פרק ט, א
ולבור. ולברר.
את כל זה. ביררתי והבחנתי, אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלהים, הוא עוזרם והוא שופטם כדי להטיבם באחריתם.
ועבדיהם. הם תלמידיהם משמשיהם הולכי אורחותם.
גם אהבה גם שנאה. אין יודעין שאר הבריות ואין מכירין לתת לב במה יאהבו למקום ובמה הם שנואים.
הכל לפניהם. לפני הצדיקים והחכמים.

פרק ט, ב
הכל כאשר לכל. הכל נותנים ללבם כאשר מגיע לכל אדם שסוף דבר לתת לכל איש כדרכיו.
מקרה אחד. ויודעים שסוף הכל אשר צדיק ואשר רשע למות ומקרה אחד יש בעולם הזה לכולם כל זה הם יודעים ואף על פי כן בוחרים להם דרך הטוב לפי שיודעים שיש הפרש ביניהם לעולם הבא.
לצדיק. כגון נח.
ג פרעה נכה זה נצלע וזה נצלע.
לטוב. זה משה.
לטהור. זה אהרן.
ולטמא. אלו מרגלים, אלו אמרו שבחה של ארץ ישראל ואלו אמרו גנותה אלו לא נכנסו לארץ ואלו לא נכנסו לארץ הרי מקרה אחד להם.
ולזובח. זה יאשיהו שנאמר (דברי הימים ב לז) ויזבח יאשיהו.
ולאשר איננו זובח. זה אחאב שביטל את ישראל מעלות לרגל זה מת בחצים וזה מת בחצים.
כטוב. זה דוד.
כחוטא. זה נבוכדנאצר, זה בנה בית המקדש וזה החריבו זה מלך ארבעים שנה וזה מלך ארבעים שנה.
הנשבע. זה צדקיהו שנשבע לשקר שנאמר (דברי הימים ב לז): גם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו וגו'.
כאשר שבועה ירא. זה שמשון שנאמר (שופטים יג): ויאמר אליהם שמשון השבעו לי פן תפגעון בי אתם, למדנו שהיתה שבועה חמורה לו זה מת בניקור עינים וזה מת בניקור עינים, על כן.

פרק ט, ג
לב בני האדם מלא רע. שאומרים אין דין פורענות לרשעים אין הכל אלא לפי המקרה פעמים לצדיק ופעמים לרשע.
ואחריו אל המתים. וסופן יורדים לגיהנם.

פרק ט, ד
כי מי אשר יבחר אל כל החיים יש בטחון. כי בעודו בחיים אפילו הוא רשע ונתחבר לרשעים כמו שנאמר אל כל החיים אפילו לרשעים יש בטחון שמא ישוב לפני מותו.
כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. ושניהם רשעים טוב היה לו לנבוזראדן שהיה עבד רשע ונתגייר שלא הקדימתו מיתה מנבוכדנאצר רבו שנקרא אריה, שנאמר (ירמיה ד): עלה אריה מסובכו, ומת ברשעו בגהינם ועבדו בגן עדן, ורבותינו דרשו לענין מחתכין את הנבילה לפני הכלבים בשבת ומת המוטל בחמה אסור לטלטלו אלא אם כן הניחו עליו תינוק או ככר.

פרק ט, ה
כי החיים יודעים שימותו. ואולי ישובו אל לבם יום המיתה וישובו מדרכם אבל משמתו אינם יודעים מאומה ואין עוד להם שכר פעולה שיעשו מן המיתה ואילך אלא מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת.

פרק ט, ו
גם אהבתם. שאהבו פתי ולצון.
גם שנאתם. ששנאו דעת.
גם קנאתם. שהקניאו להקב"ה במעשה ידיהם.
וחלק אין להם וגו' בכל אשר נעשה וגו'. לא הועיל להם זכות בן ובת לאותן רשעים שעבדו ע"א ואין להם כפרה לאחר מיתה.

פרק ט, ז
לך אכול בשמחה. אבל אתה הצדיק שכבר רצה הקב"ה מעשיך הטובים ותזכה לעולם הבא לך אכול בשמחה.

