איכה יועם זהב
ר' שמואל אמר:
איך כיסה דהבא,

כמה דאת אמר: (יחזקאל כ"ח) כל סתום לא עממוך.

ורבנן אמרין:
איך שינה דהבא.

ר' חמא בר חנינא אמר:
איך עמה דהבא.

הדא הוא דכתיב: איכה יועם זהב.

דתני ר' חייא:
גחלים יכול עוממות?
תלמוד לומר אש.
אי אש יכול שלהבת?
תלמוד לומר גחלים.
הא כיצד? מביא מן הלוחשות הללו.

תשתפכנה אבני קדש
כד הוו חברייא נפקין לפרנסתהון.
הוו קרו עליהון:
תשתפכנה אבני קדש.

דבר אחר:
מדבר ביאשיה.
איכה יועם זהב?
שהיה דומה לארנטס של זהב.
ישנא הכתם הטוב,
שהיה גופו דומה לאבן טובה ומרגליות.
תשתפכנה אבני קדש.
אלו שתי רביעיות של דם שהיה ירמיה נוטלן וקוברן.

הדא הוא דכתיב: (ד"ה ב' ל"ה) ויקבר בקברות אבותיו.

וכי בכמה קברות נקבר דאת אומר {בקברות} אבותיו?
אלא אלו שתי רביעיות של דם, שהיה ירמיה נוטלן וקוברן.

דבר אחר:
מדבר באנשי ירושלים שהיו דומין לארנטס של זהב,
וגופן דומה לאבן טובה ומרגליות.
ואם יאמר לך אדם אין הכתוב מדבר באנשי ירושלים?
אמר לו: כבר כתיב [בני ציון].


בני ציון היקרים
מה היתה יקרותן?
עירוני שנשא ירושלמית,
היה נותן לה משקלה זהב.
וכן ירושלמי שנשא עירונית,
היו נותנין לו משקלו זהב.

דבר אחר:
מה היתה יקרותן?
בשעה שהיה אחד מהן נושא אשה גדולה ממנו,
היה עושה שולחנות יותר מן היציאות.
ירודה ממנו,
היה עושה הוצאות יותר מן השלחנות.

דבר אחר:
מה היתה יקרותן?
לא היה אחד מהם הולך לסעודה עד שנקרא ונשנה.

מעשה שהיה באדם אחד בירושלים שעשה סעודה
אמר לבן ביתו: לך והבא לי קמצא.
רחמי אזל ואייתי ליה בר קמצא שנאיה.
עאל וישב בין האורחים.
עאל אשכחיה ביני אריסטייא.
אמר לו: את שנאי ואת יתיב בגו ביתאי? קום פוק לך מיגו ביתאי!
אמר לו: אל תביישני! ואנא יהיב לך דמי דסעודתא.
אמר לו: לית את מסובה!
אמר לו: אל תביישני! ואנא יתיב ולית אנא אכיל ושתי.
אמר לו: לית את מסובה!
אמר ליה: אנא יהיב דמי כל הדין סעודתא!
אמר ליה: קום לך!
והיה שם ר' זכריה בן אבקולס,
והיתה ספק בידו למחות ולא מיחה.
מיד נפיק ליה.
אמר בנפשיה: אילין מסביין יתבין בשלוותהון,
אנא איכול קרצהון מה עבד הלך אצל השלטון.
אמר לו: אילין קורבנייא דאת משלח ליהודאי,
למקרבינהו אינון אכלין להון,
ומקרבין אוחרנים בחילופייהו.
נזף ביה, אזל לגביה תוב.
אמר ליה: כל אילין קורבניא דאת משלח ליהודאי,
למקרבינהו אינון אכלין להון,
ומקרבין אוחרין בחילופייהו.
ואם לא תאמין לי, שלח עמי חד איפרכו וקורבנייא,
ואת ידע מיד שאיני שקרן.
עד דאתייא באורחא, דמך איפרכו,
קם הוא בליליא ועשאן כולן בעלי מומין בסתר.
כיון שראה אותן הכהן, הקריב אוחרנין תחתיהון.
אמר ההוא שליחא דמלכא: למה לית את מקריב אילין קורבניא?
אמר ליה: למחר.
אתא יום תליתאה ולא קרבהון.
שלח ואמר למלכא: ההוא מילתא דיהודאה קאמר - קושטא קאמר.
מיד סליק למקדשה והחריבו.
הדא דבריאתא אמרין: בין קמצא ובין בן קמצא חרב מקדשא.

