[א, א]

נאום אברהם בר' מאיר אבן עזרא הספרדי:

זה ספר איש חמודות,
מדובר בו נכבדות,
ונבואות עוברות ועתידות.
וכל דבר בקוצר בחידות,
ובמלאכי מעלה סודות,
עומדים על יסודות,
ומפרשיו לא עמדו בסודו,
וכל אחד ביאר כאשר השיגה ידו,
ורגלי כולם מועדים,
בקץ מועד מועדים,
גם התערבה להם החיה,
כי שמו רביעית היא השלישיה.

ועתה אחל לפרש כפי דקדוק הלשון.

בשנת -
מצאנו כתוב כי עשתי עשרה שנה מלך יהויקים, אם כן מה טעם בשנת שלש למלכותו?!
ועתה דברי אלה בני יאשיהו כתוב כי ארבעה בנים הניח:
הבכור יוחנן,
השני יהויקים,
השלישי צדקיהו,
הרביעי שלום.

ומצאנו כי במות יאשיהו מלך בנו ומקצת חכמינו ז"ל אמרו: כי זה יהואחז הוא יוחנן והנה לא מלך רק ג' חדשים, וימלוך תחתיו יהויקים אחיו והוא בן עשרים ושלש, והנה הוא קטן מיהויקים ואיך קראו הכתוב בכור?!
על כן אמרו: שבכר במלכות והוצרכו לומר, כי שלום הוא צדקיהו, בעבור כי נבואת ירמיהו על שלום דבקה עם נבואתו של צדקיהו.

ועוד: כי לא מלך על ישראל אחר צדקיהו ולספור הכתוב רביעי בעבור שם בלא גוף דרך זרה. ועתה התבונן כי יהואחז הוא שלום ויוחנן לא מלך ואל תשום, בעבור שנקרא שלום בשני שמות, כי הנה שלמה הוא קהלת ובני שמואל שמה ואביה ושם כתוב כי הוא יואל ועמינדב הוא יצהר ואוריאל הוא צפניה ורבים ככה.
ובתורה זרח הוא צחר והעד ששלום הוא יהואחז, כי כאשר מת האב היה יהויקים בן כ"ה שנה וצדקיהו שהוא השלישי בן כ"ד ושלום בן כ"ג וככה כתוב שיהואחז הוא שלום, ויקחו עם הארץ את יהואחז בן יאשיהו וימשחוהו וימליכו אותו תחת יאשיהו אביו.

ועוד שנית: כי שלום הוא יהואחז, כי כתוב כי פרעה נכו לקחו אחר שלשה חדשים שמלך ויביאהו מצרים וימת שם, וכתוב בירמיהו על שלום אשר יצא מן המקום הזה לא ישוב שם עוד, כי במקום אשר הגלו אותו שם ימות.
ואל תתמה בעבור הכתוב למעלה: הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' בשלוח אליו המלך צדקיהו, כי תחילת הפרשה הוא: כי כה אמר ה' על בית מלך יהודה יספר על מה שאמר לו השם לפני מלוך צדקיהו, והנה יספר מה התנבא אל יהואחז שהוא שלום אחר שהוליכוהו אל מצרים, והחל מן: הוי בונה ביתו בלא צדק על יהויקים, ושם כתוב: ואחרי כן התנבא על יהויכין כי כן כתוב שם וכל אלה שלשתן מלכו לפני צדקיהו.

ובספר יחזקאל שאמר: שא קינה אל נשיאי ישראל שמתו ולא נשאר מבניהם מלך והחל מן יהואחז הוא שלום, ואומר: ויביאוהו בחחים אל ארץ מצרים והכפיר הוא יהויקים שהמליכו מלך מצרים, ויתנהו בסוגר בחחים ויביאהו אל מלך בבל וככה כתוב בדברי הימים: ויאסרוהו בנחושתים להוליכו בבלה ואחרי כן מקונן על יהויכין: מטה עזה אש אכלתהו, ואחרי כן מקונן על צדקיהו ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה ולא היה בה מטה עז שבט למשול.