פרק ט, ח
בכל עת יהיו בגדיך לבנים. התקן עצמך בכל שעה במעשה טוב שאם תמות היום תכנס בשלום, ומשל שלמה החכם את הדבר לאדם שהזמינו המלך ליום סעודה ולא קבע לו זמן אם חכם הוא או פקח מיד מכבס כסותו ורוחץ וסך וכן עת מחר עד עת יקרא אל הסעודה יהיו כל שעה בגדיו לבנים והוא רחוץ וסך כך דרשוהו רבותינו במסכת שבת.

פרק ט, ט
ראה חיים עם אשה אשר אהבת. ראה והבן ללמוד אומנות להתפרנס ממנו עם ת"ת אשר בידך.
כי הוא חלקך בחיים. אם עשית כן יהיה חלקך זה חיים בעולם הזה להתפרנס מן האומנות ובעולם הבא שיגיעת שניהם משכחת עון.

פרק ט, י
כל אשר תמצא ידך לעשות. רצון קונך בעוד שאתה בכחך עשה.
כי אין מעשה וגו' בשאול. לזכותך משתמות ואם עשית כן אין לך שום חשבון בשאול שתדאג ממנו, וכן המקרא מסורס כי אין מעשה ודעת וחכמה בשאול לרשעים ולא חשבון לצדיקים כשיתנו החוטאים דין וחשבון וכך נדרש במדרש והבא לפותרו בלא סירוס כמשמעו פותר חשבון לשון מחשבה מה יוכל עוד לעשות להפטר מן הדין.

פרק ט, יא
שבתי וראה. כמו זכר ווידונ"ט בלע"ז.
לא לקלים המרוץ. לא עמדה לעשאל קלותו משהגיע פקודתו.
ולא לגבורים המלחמה. לא עמדה לאבנר גבורתו משהגיע יומו.
וגם לא לחכמים לחם. כגון אני שהיה לחמי ליום (מלכים א ד) ששים כור סולת וגו' ועכשיו זה חלקי מכל עמלי מקלה ומקידה.
וגם לא לנבונים עושר. כגון איוב בתחלה (איוב א): ויהי מקנהו וגו', כשבאה שעתו אמר (שם יט): חנוני אתם ריעי.
ולא ליודעים חן. הרי משה אין יודע ונבון ממנו בישראל ולא מצא חן בתפלתו שיכנס לארץ.
כי עת ופגע. כמשמעו.
דבר אחר: כי עת יקרה אותם והפגיעה והתחינה יהיו רגילין בהם שלא יבואו לדברים הללו.

פרק ט, יב
כדגים שנאחזים במצודה. כדגים גדולים שנאחזים במצודה גרועה וחלושה ופירשו רבותינו היא חכה שאינה אלא כמין מחט ודג גדול נלכד בה.
כהם יוקשים בני האדם. במכשול קטן וחלש כמו המצודה הרעה והפח נכשלים בני אדם בעת פקודת רעתם כשבא עתם ליפול הרעה עליהם פתאום במצודה רעה מלאוויש"ה בלע"ז.
כהם. כמותם.

פרק ט, טו
ואדם לא זכר. לא היה חושבו לכלום.

פרק ט, טז
ואמרתי אני. בראותי כן טובה חכמה מגבורה והרי חכמתו של זה בזויה לכולם ועכשיו כולם נמלטו על ידו, ומדרש אגדה עיר קטנה זה הגוף.
ואנשים בה מעט. אלו איבריו של אדם.
מלך גדול. זה יצר הרע שכל איבריו מרגישים בו.
איש מסכן. יצר טוב.

פרק ט, יז
בנחת נשמעים. מקובלים הם לבריות.
מזעקת מושל בכסילים מלכי האומות ע"א, משה נפטר זה כמה שנים ועדיין גזירותיו מקובלים על ישראל וכמה מלכי האומות גוזרים גזירות על ישראל ואין דבריהם מתקיימין.

פרק ט, יח
טובה חכמה מכלי קרב. חכמתה של סרח שנאמר (שמואל ב כ): ותבא האשה אל העם, בחכמתה עמדה להם יותר מכלי קרב שהיה בידם להלחם עם יואב.
וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. אילולי שהרגה לשבע בן בכרי היו כולם אבודים על ידו, דבר אחר: וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, הרי שהיו ישראל מחצה צדיקים ומחצה רשעים ובא אחד וחטא ועשאן מרובים נמצא שהכריע את כולם לחובה.