אמר ר' יוסי:
ענותנותו של ר' זכריה בן אבקולס, שרפה את ההיכל.

דבר אחר:
מה היתה יקרותן?
לא היה אחד מהן מוליד חסר ובעל מום.


מעשה בר' יהושע בן חנניה,
שהלך לכרך גדול שברומי.
אמרו לו: תינוק אחד יש בבית האסורין בקלון.
הלך שם, ראה תינוק אחד יפה עינים טוב רואי,
וקווצותיו סדורות לו, עומד בקלון.
עמד על פתחו לבדקו וקרא עליו הפסוק הזה:

(ישעיה מ"ג) מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים.
ענה התינוק אחריו: הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו.

כיון ששמע ר' יהושע קרא עליו:

בני ציון היקרים המסולאים בפז.

וזלגו עיניו דמעות.
ואמר: מעיד אני שמים וארץ,
שמובטח אני בזה, שמורה הוראה בישראל.
והעבודה, שאיני זז מכאן, עד שאפדנו בכל ממון שיפסקו עליו.
אמרו: לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה.
ולא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל.
ומנו?
ר' ישמעאל בן אלישע.

דבר אחר:
מה היתה יקרותן?
שלא היה אחד מהן הולך לסעודה,
עד שהיה יודע עם מי סועד.
ולא היה חותם,
עד שהיה יודע עם מי חותם.

לקיים מה שנאמר: (שמות כ"ב) אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס.

דבר אחר:
מה היתה יקרותן?
שלא היה אחד מהן הולך לסעודה,
אלא אם כן הופך יד אונקלי שלו.
וכל כך למה?
כדי שלא יטעננו אחר טענת חינם.

דבר אחר:
מה היתה יקרותן?
שלא היה אחד מהן טוען טענת חינם.

רבי שמעון בן גמליאל אומר:
זה מנהג גדול היה בירושלים,
פורשין מטפחת על גבי הפתח.
כל זמן שהמטפחת פרושה, אורחין נכנסין.
נסתלקה המטפחת, אין רשות לאורחין להכנס,
אלא שלש פסיעות.

דבר אחר:
מה היתה יקרותן?
שהיו מוסרין הסעודה לטבח.
אם נתקלקל דבר בסעודה.
היו עונשין את הטבח.
הכל לפי כבודו של בעל הבית,
והכל לפי כבוד האורחין.

דבר אחר:
מה היתה יקרותן?
בשעה שאחד מהן עושה סעודה,
היה צר כל מיני סעודה במפה.
וכל כך למה?
מפני איסטניסיה.
כדי שלא יהא אחד אוכל דבר שרע לו.

אמר רבי חייא קרא בשם ר' שמואל בר נחמן
מיום שחרב בית המקדש,
בטל יין קרוש וזכוכית לבנה.
ולמה קורין אותה לבנה?
שהיתה מתקפלת.

מעשה באחד מגדולי ירושלים
דאמר לטליא זיל ואייתי לי מיא,
והוה מצפי ליה על ריש איגרא.
אתא,
אמר ליה: לא אשכחת מיא.
אמר לו: טרוף קולתיך קומיי, וטרף קולתיה קומוהי.
וטרף הוא נפשיה מן רישא דאיגרא ונפל ומת.
ונתערבו אבריו עם החרסין.
ועליו הוא אומר:
איכה נחשבו לנבלי חרס.

גם תנין חלצו שד היניקו גוריהן
אילן ירודאתא כמין מסווין פריסין על אפיהון,
כד אינון מניקין בניהון,
דלא יהוון חמיין בניהון סמקון ואכלין להון.