והנה התברר כי יהויקים הוליכוהו אל בבל, ואל יקשה בעיניך בעבור שאמר להוליכו בבלה ולא אמר ויוליכוהו, כי הנה כתוב על צדקיהו בירמיהו ויאסרהו בנחושתים להביא אותו בבלה וכתוב אחר ויאסרהו בנחושתים ויביאהו בבלה והנה כתוב בדניאל: בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנצר אל ירושלים ויצר עליה ויתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית ה' ויביאם ארץ שנער.
והנה הטעם: יהויקים והכלים הביאם בית אלהיו להשתחוות לו ואחרי כן אמר: ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו ולא יתכן בדרך הלשון לפרש ויביאם, כי הכלים לבדם הביא בעבור הכתוב: ואת הכלים הביא.
וכתוב בדברי הימים: ויאסרהו בנחושתים להוליכו בבלה ומכלי בית ה' הביא נבוכדנצר לבבל ויתנם להיכלו בבל וירמיהו מתנבא על יהויקים: כי קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים ועל כן טעה האומר כי בשנת שלש למלכות יהויקים שהמליכו פרעה היא שנה שלישית למרדו, ועל כן הוצרכתי לפרש כי בשנת שלש למלכות יהויקים שהמליכו פרעה, בא נבוכדנצר עליו ויצר על ירושלים ולקחה בתחלת השנה הרביעית ליהויקים והיא השנה הראשונה לנבוכדנצר, כי כן כתוב והנה הוליכו אל בבל ועמד בנחושתים כמו שנה, וצוה נבוכדנצר ושב יהויקים למלכותו: ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים וישב וימרד בו ובא נבוכדנצר או גדודיו אל ירושלים והרגו את יהויקים וסחבו אותו מהלאה לשערי ירושלים, ותהי נבלתו מושלכת ולא נקבר כי כן התנבא ירמיהו, ואל תתמה בעבור: וישכב יהויקים עם אבותיו כי הנה כתוב: הנך שוכב עם אבותיך ובמצרים מתו והנה מלך יהויכין בנו ג' חדשים ותפשו נבוכדנצר בשנת ח' למלכו והיא שנת עשתי עשרה ליהויקים ומלך צדקיהו עשתי עשרה שנה, והיא שנת תשע עשרה למלך נבוכדנצר, והנה בשלשה חדשים נהרג יהויקים וגלה יהויכין בנו, ואל תתמה בעבור שתמצא כתוב: בשנת שבע לנבוכדנצר וככה על צדקיהו היא שנת שמונה עשרה, כי במספר המלכים כאלה וכאלה.
והלא ידענו כי ירבעם ורחבעם בחדש אחד מלכו והנה כתוב כי רחבעם מלך י"ז שנה וימלוך אביה בנו תחתיו בשנת י"ח לירבעם, והנה אבאר לך זה מחשב אחד יחשוב מיציאת מצרים מניסן, או לבריאת עולם מתשרי, ויום אחד בשנה חשוב שנה יספור מיום מלוך המלך עד תקופת שנתו, על כן תהיה שנת י"ח י"ט.

והמשל בנולד ביום ו' לפני שקוע השמש בעיר הזאת שהיא רדום בתקופת תמוז והיום ארוך ט"ז שעות שלימות, והנה יומל הבן בקר יום ששי שהוא יום שמיני כפי חשבון התורה והוא יום שביעי ואיננו שלם, רק יחסרו י"ו שעות, ואל תתמה בעבור שתמצא ביחזקאל: יביאהו במצודות למען לא ישמע קולו, כי כן חשבו עבדי נבוכדנצר.
וטעם התמלוך שאל ירמיהו ליהויקים, כי הנבואה עליו התחשוב כי מלכותך תתקיים לך בעבור היותך מתחרה בארז?
והנה נשארה השאלה הקשה, כבר הזכרתי כי צדקיהו היה במות אביו בן כ"ד שנה והנה יהיה במות יהויקים וגלות יהויכין בן ל"ה שנה והנה כתוב: בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו וזה החשבון הוא שנקרא מלך שלש שנים לפני מות יאשיהו, כי נודע זה בכל הגוים שהומלך צדקיהו והעד הכתוב בירמיהו בראשית ממלכת יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה דבר השם לירמיהו שיעשה מוסרות וישלחם אל מלכי אדום ומואב ועמון וצור, ביד מלאכים הבאים ירושלים אל צדקיהו מלך יהודה, כי אלה המלכים שמעו שנהרג יאשיהו וחשבו כי צדקיהו שהמליכו כשהיה בן כ"א שנה הוא ימלוך תחתיו, ואין טענה ממלכות יהואחז כי עם הארץ המליכוהו ולא שמעו דבריו כי לא מלך רק שלשה חדשים.

