלוחות.
אמרון ליה: דמך רבי?
אמר לון: אתון אמריתון, אנא לא אמינא.
ולמה לא אמר?
דכתיב: (משלי י') ומוציא דבה הוא כסיל.
קרעון מניהון, עד דאזל קליה דקריעה, עד גובתתה,
מהלך שלשה מילין, וקרא עליה: ויתרון דעת החכמה.

ר' נחמיה בשם ר' מונא אמר:
מעשה נסים נעשו באותו היום ערב שבת היה,
ואתכנשון כל קרייתא להספידה דרבי, ואשרוניה בתמני עשרי כנישתא,
ואובלוניה לבית שערים, ותלא לון יומא עד דמטא,
כל חד וחד מישראל לביתו, ומדליק לו את הנר, וצולה לו דג,
וממלא לו חבית של מים, עד שעשה האחרון שבהן, שקעה החמה.
וקרא הגבר.
שרון מצוקין אמרין: ווי, דחללינן שבתא!

יצתה בת קול ואמרה:
כל שלא נתעצל בהספדו של רבי מזומן לחיי העולם הבא,
בר מן קצרה, דהוה תמן ולא אתא.
כיון דשמע כן, סלק לאיגרא, וטלק גרמיה מן איגרא ונפל ומת.
יצתה בת קול ואמרה:
אף קצרה מזומן לחיי העולם הבא.

א - [יא] שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ וגו'
כי לא לקלים המרוץ, זה יעקב אבינו.
אתמול, (בראשית כ"ח) וישא יעקב רגליו.
היום כתיב (שם מ"ט) ויאסף רגליו אל המטה.
ולא לגבורים המלחמה, זה יעקב. אתמול,
(שם כ"ח) ויגש יעקב ויגל את האבן

אמר ר' יוחנן:
כאדם שמעביר את הפקק מעל פי הצלוחית.
והיום, (שם נ') וישאו בני ישראל את יעקב אביהם.
בגופו ואפילו בגלקטיקא, לא היה יכול להטען,
וגם לא לחכמים לחם, זה יעקב. אתמול,
(שם ל"א) ויזבח יעקב זבח בהר וגו'. ויאכלו לחם.

וכי אחיו היו?
אח אחד הוה ליה, והלואי קבריה.
והלא בניו היו? אלא כשהגיעו לשכמו,
דימה אותן לו, וקרא אותן לו אחים. והיום,
(שם מ"ג) שובו שברו לנו מעט אוכל וגו'.
וגם לא לנבונים עושר, זה יעקב.
(שם ל') ויפרוץ האיש מאד מאד.

ר' סימון בשם ר' שמעון:
מלמד שהיה לו (דוגמה), מעין דוגמה של עולם הבא.
האי מאן דאמר: (מיכה ב') עלה הפורץ לפניהם והיום.
(בראשית מ"ז) ויכלכל יוסף את אביו וגו'.
וגם לא ליודעים חן, זה יעקב.
אתמול, (שם מ"ח) ידעתי בני ידעתי.
יודע אני מעשה יהודה בתמר,
מעשה ראובן בבלהה.
מה אם דברים שלא נתגלו לך,
נתגלו לי דברים שנתגלו לך על אחת - כמה וכמה! והיום,
אמר לו: (שם מ"ז) אם נא מצאתי חן בעיניך וגו'
אל נא תקברני במצרים.

דבר אחר:
כי לא לקלים המרוץ, זה עשהאל.
שנאמר (שמואל ב' ב') ועשהאל קל ברגליו כאחד הצביים וגו'.
ומה היה קלותו?
שהיה רץ על סאסי שיבוליא, ואינן משתברין.
אתמול, ועשהאל קל ברגליו.
והיום, (שם) ויכהו אבנר באחרי החנית וגו'.
ולא לגבורים המלחמה, זה אבנר.
דכתיב (שם א' כ"ו) הלא איש אתה ומי כמוך בישראל וגו'.

