פרק ג, א
אני הגבר ראה עני. היה מתאונן ירמיה לומר אני הגבר ראה עני אשר ראה עוני מכל הנביאים שנתנבאו על חורבן הבית שבימיהם לא נחרב הבית כי אם בימי.
בשבט עברתו. של רודה ומכה הוא הקב"ה.

פרק ג, ג
אך בי ישוב. אני לבדי לוקה תמיד כי כל תשובות מכותיו עלי.

פרק ג, ד
בלה בשרי. כמו (ישעיה מ) לבול עץ, דבר אחר: בלה בשרי ועורי כמו (ישעיה נא): והארץ כבגד תבלה, כלומר שכבו לארץ חוצות נער וזקן לא היה להם כר וכסת ובלה בשרם כשהם גולים.

פרק ג, ה
ויקף. הקיפני.
ראש ותלאה. כמו (דברים כט) ראש ולענה, ומדרש אגדה ראש זה נבוכדנצר לגלות יהויכין, ותלאה נבוזראדן שגמר המכה בימי צדקיהו והלאני.

פרק ג, ז
גדר בעדי. עשה חומה לנגדי להיות כלוא.
ולא אצא. הושיב סביבותי מחנות וגייסות של אורבים.
הכביד נחשתי. עשה לרגלי נחושתים כבדים שלא אוכל לילך פיריי"ש בלע"ז.

פרק ג, ח
שתם תפלתי. סתם חלונות הרקיע בפניה.

פרק ג, ט
נתיבותי עוה. אם באתי לצאת איני יוצאה בדרכים הסלולים בדרך ישרה מפני האויבים ואצא דרך עקלתון.

פרק ג, י
דוב אורב הוא לי. הקב"ה נהפך לי לדוב אורב.

פרק ג, יא
דרכי סורר. לשון סירים קוצים סורר קווץ אותם מפזר קוצים בדרכי.
ויפשחני. לשון פיסוק הרגלים שהעובר על הדרכים שאין מופנים צריך להרחיב צעדיו ויש דוגמא בלשון גמרא האי מאן דפשח דיקלא.

פרק ג, יב
ויציבני כמטרא. העמידני לנגד חציו לירות בי כמטרא אשנייל"א בלע"ז.

פרק ג, יג
בני אשפתו. חצים שנותנין בתוך אשפה שקורין קויכר"א.

פרק ג, טז
ויגרס. וישבר ודוגמתו (תהלים קיט): גרסה נפשי, וכן (ויקרא ב): גרש כרמל.
בחצץ. אבנים דקים שבתוך העפר שהיו לשין עיסתן הגולים בתוך הגומות שחופרים בקרקע והחצץ נכנס לתוכה כשאמר הקב"ה ליחזקאל (יחזקאל יב): עשה לך כלי גולה לשתות בו ללוש בתוכו חררה קטנה כדי שילמדו הם ויעשו כן, כענין שנאמר (שם כ"ד) והיה יחזקאל לכם למופת, והם היו משחקים עליו ולא עשו כן לסוף נשתברו שיניהם.
הכפישני. כפה אותי באפר ככלי הכפוי על פיו ארנטי"ר בלע"ז ויש דומה במשנה (יבמות ק"ו) פישון הגמל במדה הכפושה מדד.

פרק ג, יח
ואמר אבד נצחי. אמרתי בלבי ברוב צרותי אבד עולמי וסברי.

פרק ג, יט
ומרודי. קומפלויינ"ט בלע"ז.

פרק ג, כ
זכור תזכור. נפשי את עניי ומרודי ותשוח עלי כך הוא פשוטו לפי ענין שיטת המקרא, ומ"א זכור תזכור ידעתי שסופך לזכור את העשוי לי אבל תשוח עלי נפשי להמתין עד זמן הזכירה ומכאן ייסד הפייט בזאת ידעתי כי יש לך לזכור אבל תשוח עלי נפשי עד שתזכור.

פרק ג, כא
זאת אשיב אל לבי. אחר שאמר לי לבי אבדה תוחלתי מה' אשיב זאת לבי ואוחיל עוד ומה היא זאת שאשיב אל לבי.

פרק ג, כב
חסדי ה' כי לא תמנו. וכל הענין עד מה יתאונן וגו'.
כי לא תמנו. כמו כי לא תמו, ויש מפרשים כי לא תמנו כמו (במדבר טז): האם תמנו לגוע, חסדי ה' הם אשר לא תמנו ולא כלינו בעונינו.

פרק ג, כג
חדשים לבקרים. מתחדשים הם חסדיך מיום אל יום.
רבה אמונתך. גדולה היא הבטחתך ודבר גדול הוא להאמין בך שתקיים ותשמור מה שהבטחת לנו.

פרק ג, כד
חלקי ה' אמרה נפשי. ה' מנת חלקי ודין הוא שאוחיל לו.

פרק ג, כו
טוב ויחיל ודומם. וי"ו של ויחיל יתירה כמו וי"ו של (בראשית ל"ו) ואיה וענה טוב שיחול אדם וידום ויצפה לתשועות ה'.

פרק ג, כח
ישב בדד. מי שאירע לו אבל וצרה ישב גלמוד ויצפה לטובה.
וידום. לשון המתנה כמו (שמואל א יד): אם כה יאמרו אלינו דומו דיהונתן.
כי נטל עליו. כי בעל הגזרות נשא עליו הגזירה זו.

פרק ג, לא
כי לא יזנח לעולם ה'. לכן טוב לידום.