דבק לשון יונק
אמר רבי אבא בר כהנא
אמת המים שהיתה באה מן החנויות,
עמדו המציקים החריבוה ושפכוה,
והיה אדם מוליך את בנו לאמה ולא מצא מים,
והיה מדבק לשונו לחכו בצמא.

עוללים שאלו לחם וגו'
רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן
רבי יהודה אמר:
אם אין מי שיתן להם מי ינחמם?

כמה דאת אמר: (ירמיה י"ז) ולא יפרסו להם על אבל.

רבי נחמיה אמר:
אין מי שיתן להם פרוסה של לחם.

כמאן דאמר: (ישעיה נ"ח) הלוא פרוס לרעב לחמך.

ורבנן אמרין:
אין להם מי שהוא עומד בשורה.

כמה דאת אמר: (ויקרא י"א) כל מפרסת פרסה:

האוכלים למעדנים
ר' חנינא בר פפא אמר
גלוסקין וחמר עתיק.

האמונים עלי תולע
טריפון בקיקלא:

ויגדל עון בת עמי
ר' יהושע בר' נחמיה בשם ר' אחא אמר:
נאמר בשבט יהודה ובנימן מה שלא נאמר בסדומיים.

בסדומיים כתיב: (בראשית י"ח) וחטאתם כי כבדה מאד.

אבל בשבט יהודה ובנימן נאמר:

(יחזקאל ט') ויאמר אלי עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד.

אמר רבי תנחומא
אית לי חורי.

ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים
אותן לא פשטו ידיהם במצוות, ואלו פשטו ידיהם במצוות.

הדא הוא דכתיב: ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן

וכל כך למה? בשביל שהיו לברות למו.

זכו נזיריה משלג
אלו שהיו שותין את השלג .
צחו מחלב -
אלו שהיו שותין את החלב.
אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם.
ספיר זה דבר קל הוא.

אמר רבי פנחס:
מעשה באדם אחד שהלך למכור ספיר ברומי.
אמר לו הלוקח: על מנת לבודקו אקחנו.
נתנו על גבי הסדן והתחיל מקיש עליו בפטיש.
נבקע הסדן ונחלק הפטיש והספיר עמד במקומו.
(ס"א ספיר גזרתם אמר רבי יודן כל גזירה וגזירה שהיתה בירושלים
היתה קשה כספיר.
ואם תאמר רך הוא אמר רבי פנחס כו'):


חשך משחור תארם
ר' אבא בר כהנא אמר:
כהדא חרתא.

ור' לוי אמר:
כהדא נאגא.

לא נכרו בחוצות
אמר רבי אליעזר בר' צדוק:
אראה בנחמה,
אף על פי שהיה אבא כל אותן השנים אחר חורבן
לא חזר גופו עליו כמות שהיה,
לקיים מה שנאמר: צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ.

(ס"א לא נכרו בחוצות
אמר רבי אליעזר בר צדוק
מעשה בעני אחד שבא ועמד על פתח בית אבא
אמר לי אבא צא וראה שמא מבני ירושלים הוא?
הלכתי ומצאתי אותה אשה שנשל שערה,
ולא היה אדם יודע אם זכר אם נקבה היא?
ולא היתה תובעת אלא דבילה,
לקיים מה שנאמר: לא נכרו בחוצות, צפד עורם על עצמם):


טובים היו חללי חרב
בחורבן ראשון שהיו מתים מריח עוכבניין.
אבל בחורבן האחרון לא היה עוכבניין,
מה היו עושין להם?
היו מביאים גדיים וצולין אותן במערבה של עיר.
והיה אותו הריח מפעפע בהם והיו מתים.
לקיים מה שנאמר: שהם יזובו מדוקרים מתנובות שדי.

ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן
ר' הונא בשם רבי יוסי אמר:
אמר הקדוש ברוך הוא:
לא הניחו אותי לפשוט ידי בעולמי. כיצד?
היתה לאחת מהן ככר אחת, והיה בה כדי שתאכלנה היא ובעלה יום אחד,
וכיון שמת בנה של שכינתה, היתה נוטלת אותו הככר ומנחמה אותה בה.
והעלה עליהם הכתוב כאלו בשלו ילדיהן למצוות.
הדא הוא דכתיב: ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן.
וכל כך למה? בשביל,
שהיו לברות למו.

כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו
אמר רבי:
ארבע שפיכות לטובה, וארבע שפיכות לרעה.
ארבע שפיכות לטובה -

שנאמר (זכריה י"ב) ושפכתי על בית דוד ועל יושבי ירושלים רוח חן ותחנונים
(יואל ג') והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגו'.
וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי.
(יחזקאל ל"ט) ולא אסתיר עוד פני מהם אשר שפכתי את רוחי על בית ישראל
נאם אדני אלהים.

וארבע שפיכות לרעה

שנאמר: (ישעיה מ"ב) וישפך עליו חמה אפו.
וביחזקאל כתיב: (יחזקאל ט') בשפכך את חמתך על ירושלים.
וכתיב: שפך כאש חמתו.
והדין: כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון.

כתיב: (תהלים ע"ט) מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך.

לא הוה קרא צריך למימר,
אלא בכי לאסף,
נהי לאסף,
קינה לאסף.
ומה אומר מזמור לאסף?

אלא משל למלך שעשה בית חופה לבנו וסיידה וכיידה וציירה,
ויצא בנו לתרבות רעה.
מיד עלה המלך לחופה וקרע את הוילאות ושיבר את הקנים.
ונטל פדגוג שלו איבוב של קנים והיה מזמר.
אמרו לו: המלך הפך חופתו של בנו ואת יושב ומזמר?
אמר להם: מזמר אני שהפך חופתו של בנו ולא שפך חמתו על בנו.

כך אמרו לאסף הקדוש ברוך הוא החריב היכל ומקדש ואתה יושב ומזמר?
אמר להם: מזמר אני ששפך הקדוש ברוך הוא חמתו על העצים ועל האבנים,
ולא שפך חמתו על ישראל.

הדא הוא דכתיב: ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה.

לא האמינו מלכי ארץ וכל יושבי תבל
ארבעה מלכים היו, מה שתבע זה לא תבע זה. ואלו הן:
דוד ואסא, יהושפט וחזקיהו.

דוד אמר (תהלים י"ח) ארדפה אויבי ואשיגם וגו'

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה כן.

הדא הוא דכתיב: (שמואל א' ל') ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם

מהו למחרתם?
רבי יהושע בן לוי אמר:
לשתי לילות ויום אחד.
והיה הקדוש ברוך הוא מאיר לו בלילות בזיקין וברקים.

כמה דתנינן תמן: על הזיקין ועל הזועות ועל הברקים.
הדא הוא דכתיב: (תהלים י"ח) כי אתה תאיר נרי וגו'.

עמד אסא ואמר: אין בי כח להרוג להם, אלא אני רודף אותם ואתה עושה.
אמר לו: אני עושה.

שנאמר: (ד"ה ב' י"ד) וירדפם אסא וגו' כי נשברו לפני ה' ולפני מחנהו
וישאו שלל הרבה מאד.

"לפני אסא" אין כתיב כאן, אלא, "לפני ה' ולפני מחנהו".

עמד יהושפט ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף,
אלא אני אומר שירה ואתה עושה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה.

שנאמר: (שם כ') ובעת החלו ברנה ותהלה וגו'.

עמד חזקיהו ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה.
אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה.

שנאמר: (מלכים ב' י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו'.

כמה נשתייר מהן?
רב אמר:
עשרה,

שנאמר (ישעיה י') ונער יכתבם,

שכן דרכו של נער להיות כותב יו"ד.

ר' אליעזר אומר:
ששה, שכן דרכו של נער להיות שורט שריטה.

ר' יהושע אומר:
חמשה,

שנאמר (שם י"ז) שנים שלשה גרגרים בראש אמיר.