דאמר רבי אסי משום ר' יוחנן:
נוח לו לאדם להזיז כותל בנוי שש אמות בעובי,
מלהזיז רגלו אחת של אבנר. והיום,
(שם ב' ג') הכמות נבל ימות אבנר?!
וגם לא לחכמים לחם, זה שלמה.
אתמול, (מלכים א' ד') ויהי לחם שלמה ליום אחד שלושים כר סלת,
וששים כר קמח, וכתיב עשרה בקר בריאים וגו'

אמר ר' יוחנן:
וכן בכל יום ויום וכן כל אשה ואשה עושה לו סעודה,
כסבורה שהוא סועד אצלה. והיום, וזה היה חלקי מכל עמלי.
מאן דאמר קודיה,
ומאן דאמר קניה,
ומאן דאמר קשרתיה.
וגם לא לנבונים עושר, זה איוב.
אתמול, (איוב א') ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן וגו' ומקנהו פרץ בארץ

אמר רבי יוסי בר' חנינא:
פרץ גדרו של עולם. בכל מקום מנהגו של עולם,
זאבים הורגים את העזים, ברם באויב,
העזים הורגים את הזאבים.
והיום, (שם י"ח) חנוני חנוני אתם רעי וגו'.
וגם לא ליודעים חן, זה יהושע.

אמר רבי אחוה בריה דרבי זירא:
שני דברים דבר יהושע בפני משה, ולא נגמל חן בעיניו,
ואלו הן:
אחד במינוי הזקנים,
ואחד במעשה העגל.
במינוי הזקנים,
דכתיב: (במדבר י"א) אדני משה כלאם.
אמר לו: כלם והעבירם מן העולם
(שם) ויאמר לו משה המקנא אתה לי.
אמר לו: יהושע, בך אני מתקנא, הלואי בני כיוצא בך,
הלואי כל ישראל כיוצא בך.
(שם ) ומי יתן כל עם ה' נביאים וגו'.
ואחד בעגל,
שנאמר (שמות ל"ב) וישמע יהושע את קול העם ברעה.
אמר לו משה: יהושע, אדם שעתיד להנהיג שררה על ששים רבוא,
אינו יודע להבחין בין קול לקול?!
אין קול ענות גבורה,
האי מאן דאמר: (שם י"ז) וגבר ישראל, ואין קול ענות חלושה.
האי מאן דאמר: ויחלש יהושע, קול ענות אנכי שומע.

אמר רבי אסי:
קול קילוס של עבודת כוכבים אנא שמיע.

ר' יודן בשם ר' אסי אמר:
אין לך כל דור ודור,
שלא נטל אונקי אחת של עגל.

ב - דבר אחר:
כי לא לקלים המרוץ, זה משה.
אתמול טס ברקיע ועולה כעוף,
שנאמר (שם י"ט) ומשה עלה אל האלהים.
והיום, (דברים ג') כי לא תעבר את הירדן הזה.
אפילו חבל של חמשים אמה לא היה יכול לעבור.
ולא לגבורים המלחמה, זה משה.
אתמול, (תהלים ס"ח) מלכי צבאות ידודון ידודון.
מהו ידודון ידודון?
ידודון בהליכתן, ידודון בחזירתן.

ר' יודן בשם ר' איבו אמר:
מלאכי צבאות אין כתיב כאן,
אלא מלכי צבאות, אפילו מלכיהן דמלאכייא,
מיכאל וגבריאל היו מתיראין ממשה.
והיום, אפילו גולירון שבהם, לא היה יכול להסתכל בהן,
הדא הוא דכתיב: (דברים ט') כי יגורתי מפני האף והחמה.
וגם לא לחכמים לחם, זה משה.
אתמול, עביד קומיס קלטור בפלטין של פרעה,
שנאמר: (שמות ב') ויגדל משה ויצא אל אחיו.

מהו ויגדל?
שהיתה גדולתו להכניס ולהוציא.
והיום, (שם) קראן לו ויאכל לחם.
וגם לא לנבונים עושר, זה משה.
מהיכן בא לו עושר והעשיר?!

אמר רבי חנין:
מחצב של ספיר, גלה לו הקדוש ברוך הוא בתוך אהלו,
ומצא, ומשם העשיר משה.
שנאמר: (שם ל"ד) פסל לך.
פסילתן תהא לך,
והיום, כל הדין עותר לא קם ליה.
וגם לא ליודעים חן, זה משה.
אתמול, (שם ל"ג) כי מצאת חן בעיני.
והיום, (דברים ד') אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה.
כי עת ופגע יקרה את כלם,
עת היא שפוגעת האדם ומערערת בו כל הדברים האלה,
והוא מפגיע.
מה יעשה?
ילך ויעסוק בתפלה ובתחנונים והוא ניצל.