ונשאר בפרשה דבר לפרש והוא: ואל צדקיהו מלך יהודה דברתי והנה ירמיה מספר זה הדבר של המוטות אל צדקיהו בעת מלכו אחר גלות יהויכין ואמר לו: הביאו צואריכם בעול מלך בבל ושם כתוב: ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיהו מלך יהודה.
וטעם בשנה הרביעית שמרד יהויקים במלך בבל ויש תקון אחד, שהמוטות תקנם ירמיהו בראשית ממלכת יהויקים ושלחם בשנה ראשונה למלכות צדקיהו, רק אין טעם לתקון הזה.

ומפרש גדול היה בספרד והוא פירש ספרים בדקדוק ופירש ואמר:
כי צדקיהו תחת יהויקים וככה אמר: ואחרי אבשלום לא נטה, כי הוא שלמה ויהי ביום השביעי שהוא הרביעי הגבל את ההר שהוא העם וככה מלות רבות כמו מאתים ואת כולם ישא רוח, כי איך יתכן בלשון שאדם ידבר מלה ורצונו מלה אחרת?!
והאומר בזה מהמשוגעים הוא נחשב וכבר פירשתי כולם וטוב לו שיאמר לא ידעתי ולא יהפך דברי אלהים חיים.

[א, ב]
ויתן -
כתוב ומקצת כלי בית אלהים, כי בגלות יהויכין הובאו אל בבל כלי חמדת בית ה', כי כן כתוב ואוצרות בית ה' ואוצרות בית המלך.

[א, ג]
ויאמר -
זה אשפנז היה סריס והוא היה פקיד על כל הסריסים המשרתים ונשיו, וכתוב בדברי יחזקאל והיו סריסים בהיכל מלך בבל.

רב -
גדול כמו קרית מלך רב.

ע"כ אמר יפת:

כי הם דניאל וחבריו וראייתו שאמר מזרע המלוכה.

ולא דבר נכונה, כי הכתוב הוא: ויהי בהם מבני יהודה ואחרים מזרע המלוכה, שהיו סריסים ולא תמצא בדניאל שהיה סריס, רק כתוב עליו ועל חביריו ילדים, אין בהם כל מום ואין מום קשה מן הסריס ודניאל וחביריו לא צוה המלך ללמדם ספר, שהוא מכתב כשדים ולשונם, רק שיעמדו לפני המלך ולא לפני נשיו.
ואם טען הטוען:
אם דבריך אמת שלא היו סריסים, למה הפקיד המלך עליהם שר הסריסים?
התשובה: כי צוה המלך לבקש מישראל ילדים וטובי מראה והנבלים עד היום נודעים במשכב זכור.
ועוד: כי אם יסורס הנער תחסר דעתו והוא מבקש להיותם העומדים לפניו יודעי כל חכמה כאשר פירשתי.

ורבי יהושע אמר:
כי מלת סריסים בלשון הקודש על שני טעמים:
האחד: מסורסים.
והשני: משרתים.
ושר הסריסים היה שר על משרתי המלך וכמוהו עם הסריסים והגבורים, ואין צורך כי הסריסים היו שרים על הגבורים, בעבור היותם עבדי המלך דוד, והוא לא סרסם רק כך לקחם בשביה והיו שומרי נשיו כמשפט המלכים עד היום.
וכמוהו ואת נשי המלך ואת סריסיו.
וכתוב: ומן העיר לקח סריס אחד אשר הוא פקיד על אנשי המלחמה.