ר' יהודה בר' סימון אמר:
תשעה,

הדא הוא דכתיב: (שם) וארבעה חמשה בסעיפיה פוריה

ר' תנחום בר חנילאי אמר:
ארבעה עשר,

הדא הוא דכתיב: (שם) שנים שלשה גרגרים בראש אמיר
ארבעה חמשה בסעיפיה פוריה.

בין כדברי אלו בין כדברי אלו, הכל מודים שנבוכדנצר אחד מהם היה.
אלא כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא עלה והחריב בית המקדש.
אמר: לא בעי אלא מצמצמא יתי מיעבד לי כמה דעבד לסבי.
מה עשה? בא וישב בדפני של אנטוכיא,
ושלח נבוזראדן רב טבחים להחריב את ירושלים.
עשה שם שלש שנים ומחצה.
בכל יום מקיף את ירושלים ולא היה יכול לכבשה.
וכיון שלא היה יכול לכבוש בקש לחזור,
נתן הקדוש ברוך הוא בלבו התחיל ממדד בחומה,
והיתה שוקעת בכל יום טפחיים ומחצה,
עד ששקעה כולה.
וכיון ששקעה כלה נכנסו השונאים לירושלים.
על אותה שעה הוא אומר:
לא האמינו מלכי ארץ וכל יושבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלים.


מחטאת נביאיה
ר' יודן שאל לר' אחא: היכן הרגו את זכריה בעזרת ישראל או בעזרת נשים?
אמר לו: לא בעזרת ישראל ולא בעזרת נשים, אלא בעזרת כהנים,
ולא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל .

תמן כתיב: (ויקרא י"ז) ואיש איש מבית ישראל
אשר יצוד ציד חיה או עוף וגו' וכסהו בעפר
ברם הכא כתיב: (יחזקאל כ"ד) כי דמה בתוכה היה, על צחיח סלע שמתהו,
לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר.

וכל כך למה?

להעלות חמה ולנקום נקם,
נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות.

שבע עבירות עברו ישראל באותו היום:

הרגו כהן
ונביא
ודיין
ושפכו דם נקי
וחללו את השם
וטמאו את העזרה
ושבת ויום הכיפורים היה

וכיון שעלה נבוזראדן חזייה לדמיה דזכריה דהוה קא רתיח.
אמר להון: מאי האי?
אמרו ליה: דם פרים וכבשים.
אייתי פרים וכבשים ולא אידום, אייתי כל מיני דמים ולא אידום.
אמר להון: אי אמריתו לי מוטב,
ואי לא אנא מסריקנא לבישרא דהנך אינשי במסריקין דפרזלא
ולא אמרו ליה.
והשתא דאמר להו לית, הכי אמרו ליה:
מה נכסי מינך, נבייא כהנא הוה לן, והוה מוכיח לן לשום שמיא,
קבילו לא קבילנא מיניה, אלא קאימנא עילויה וקטלינן ליה.
אמר להון: אנא פייסנא ליה.
אייתי סנהדרי גדולה שחט עילויה ולא נח.
שחט סנהדרי קטנה עילויה ולא נח.
אייתי פירחי כהונה שחט עלויה ולא נח.
שחט תינוקות של בית רבן עילויה ולא נח.
גחין עילויה אמר לו: זכריה: טובים שבעמך איבדתי רצונך שיאבדו כולם?
לאלתר נח.
והרהר נבוזראדן הרשע תשובה,
ואמר: ומה מי שמאבד נפש אחת מישראל כך,

כתיב בו: (בראשית ט') שופך דם האדם באדם דמו ישפך

אותו האיש שאיבד נפשות הרבה, על אחת כמה וכמה.
מיד נתמלא הקדוש ברוך הוא רחמים ורמז לדם ונבלע במקומו.
על אותה שעה הוא אומר:

מחטאת נביאיה עונות כהניה השופכים בקרבה דם צדיקים.