רב הונא שאל לשמואל:
אמר ליה: מהו דין
דכתיב
כי עת ופגע
אמר לו: פעמים שאדם מפגיע בתפלה ונענה,
פעמים שמפגיע ואינו נענה, שאין לך שסידר תפלות ותחנונים,
יותר ממשה רבינו ולסוף,
נאמר לו: (שם ל"א) הן קרבו ימיך למות.

א - [י"ב] כי גם לא ידע האדם את עתו.

כדגים שנאחזים במצודה רעה.

אמר רבי ברכיה:
וכי יש מצודה רעה ויש מצודה טובה?!

אמר ריש לקיש:
זו חכה.
הדא הוא דכתיב: (במדבר י"ד) וימותו האנשים,
מוציאי דבת הארץ רעה.
במה הומתו?

רבנן ורבי שמעון בר יוחאי,
רבנן אמרין:
אסכרה עלתה בגרונם ונחנקו ומתו.

ורבי שמעון בר יוחאי אמר:
בנשילת איברים מתו.

ר' יהודה בר' סימון אמר:
טעמון דרבנן נאמר כאן, במצודה רעה,
ונאמר להלן רעה, מה רעה האמורה להלן,
חכה יורדת לגרונו של דג וחונקתו,
אף רעה האמורה כאן, אסכרה עלתה בגרונם ומתו.

ר' ברכיה אמר:
טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, נאמרה כאן מגפה,
ונאמר להלן מגפה,
(זכריה י"ד) וזאת תהיה המגפה.
מה מגפה האמורה להלן בנשילת איברים,
אף מגפה האמורה כאן בנשילת איברים.

אמר רבי ברכיה:
יש לך מצודה שהיא צדה בים ואינה צדה ביבשה,
צדה ביבשה ואינה צדה בים, אלא זו חכה צדה בים,
והיא צדה ביבשה, שהיא יורדת לגרונו של דג וחונקתו.

ר' עזריה ור' יונתן בר' חגי, בשם ר' יצחק בר מריון, בשם ר' חנינא:
יש לך אדם שחוטא בארץ ואינו חוטא בשמים,
בשמים ואינו חוטא בארץ. אבל מי שאומר לשון הרע,חוטא בשמים ובארץ.
שנאמר: (תהלים ע"ג) שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ.

אמר רבי אלעזר:
מצינו שהם מהלכים בשמים ולשונם שותתה בארץ.
מה טעם?
שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ

אמר ר' יוחנן:
אין אדם אומר לשון הרע, עד שהוא כופר בעיקר,
שנאמר: (שם י"ב) אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו וגו'

אמר ר' יצחק:
(שם נ') בינו נא זאת שכחי אלוה,
אלו שהן אומרין לשון הרע
שנאמר: (שם י"ב) אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו וגו':

א - [י"ג] גם זה ראיתי חכמה תחת השמש וגו'

אמר רבי שמואל בר אימי:
זו מחשבתן של רמאין ברמיותן.
כגון: המערב מים ביין,
בלבקי בשמן,
מי מאיס בדבש,
חלב חמור בקטף,
קימוס במור,
עלי גפנים בפלפלין.
לא יעשה קנה מאזנים ארוך מצד זה, וקצר מצד זה,
לא יעשה את המחק עבה מצד זה, וצר מצד זה,
קנה מאזנים ומחק שיש בהן בית קיבול מתכות,
והאסיל שיש בו בית קיבול מעות,
וקנה של עני שיש בו בית קיבול מים,
ומקל שיש בו בית קיבול מזוזה ומרגלית,
הרי אלו טמאין. ועל כולם,

אמר רבי יוחנן:
אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר,
אם אומר, מלמד אני את הרמאין,
אם לא אומר, אני מונע את התלמוד ומטמא את הטהרות.

דבר אחר:
שלא יהיו הרמאים הם סבורין, שאין החכמים בקיאין במעשה ידינו.

אמר רבי שמואל:
אף על פי כן,
(הושע י"ד) כי ישרים דרכי ה',
וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם:

א - [י"ד] עיר קטנה
זה העולם.
ואנשים בה מעט, זה דור אנוש ודור המבול,
ובא אליה מלך גדול וסבב אותה, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,
ובנה עליה מצודים גדולים, כמנון ועקמון.