ומלת הפרתמים –
זרה ולא תמצא במקרא רק במגלת אסתר, אולי הוא לשון כשדים או פרסיים כמו סגנים.

[א, ד]
ילדים -
כמו עור ופסח שאינן ראויין לעמוד לפני מלך, על כן כתוב: עור ופסח לא יבא הבית.
והטעם: בית מלכות דוד.

וטובי מראה -
שלא היו ירקרקים ונראים כמו חולים.

ומשכילים בכל חכמה -
כלל כל.

ויודעי דעת -
שידעו בתחלת הדבור המדבר, מה שהיה בדעתו לדבר באחרונה, כי יש חכמים רבים לא ידעו זה עד סוף דבר המדבר.

ומביני מדע -
שיוכלו להבין לאחרים מה שיש בלבם ובמדעם, כמו: גם במדעך מלך אל תקלל, כי יש חכמים ילאו להוציא בלשונם מה שיש בלבם, כי אם בדרך רחוקה ובארחות עקלקלות.

ואשר כח בהם -
שתהיה תולדתם חזקה להסתיר העיטוש ויהיו עומדים תמיד לפניו ושיוכלו לסבול בשעת צרכם, והנה צוה לבקש מי שנמצאו בו אלה המדות ולא נמצאו בילד פחות מט"ו שנה, והנה אין צורך ללמדם השלש שנים, כי אם כתב כשדים ולשונם לדבר עם המלך בלשונו, והנה גדולים יצאו מירושלים והנה דניאל יצא בן ט"ו שנה בלכת יהויקים לבבל ושמונה שנים מלך, והנה כ"ג.

ויש אומרים:
צדקיהו, והנה ד' ול' וע' שנה והנו זקן מאד בימי אסתר, אולי כבר מת ולא עלה אל בית שני ואיננו ששבצר בראיות גמורות.

[א, ה]
וימן -
פועל יוצא.
והטעם: לתת להם מנות, ופירוש בג – מאכל.
וכתיב במקרא: ונתתיך לבג וקרי לבז.
והטעם קרוב, אולי טעם בג הבשר המבושל.

ומיין משתיו -
ולא נכתב ומיין משתהו, כי יש יום ידוע לשתות יין לבן או אדום או יין מקום פלוני ידוע.

וטעם לגדלם –
להרגילם לעמוד ולדעת משפטי המלוכה, וזה הוא: אשר כח בהם.

ומקצתם -
יש אומרים:
ומקצת הילדים ומקצת כלי בית האלהים, ומקצה אחיו גם הוא נכון, והוא שפירשו בסוף השנים הנזכרות, והנה כמוהו: ומקצת ימים עשרה.

[א, ו]
ויהי -
טעם מבני יהודה - כי היו בירושלים מבני בנימין ואלה אינם אחים, כי הכתוב אומר: ובעו דניאל וחברוהי להתקטלא.

[א, ז]
וישם -
כאשר קרא פרעה שם יוסף צפנת פענח.

ורב סעדיה אמר:

כי בל שם לשון כשדים וכן צר וככה נבוכדנצר בלשצר ששבצר ושם בל מפורש הוא כשום אלהי ושדרך מישך לשון כשדים הם והגאון אמר כי נגו כמו נבו אלא בלא ראיה.

[א, ח]
וישם -
פת בג המלך אסורה גם היין אסור, וכתוב: אמר לנסכא ליה למשפטם לאלהיהם.

[א, ט]
ויתן -
אמר הגאון:

הטעם שנתנו לחן ולחסד ולרחמים בעיני שר הסריסים והוא לא עשה בקשתו והוא השיב שלא גילה סודו למלך כי לא יחייהו.

[א, י]
ויאמר -
כתוב מאכלכם והוא הפת והבג, ומשתיכם לשון רבים, אשר ישתה המלך בימי הקיץ והחורף ממנו ישתו גם הם.

פניכם זועפים -
כפני אנשים זועפים.

כגילכם -
אין לו ריע במקרא, רק בדברי קדמונינו בן גילו.

וחיבתם -
מגזרת חבולתו חוב והם שני בניינים ושרשם, כמו קם עם קים דברי הפורים האלה.

