פרק א, א
ויהי בימי אחשורוש. מלך פרס היה שמלך תחת כורש לסוף שבעים שנה של גלות בבל.
הוא אחשורוש. הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו.
המלך. שמלך מעצמו ולא היה מזרע המלוכה.
מהדו ועד כוש וגו'. המולך על מאה ועשרים ושבע מדינות כמו שמולך מהדו ועד כוש שעומדים זה אצל זה וכן (מלכים א ד): כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה, שהיה רודה בכל עבר הנהר כמו שהוא רודה מתפסח עד עזה.

פרק א, ב
כשבת המלך אחשורוש וגו'. כשנתקיים המלכות בידו ורבותינו פירשוהו בעניין אחר במסכת מגילה.

פרק א, ג
הפרתמים. שלטונים בלשון פרס.

פרק א, ד
ימים רבים. עשה להם משתה.

פרק א, ה
גנת. מקום זרעוני ירקות.
ביתן. נטוע באילנות.

פרק א, ו
חור כרפס ותכלת. מיני בגדים צבעונים פירס להם למצעות.
אחוז בחבלי בוץ וארגמן. מרוקמים בפתילי בוץ וארגמן אותן פרס להם על גלילי כסף ועל עמודי שש.
מטות זהב וכסף. ערך לישב עליהם לסעודה.
על רצפת. קרקעות של בהט ושש וגו' מיני אבנים טובות פירשו רבותינו, ולפי משמעות המקרא כך שמם.

פרק א, ז
והשקות בכלי זהב. כמו ולהשקות.
שונים. משונים זה מזה וכן ודתיהם שונות, ורבותינו דרשו מה שדרשו.
ויין מלכות רב. הרבה, ורבותינו אמרו שהשקה אותם כל אחד ואחד יין שהוא זקן ממנו.

פרק א, ח
כדת. לפי שיש סעודות שכופין את המסובין לשתות כלי גדול ויש שאינו יכול לשתותו כי אם בקושי אבל כאן אין אונס.
יסד. לשון יסוד כלומר כן תקן וצוה.
על כל רב ביתו. על כל שרי הסעודה שר האופים ושר הטבחים ושר המשקים.
לעשות כרצון איש ואיש. לכל אחד רצונו.

פרק א, י
ביום השביעי. רבותינו אמרו שבת היה.

פרק א, יב
ותמאן המלכה ושתי. רבותינו אמרו לפי שפרחה בה צרעת כדי שתמאן ותהרג לפי שהיתה מפשטת בנות ישראל ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת נגזר עליה שתפשט ערומה בשבת.
ויקצף. ששלחה לו דברי גנאי.

פרק א, יג
כי כן דבר המלך. כי כן מנהג המלך בכל משפט לשום את הדבר לפני כל יודעי דת ודין.

פרק א, יד
והקרב אליו. לערוך דבריו לפניהם אלו הם כרשנא שתר וגו'.

פרק א, טו
כדת מה לעשות. מוסב על ויאמר המלך לחכמים.

פרק א, טז
עותה. לשון עון.

פרק א, יז
כי יצא דבר המלכה על כל הנשים. זה שביזתה את המלך על כל הנשים להבזות אף הן את בעליהם.

פרק א, יח
תאמרנה שרות פרס ומדי. לכל שרי המלך את הדבר הזה והרי זה מקרא קצר.
וכדי בזיון. ויש בדבר הזה הרבה בזיון וקצף.

פרק א, יט
דבר מלכות. גזרת מלכות של נקמה שצוה להורגה.
ויכתב בדתי פרס ומדי. בספרי חוק ומנהג המלכות.
ולא יעבור. חוק זה מביניהם שיהא זה חוק ודת לכל הבוזה את בעלה.
אשר לא תבוא ושתי. ולכך נהרגה.

פרק א, כב
ומדבר כלשון עמו. כופה את אשתו ללמד את לשונו אם היא בת לשון אחר.