א - [ט"ו] ומצא בה איש מסכן וחכם
זה נח.
שנאמר: (בראשית ו') כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה.
ומלט הוא את העיר בחכמתו,
דהוה אמר להו: ווי רקייא למחר מבולא אתי, עבדין תתובא. ו
הוו אמרין ליה: אן משרייא פורענותא מן בייתיה,
דההוא גברא משרייא, כיון שמת מתושלח,
אמרין ליה: לא מביתיה דההוא גברא משרייא פורענותא,
ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא.
אמר להון הקדוש ברוך הוא: אתון לא אדכרתוניה, אנא מדכר ליה,
שנאמר: (שם ח') ויזכור אלהים את נח וגו':

ב - דבר אחר:
עיר קטנה, זה מצרים.
ואנשים בה מעט, אלו המצריים.
ובא אליה מלך גדול וסבב אותה, זה פרעה הרשע.
ובנה עליה מצודים גדולים, כמנון ועקמון.
ומצא בה איש מסכן וחכם, זה יוסף הצדיק.
ומלט הוא את העיר בחכמתו,
שאמר לו לפרעה: (בראשית מ"א) יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ וגו'.
ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות האלה וגו'.
ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא.
אמר הקדוש ברוך הוא:
אתון לא אדכרתוניה, אנא מדכר ליה,
(שם) ויוסף הוא השליט על הארץ.

ג - דבר אחר:
עיר קטנה, זה מצרים.
ואנשים בה מעט, אלו אחי יוסף.
שנאמר: (שם) וירדו אחי יוסף עשרה.
ובא אליה מלך גדול וסבב אותה, זה יוסף.
ובנה עליה מצודים גדולים,
אלו שלש גזרות שגזר:
שלא יכנס עבד למצרים,
ולא יכנס אדם בשני חמורים,
ולא יכנס אדם שלא יכתב שמו ושם אביו ושם זקנו ושם זקנתו.
ומצא בה איש מסכן וחכם, זה יהודה.
ומלט הוא את העיר בחכמתו, שאמר אנכי אערבנו וגו'
ועוד שאמר ליוסף: (שם מ"ב) ישב נא עבדך תחת הנער וגו'
ואדם לא זכר וגו'
אמר הקדוש ברוך הוא:
אתון לא אדכרתוניה, אנא מדכר ליה,
(שם מ"ו) ואת יהודה שלח לפניו וגו'.

ד - דבר אחר:
עיר קטנה, זו מצרים.
ואנשים בה מעט, אלו ישראל.
שנאמר: (דברים י') בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה וגו'.
ובא אליה מלך גדול, זה פרעה.
וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים,
שגזר גזרות קשות זו מזו:
שמנען מתשמיש המטה,
ומשך להם בערלה,
וגדל להם בלורית,
ומצא בה איש מסכן וחכם, זה משה
שנאמר: (שמות י"א) ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה וגו'.
ומלט הוא את העיר בחכמתו,
שנאמר: (שם י"ב) ולקחו מן הדם וגו'.
ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא,
אמר הקדוש ברוך הוא:
אתון לא אדכרתוניה, אנא מדכר ליה,
(ישעיה ס"ג) ויזכור ימי עולם משה עמו.

ה - דבר אחר:
עיר קטנה, זה סיני.
ואנשים בה מעט, אלו ישראל.
ובא אליה מלך גדול, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים,
אלו מאתים וארבעים ושמונה מצוות עשה,
ושלש מאות וששים וחמש מצות לא תעשה,
ומצא בה איש מסכן וחכם, זה משה,
שנאמר: (שמות י"ט) לא תגע בו יד וגו'.
ומלט הוא את העיר בחכמתו,
שנאמר (שם) כל הנוגע בהר מות יומת ואדם לא זכר וגו'
אמר הקדוש ברוך הוא:
אתון לא אדכרתוניה, אנא מדכר ליה,
(מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי וגו'.

ו - דבר אחר:
עיר קטנה, זה סיני,
ואנשים בה מעט, אלו ישראל.
ובא אליה מלך גדול, זה יצר הרע,
ובנה עליה מצודים גדולים,
שנאמר: (שם ל"ב) אלה אלהיך ישראל.
ומצא בה איש מסכן וחכם, זה משה.
שנאמר: (שם) למה ה' יחרה אפך בעמך וגו' ואדם לא זכר וגו'
אמר הקדוש ברוך הוא:
אתון לא אדכרתוניה, אנא מדכר ליה,
(תהלים ק"ז) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וגו'.