[א, יא]
ויאמר, המלצר -
לשון כשדים הוא נותן המנות והנה פירוש אשר מנה כמו הפקיד ובלשון חכמים ממונה ולהיותו מגזרת אשר מנה החולק מנות קשה מאד ואף כי כתוב על דניאל.

[א, יב]
נס -
לשון צווי, כמו: חל נא את פני ה'.

וטעם ימים עשרה –
כי אין יכולת בחי לסבול הרעה, רק ט' ימים ככה הזכירו בעלי התולדות ותחת פת בג המלך תן לנו זרעונים הם גרגרים כאשר יזקינו, ותחת יין תן לנו מים:

[א, יג]
ויראו -
בסוף עשרה מראינו והזכיר פת בג המלך ואחז דרך קצרה שלא הזכיר יין.

[א, יד]
וישמע -
אמר יפת בן עלי:

כי כל יום היה רואה פניהם עד ימים עשרה.

[א, טו]
ומקצת נראה -
הטעם כל מראיהם.

ויאמר הגאון:

זה היה נס גדול ואין צורך כי היו אוכלים אורז הנקרא בלשון ערבי ארוז והוא נכבד מאד וערב מן החטה ועושה דם טהור והוא מאכל אנשי הודו ואין להם חטה ונעשו ממנו תבשילים וזה האורז ישגא מאד כאשר יבושל בחלב. והכלל כי המעט ממנו משביע והוא כבד במשקליו וגרגיריו דקין מאד ואינן עגולין ותולדתו חמה ולחה והתימה מחכם גדול שאמר שהוא הדוחן שגרגיריו עגולין ויעמוד שנים רבות ולא ירקב והוא מאכל רע ותולדתו קרה ויבישה גם במיני קטנית אפונים ואינם אלה הנמצאים בצרפת כי אלה הם קרים ורעים ומנפחים והאפונים הם נמצאים בספרד ומצרים ורומא ופרווינצה והם על ג' מינים מהם לבנים ומהם אדומים ומהם שחורים וזה המין נכבד מכלם ושלשה המינים חמים ולחים ומימיהם רפואה לכבד והם מצהילין את הפנים יותר מן היין ויוכל אדם להכיר שאלה שבצרפת בלי פה והשלשה המינים פה להם והנה האורז והאפונים הם זרעונים ומבריאים את הבשר ועוד כי כל מאכל שהוא תאוה לנפש יותר יועיל ממאכל שאין הנפש אוהבת אותו אף על פי שיהיה חם ולח כתולדת החיים, והנה אלו היו אוכלין דבר שתתאוה נפשם והיה מועיל להם.

[א, טז]
ויהי, נושא -
בנפשו ואשר קצר להזכיר היין זכרו עתה, ונו"ן זרעונים נוסף, כמו: לגאיונים ורבים כמוהם.

[א, יז]
והילדים -
טעם ארבעתם, שהיו שוים בכל חכמה רק דניאל הוסיף עליהם שהיה מבין בכל חזון ופתרון חלומות, כי הוא לבדו היה נביא ולא השלשה.

[א, יח]
ולמקצת -
בסוף השלש שנים.

להביאם -
לפני המלך.

[א, יט]
וידבר -
בלשונו.

ולא נמצא -
מכל הילדים היהודים שגלו כאלה ארבעתם.

ויעמדו לפני המלך -
הם לבדם.

[א, כ]
וכל -
זה יורה כי נבוכדנצר היה יודע חכמות וימצא כל אחד מאלה ארבעתם יודע עשר ידות על כל חרטום ואשף.
ויתכן היות עשר לשון רבים כמו מעשרה שליטים, בעבור כי עשרה סך חשבון ובעל ספר יצירה אמר עשר ספירות בלי מה והחרטומים אינם האשפים, כי הנה כתוב לקרוא לחרטומים ולאשפים ושם אפרשם.

[א, כא]
ויהי -
הטעם שהיה בבבל עד שנת אחת לכורש המלך, ואילו היה כתוב עד שנה אחת, היה נראה כי שנה שלימה עברה ובאומרו שנת אחת, הטעם בתוך השנה.