נעו עורים בחוצות
סומין שבהם אמרו:
מי יראה לנו אותו מקום שהרגו את זכריה,
שנלך ונחבקנו ונשקנו,

לקיים מה שנאמר: נעו עורים בחוצות נגואלו בדם

חגרין שבהם מה היו אומרין?
מי יראה לנו את הדם של זכריה שנלך ונפרכס בה,

לקיים מה שנאמר: בלא יוכלו יגעו בלבושיהם:

סורו טמא קראו למו
ר' חנינא תר קרא בבנות ציון.
הדא הוא דכתיב (ישעיה ג')

ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון וגו'

הויין שייפן ברומיהון ומהלכן בגסות הרוח.

ותלכנה נטויות גרון

כשהיתה אחת מהן לובשת את תכשיטיה,
היתה מטה מכאן ולכאן את גרונה, בשביל להראות את תכשיטיה.

ומסקרות עינים

ר' אסי דקיסרין אמר:
שהיו משקרות את עיניהם בסיקרא.

ורבי שמעון בן לקיש אמר:
בקלורית אדומה.

הלוך וטפוף תלכנה -

כשהיתה אחת מהן ארוכה, היתה מביאה שתי קצרות,
אחת מכאן ואחת מכאן, כדי שתראה טפח על גביהן.
וכשהיתה אחת מהן קצרה,
היתה לובשת קרקוסין עבים, כדי שתראה ארוכה.

וברגליהם תעכסנה.

ר' יוסי אומר:
שהיתה צרה צורת דרקין על מנעליה.

ורבנן אמרין:
שהיתה מביאה זפק של תרנגול, וממלא אותו אפרסמון,
ונותנת אותו בין עקיבה למנעלה.
וכשהיתה רואה כת של בחורים היתה דופקת עליו,
והיה אותו הריח מפעפע בהן כארס הזה של עכנא.
והיה ירמיה אומר להם: עשו תשובה עד שלא יבאו אויבים.
אמרו לו: אם יבאו אויבים עלינו, מה הן יכולין לעשות לנו?

הדא הוא דכתיב: (שם ה') האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה,
ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה.

דוכסא רואה אותי ונוטלני ומושיבני עמו בקרונין.
אמרה לירמיה: נדע דמאן יהא קיימת או דילן או דיליה?
וכיון שגרמו עונות ובאו שונאיהן, היו מתקשטות ויוצאות לפניהם כזונות,
דוכסא רואה אותה ונוטל אותה.
אפרכוס רואה אותה ונוטל אותה.
איסטרטוליס רואה אותה ונוטל אותה.
ומושיבה עמו בקירונין.
אמר הקדוש ברוך הוא: ולא קימא דידי וקימא דילהון?
מה עשה?

(שם ג') ושפח ה' קדקד בנות ציון.

ר' אלעזר ור' יוסי בר' חנינא -
ר' אלעזר אמר:
הלקה אותן בצרעת,

הא מה דאת אמר: (ויקרא י"ד) ולשאת ולספחת ולבהרת.

ר' יוסי בר חנינא אמר:
העלה על ראשיהם משפחות משפחות של כנים.

ור' חייא בר אבא אמר:
עשאן שפחות מכודניות. מהו מכודניות אמהן משעבדן.

ר' ברכיה
וחלפי בר זביד בשם ר' איסי

מהו "ושפח"?

ושפע. כדי לשמור זרע קודש שלא יתערב בעמי הארצות.
אמר הקדוש ברוך הוא: יודע אני שאין עובדי כוכבים בדילין מן הצרעת.
מה עשה?

(שם) וה' פתהן יערה.

רמז הקדוש ברוך הוא למעיינם, והיה מוציא דם עד שממלא כל הקרונין.
והיה אותו השלטון נועצה ברומח ונותנה לפני קרונין.
והיתה קרונין עוברת עליהן ומפסקתן.

הוא שירמיה אומר: סורו טמא קראו למו סורו סורו אל תגעו.

ר' אבא אמר:
לשון יוני הוא סירון סירון.

כי נצו גם נעו
ר' חנינא אמר:
לא גלו ישראל עד שניאצו להקדוש ברוך הוא.

ור' סימון אמר:
לא גלו ישראל עד שנעשו בעלי מצות להקדוש ברוך הוא.