ז - דבר אחר:
עיר קטנה, זה בית הכנסת.
ואנשים בה מעט, זה ציבור.
ובא אליה מלך גדול, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים, זה כמנון ועקמון.
ומצא בה איש מסכן וחכם, זה הזקן החכם, או החזן,
שבשעה שהזקן יושב ודורש ועונין אחריו אמן,
יהי שמו הגדול מבורך, אפילו יש לו שטר גזירות של מאה שנה,
הקדוש ברוך הוא מוחל על כל עונותיו.
ואדם לא זכר וגו'
אמר הקדוש ברוך הוא: א
תון לא אדכרתוניה, אנא מדכר ליה,
(ויקרא י"ט) מפני שיבה תקום וגו'.

ח - דבר אחר:
עיר קטנה, זה הגוף.
ואנשים בה מעט, אלו איבריו.
ובא אליה מלך גדול, זה יצר הרע.
ולמה הוא קורא ליצר הרע גדול?
שהוא גדול מיצר טוב, שלש עשרה שנה.
וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים, כמנון ועקמון.
ומצא בה איש מסכן וחכם, זה יצר טוב.
למה קורא אותו מסכן?
שאינו מצוי בכל הבריות, ואין רובן של בריות נשמעין לו.
ומלט הוא את העיר בחכמתו, שכל השומע ליצר טוב נמלט.

אמר דוד: טוביה למאן דשמע ליה,
הדא הוא דכתיב: (תהלים מ"א) אשרי משכיל אל דל.
ואדם לא זכר,
אמר הקדוש ברוך הוא:
אתון לא אדכרתוניה, אנא מדכר ליה,
(יחזקאל ל"ו) והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו'.

א - [ט"ז] ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה וחכמת המסכן בזויה

אמר ר' יוחנן:
וכי חכמתו של ר' עקיבא שהיה מסכן, בזויה היתה?!
אלא זה זקן, שהוא יושב ומסכן בדבריו.
כגון: זקן שהוא יושב ודורש,
(דברים י"ז) לא תכירו פנים. והוא מכיר.
(שם) לא תקח שחד, והוא לוקח.
לא תלוה ברבית, והוא מלוה.
שמשון הלך אחר עיניו,
(שופטים ט"ז) והוא שפט את ישראל עשרים שנה.
גדעון -
שנאמר: (שם ח') ויעש אותו גדעון לאפוד וגו'.
והוא שפט את ישראל.
הווי, אין מסכן, אלא מי שמסכין דבריו.

א- [י"ז] דברי חכמים בנחת נשמעים.
אלו הדרשנים.
מזעקת מושל בכסילים, אלו המתורגמנין שעומדין על הציבור.

דבר אחר:
דברי חכמים בנחת נשמעים, זה עמרם ובית דינו.

אמר רבי בון:
נמנו אחר הגפה ואחר הגדר,
אמרו: מה הנאה יש לנו, שאנו נושאים נשים,
וזורעים ומשליכים ליאור עד כאן העולם יתקיים?.!
מזעקת מושל בכסילים, זה פרעה. דהוה גזר:
כל הבן הילוד וגו'.
ולא הות בדינא משגחא על גזירתיה.

א - [י"ח] טובה חכמה מכלי קרב.
זה חכמתו של יעקב אבינו.
מכלי קרב, של עשו הרשע.

אמר רבי לוי:
זיינם כלי זיין מבפנים, והלבישן לבנים מבחוץ,
והתקין עצמו לשלשה דברים:
לתפלה, ולדורון, ולמלחמה.
לתפלה מניין?
שנאמר: (בראשית ל"ב) הצילני נא מיד אחי.
לדורון מניין?
שנאמר: (שם) ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה.
למלחמה מניין?
שנאמר: (שם) וישם את השפחות וגו'.
והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה.
אמר: מוטב שיפגע בי ולא בבני.
וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה.

ולמה שעירה?

ר' אלעזר ור' שמואל בר נחמני ר' אלעזר אמר:
מפני שטר חוב.

ור' שמואל אמר:
מפני הבושה.
וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, זה עשו הרשע.
שאבד כל הטובות ומתנות של עולם הבא.