פרק ג, לב
כי אם הוגה. אם האדם מביא עליו יגון בשביל עונו ואחר כך וריחם כרוב חסדיו.
הוגה ויגה. לשון תוגה הם.

פרק ג, לג
כי לא ענה. ויגה בני איש מלבו ומרצונו כי העון גורם.

פרק ג, לד
לדכא תחת רגליו. מוסב על כי לא ענה מלבו להיות מדכה תחת רגליו וגו', ולא:

פרק ג, לה
להטות משפט גבר וגו', ולא:

פרק ג, לו
לעות אדם בריבו, כל אלה ה' לא ראה לא נראה לו ולא עלתה לפניו במחשבתו לעשות כן.
לא ראה. לא הוכשר בעיניו שיעוותו בית דין של מעלה אדם בריבו כמו: מה ראית כי עשית וגו'.

פרק ג, לז
מי זה אמר ותהי וגו'.

פרק ג, לח
מפי עליון וגו'. ואם באתי לומר לא מידו באה אלי הרעה הזאת מקרה היא שהיה לי, אין זאת, כי אם בין רעות בין . מי זה אמר ותהי אם ה' לא צוה ומפיו לא תצא הן רעה הן טובה אבל:

פרק ג, לט
מה יש להתאונן אדם חי גבר על חטאיו כל איש ואיש יתאונן על חטאיו כי הם המביאים עליו הרעה. מפי עליון לא תצא, אמר רבי יוחנן מיום שאמר הקב"ה (דברים ל'): ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב וגו' לא יצא רעה וטובה מפיו אלא הרעה באה מאליה לעושה רע והטוב לעושה , לפיכך מה יתאונן למה יתרעם האדם אם לא על חטאיו.

פרק ג, מא
נשא לבבינו אל כפים. כשאנו נושאים את כפינו אל השמים נשא אף לבבינו עמהם לשוב להשיב לבבינו לפני המקום ב"ה.
דבר אחר: אל כפים. אל העננים אל שמים כמה דאת אמר (מלכים א יט): והנה עב קטנה ככף איש עולה וכן (איוב לו): על כפים כסה אור, ומדרש רבותינו נשא לבבינו באמת להקב"ה כאדם הרוחץ בנקיון כפיו שמשליך מידיו כל טינוף כי מודה ועוזב ירוחם והמודה ואינו עוזב כטובל ושרץ בידו.

פרק ג, מב
נחנו פשענו ומרינו. זה דרכינו על ידי יצר הרע.
אתה לא סלחת. ולך היתה נאה הסליחה כי כן דרכך.

פרק ג, מג
סכותה באף. חצצת את האף להיות מחיצה בינך ובינינו ותרדפנו בו.

פרק ג, מה
סחי ומאוס. הוא ניע בלשון משנה כיחו וניעו שניסח מתוך הריאה ויוצא דרך הגרון.
תשימנו. לשון הווה הוא.

פרק ג, מז
פחד ופחת. כשנסנו מפני הפחד נפלנו אל הפחת שוחה.
השאת. לשון שאייה כמו השאת.

פרק ג, מט
מאין הפוגות. מאין חליפין והעברה.

פרק ג, נא
עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי. ירמיה ממשפחת כהנים היה ואמר עיני בדמעה עוללה וניוולה פני עלי נפשי מכל בנות עירי.
עוללה. לשון נוול כמו (איוב טז): ועוללתי בעפר קרני.
מכל בנות עירי. משפחתי יש לה לבכות מכל משפחות העיר שהיתה נבחרת לקדושה ולעבודת הקב"ה מכל ישראל.

פרק ג, נג
צמתו בבור חיי. בבית הכלא.
צמתו. אסרו כמו צומת הגידין (שיר השירים ד) מבעד לצמתך אישרייטו"ר.
וידו אבן בי. על פי הבאר כך עשו לדניאל וירמיה ראה ברוח הקודש.
צמתו בבור חיי. ואף על פי שצמתו בבור חיי שאיני יכול לעלות מתוכו לא שתו לבם גם לזאת עד שידו אבן בי.

פרק ג, נד
צפו מים וגו'. שבזמן שבא אדם במים עד מתניו עדיין יש תקוה אבל אם צפו מים על ראשו אז אמר אבדה תקותי אבל אני איני עושה כן אלא קראתי וגו'.
צפו מים. אומות העולם.

פרק ג, נז
קרבת ביום אקראך. כך היית רגיל בימים הראשונים לקרב אלי ביום קוראי.

פרק ג, נח
רבת ה' ריבי. בימים שעברו.

פרק ג, נט
ראיתה ה' עותתי. בצרה הזאת שעוותו בי אויבי.
שפטה משפטי. כאשר עשית כבר.

פרק ג, סה
מגנת לב. שבר לב כמה דאת אמר (הושע יא): אמגנך ישראל (בראשית יד) אשר מגן צריך בידך. דבר אחר: מגנת לב אוטם הלב צרה ואנחה אשר היא כמגן כנגד לבם, והמפרשו בלשון תוגה ויגון טועה שאין נו"ן נופלת בו שהנו"ן ביגון אינה שורש אלא כגון נו"ן של המון מגזרת המו גוים וכגון נו"ן של קלון מגזרת נקלה וכנו"ן של ציון מגזרת ציה וכן נו"ן של שברון מגזרת שבר וכגון נו"ן של שממון שגעון נ"ל שצ"ל וק"ל.
תאלתך. לשון (ישעיה יט): נואלו שרי צוען.