פני ה' חלקם

החליקן מן מאה, מאה. מן מאתים, מאתים.
דתמן צווחין למאתן מאתן.

עודינו תכלינה עינינו
מה היו עושין עשרת השבטים?
היו משלחין שמן למצרים,
ומביאין תבואה ומשלחין לבבל,
שאם יבואו שונאים יהיו להם כדי לסייען.

הדא הוא דכתיב: (הושע י"ב) וברית עם אשור יכרותו ושמן למצרים יובל.

פעם אחת באו שונאין ושלחו אצל פרעה נכה כשהוא מפרש בים הגדול.
רמז הקדוש ברוך הוא לשלדותיהן והיו שטין על פני המים.
אמרו אלו לאלו:
מה טיבן של שלדות הללו?
אמר להם: אבותיהם של אלו תחת אבותיכם עמדו,
ועמדו והטביעו אותם במים.
אמרו: וכך עשו לאבותינו, ואנחנו הולכים ומסייעין להם?
מיד חזרו.

הדא הוא דכתיב: (ירמיה ל"ז) הנה חיל פרעה היוצא להם לעזרה
שב לארצו אל מצרים.
לכך נאמר:בצפיתנו צפינו אל גוי לא יושיע:

צדו צעדינו מלכת ברחובותינו וגו'
חמשים ושתים שנה עשתה ביתר אחר חורבן הבית.
ולמה נחרבה? על שהדליקו נרות לחורבן בית המקדש.
ולמה הדליקו?
אמרו: הבוליוטין שבירושלים היו יושבין באמצע המדינה,
וכד הוה סליק חד מנהון לצלאה אמרו ליה בעית לאיעבדא בוליוטין?
אמר להו: לא בעית לאיעבדא ארכונטיס.
אמר להו: לא אמרי ליה מבגין דשמעינה דאית לך חד איסא את בעי מזבנא יתיה לי.
אמר לו: לית בדעתי.
והוה כותב ומשלח עוניתיה לבר ביתיה, אין אתי גבר פלוני,
לא תשבקוניה מיעל לאיסיא, דהוא מזבנא לי.
והוה אמר ההוא גברא: הלואי איתברת ריגליה דההוא גברא, ולא סליק להדא זויתא

הדא הוא דכתיב: צדו צעדינו,

צדיאה אורחא מלהלכא באילין פלטייאתא.
קרב קצנו, קיצא דההוא ביתא.
מלאו ימינו, יומא דההוא ביתא.
אף אינון לא פשת להון טב,

דכתיב: (משלי י"ז) שמח לאיד לא ינקה:

קלים היו רודפינו מנשרי שמים
טרכינוס שחיק עצמות,
ילדה אשתו בליל תשעה באב,
והיו כל ישראל אבלים.
נשתתק הולד בחנוכה.
אמרו ישראל: נדליק או לא נדליק?
אמרו: נדליק.
וכל מה דבעי לימטי עלן ימטי.
אדליקו.
אזלון ואמרון לישן ביש לאשתו של טרכנוס:
אילין יהודאין כד ילידת, הוון מתאבלין.
וכד מייתי ולדא, אדליקו בוצינייא.
שלחה וכתבה לבעלה:
עד דאת מכבש ברבריין בא וכבוש אילין יהודאי,
דמרדו בך.
סליק לאילפא וחשיב למיתי בעשרה יומין,
ואייתיתיה רוחיא בחמשה יומין.
אתא ואשכחינון דהו ועסיקין בהדין פסוקא:

(דברים כח) ישא ה' עליך גוי מרחוק,
מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר.

אמר להו: אנא הוא נשרא דחשיבית למתי בעשרה יומין.
ואייתיתני רוחא בחמשה יומין,
הקיפן לגיונותיו והרגם.
אמר לנשים: השמעו ללגיונותי ואם לאו אני עושה לכם,
כדרך שעשיתי לאנשים!
אמרו לו: עביד בארעאי מה דעביד בעילאי,
מיד הקיפן לגיונותיו והרגן.
ונתערבו דמים של אלו בדמים של אלו,
והיה הדם בוקע והולך עד שהגיעו לקפרוס נהר.