ב - דבר אחר:
טובה חכמה, זו חכמתה של סרח בת אשר.
מכלי קרב, מכלי קרבו של יואב.
שנאמר: (שמואל ב' כ') ותקרא אשה חכמה מן העיר.
מיכן דהוה רחיק, ויקרב אליה ותאמר אליו: לא אתה הוא יואב?
קוצר את לית את לפום שמך, לא את בן תורה, ולא דוד בן תורה,
לא כתיב בתורה:
(דברים כ') כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום!
שמא למלחמה?!
דכתיב: (שמואל ב' כ') ותאמר לאמר דבר ידברו בראשונה וגו. וכן התמו.
אמרה לו: עד כאן תמו דברי תורה, שלא להתקיים.
אמר לה: ואת מאן?
אמרה לו: מאן אנא, אנכי שלומי אמוני ישראל,
אני הוא שהשלמתי מנינן של ישראל במצרים,
אני הוא שהשלמתי נאמן יוסף, לנאמן משה,
ואתה מבקש להמית עיר ואם בישראל?!
'עיר' זו אבל בית מעכה,
ולי שאני "אם בישראל"
מיד (שם) ויען יואב ויאמר חלילה לי וגו'.
חלילה ליואב, חלילה לדוד, חלילה למלכותו,
אלא לא כן הדבר, כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו,
נשא ידו במלך בדוד.

אם במלך, למה בדוד? ואם בדוד, למה במלך?

אמר רבי עזריה ורבי יונתן בר' חגי בשם רבי יצחק בר מריון:
ללמדך שכל המעיז פניו בתלמידי חכמים וגדול הדור,
כאילו מעיז פניו במלך. על אחת כמה וכמה,
דוד שהוא מלך וחכם וגדול הדור.

אמר ר' יודן:
כל המעיז פניו במלך, כאלו מעיז פניו בשכינה.
דכתיב (שמואל ב' כ') נשא ידו במלך בדוד.
במלך, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ואחר כך,
בדוד, זה דוד מלך ישראל.
תנו אותו לבדו ואלכה וגו'.
אמרין ליה: מנן את ידעית?
אמר לה: כל המחציף פניו במלכות בית דוד,
מתחייב הוא מלעיל מיד,
(שם) ותבא האשה אל העם בחכמתה.
אמרה לון: לית אתון שמעון ביואב?! ולית אתון שמעון? בדוד?
הידא אומה קמת בהון? הידא מלכות קמת בהון?
אמרין לה: ומה הוא בעי?
אמרה לון: אלף דגוברין!
אמרין לה: כל בר נש יהיב לפום מה דאית ליה, א
מרה לון: אנא אזלא ומפייסא ליה,
דילמא דהוא פחית עבדא גרמה. אזלא ואתיא.
אמרה לון: חמש מאון הוא בעי.
אמרין לה: כל בר נש ובר נש יהיב לפום מה דאית ליה.
אמרה לון: אנא אזלא ומחטא ליה, דילמא דהוא פחית מנהון,
עבדא נפשה היא אזלא, והדרא.
אמרה לון: חד גבר הוא בעי, והדא אכסניא.
אמרין לה: אן הוא טב קרתא ניהביה ניהליה?
אמרה לון: שבע בן בכרי שמו. מיד,
(ש"ב כ') ויקחו את ראש שבע בן בכרי וישליכו אותו בעד החומה וגו'.

וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, זה שבע בן בכרי.

ג - דבר אחר:
טובה חכמה, זו חכמתו של חזקיהו מלך יהודה.
מכלי קרב, של סנחריב.

אמר רבי לוי:
שלש גליות הגלה סנחריב.
פעם ראשונה, הגלה שבט ראובן וגד,
שנייה, עשרת השבטים,
שלישית, בא על יהודה, מיד עמד חזקיה וזיינם כלי זיין מבפנים,
והלבישם לבנים מבחוץ, והתקין עצמו לשלשה דברים:
לתפלה, ולדורון, ולמלחמה.
לתפלה,
דכתיב
(ישעיה לז) ויתפלל חזקיה אל ה' וגו'.
לדורון,
דכתיב (מלכים ב' י"ח) בעת ההיא קצץ חזקיה וגו'. ואת האמנות.

מה הוא האומנות?

ר' לוי אמר:
ציפריא.

ורבנן אמרין:
שיגמיא למלחמה.
שנאמר: (ד"ה ב' ל"ב) ויעש שלח לרב ומגנם
ונעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר:
כל מי שאינו עוסק בתורה, תהא החרב הזה עוברת על צוארו.
(מלכים ב' י"ח) ויבא אליקים בן חלקיהו אשר על הבית.
ספקלי, "ושבנא הסופר" סקיווי פטריי "ויואח בן אסף המזכיר", סביא,
וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, זה סנחריב.
שנאמר: (דה"ב ל"ב) וישב בבשת פנים וגו'.
(מלכים ב' י"ט)וימלך אסר חדון בנו תחתיו.


הפרק הבא    הפרק הקודם