על ההרים דלקונו
ר' איבו אמר:
שהיו דולקין אחר המעביות.

ר' יעקב דכפר חנין אמר:
אלו שהציתו אש בירושלים.

ורבנן אמרי:
אלו דולקיהן של ישראל לכך נאמר על ההרים דלקונו.

רוח אפינו משיח ה'
רבי ור' ישמעאל בר' יוסי היו יושבים ופושטין במגילות קינות
ערב תשעה באב שחל להיות בשבת.
עם חשכה שיירו בה אלפא ביתא אחת.
אמרו: אנו יוצאים וגומרין אותה למחר.
וכשעלה רבי לביתו נכשל באצבעו.

אמר על עצמו: (תהלים ל"ב) רבים מכאובים לרשע.

אמר לו ר' ישמעאל בר' יוסי:
אלו היינו עוסקין בענין הזה והגיעך כך, כך הייתי אומר.
עכשיו על אחת כמה וכמה.

רוח אפינו וגו'
כיון שעלה רבי לביתו נתן על המכה ספוג יבש, וקשר עליה גמי בחוץ.

אמר רבי ישמעאל בר' יוסי:
ממנו למדנו שלשה דברים:
לא שספוג מרפא, אלא שהוא משמר את המכה.
גמי מבית מוכן.
ואין קורין בכתבי הקדש אלא מן המנחה ולמעלה,
אבל שונין בהם ודורשין בהם.
ואם היו צריכין לבדוק ולקרות מביאין וקורין.

שמואל אמר:
חרס כל שהוא.

ר' זעירא בשם ר' שמואל אמר:
מגופת חבית וחרסית מותר לטלטלן בשבת.
השליכן לאשפה אסור לטלטלן בשבת.

(שם) והבוטח בה' חסד יסובבנו.
ר' אלעזר בצראה ור' תנחום בשם ר' אחא אמרו:
אפילו רשע וחוזר בו הקדוש ברוך הוא מקבלו.

שנאמר: והבוטח בה' חסד יסובבנו:

שישי ושמחי בת אדום
זו קיסרין.
יושבת בארץ עוץ
זו פרס.
גם עליך תעבר כוס תשכרי ותתערי:


תם עונך בת ציון
ר' חלבו בשם ר' יוחנן אמר:
טובה היתה הסרת טבעתו של פרעה על ישראל במצרים.
מארבעים שנה שנתנבא עליהם משה.
לפי שבזה היתה גאולה ובזה לא היתה גאולה.

רבי שמעון בן לקיש אמר:
טובה היתה הסרת טבעתו של אחשורוש על ישראל במדי.
מששים רבוא נביאים שנתנבאו בימי אליהו.
למה?
שבזה היתה גאולה ובזה לא היתה גאולה.

ורבנן אמרי:
טובה היתה מגילת קינות על ישראל.
מארבעים שנה שנתנבא עליהם ירמיה.
למה?
שבה נטלו ישראל איפכו שלימה על עונותיהם,
ביום שחרב בית המקדש.
הדא הוא דכתיב: תם עונך בת ציון, פקד עונך בת אדום.

אמר רבי פנחס בשם ר' הושעיה:
למה נבראו היסורים?
להתלות בית דאית להון למיזל.
הדא הוא דכתיב: תם עונך בת ציון, פקד עונך בת אדום, גלה על חטאתיך.

ודכוותיה: לקיים מה שנאמר (דברים ז') והסיר ה' ממך כל חלי וגו'.

ואמר ר' פנחס בשם רבי הושעיה:
למה נבראו היסורין?
להתלות בית דאית להון למיזל,

הלא הוא דכתיב: ונתנם בכל שונאיך.
ודכוותיה: (עובדיה א') חזון עובדיה, כה אמר ה' אלהים לאדום, שמועה שמענו
מאת ה', וציר בגוים שלח, קומו ונקומה עליה וגו'.

והדין: פסוקא

תם עונך בת ציון, לא יוסיף להגלותך וגו'.

סליק אלפא ביתא רביעאה.