[יא, ב]
ועתה -
אמר הגאון:

כי מלכי מדי ופרס הם ד' ואלה הם:
דריוש המדי,
וכורש הפרסי,
גם אחשורוש,
ודריוש הפרסי,
שהרגו אלכסנדרוס ופירש הנה עוד שלשה מלכים עם כורש ויהיה פירוש והרביעי שהוא דריוש הפרסי הוא רביעי לדריוש המדי, כי זאת הנבואה היתה בשנת שלש לכורש הפרס.

ורבי משה הכהן הספרדי אמר:

כי ו' מלכים היו:
הא' דריוש הזקן הוא המדי,
והשני כורש הפרסי,
והג' אחשורוש,
והד' ארתחששתא, שצוה שלא תבנה עיר הקדש.
וה' דריוש הפרסי, שצוה לבנות הבית.
והו' הוא ארתחששתא העשיר, שהרגו אלכס נדרוס, הוא שעלה עזרא גם נחמיה בימיו כאשר הוא כתוב.

ולפי דעתי: יהיה פירוש הנה עוד שלשה מלכים והרביעי לא יספר עמם כורש, כי הכתוב עוד שהן עתידין להיות ויש לטעון עליו אם פירוש עוד ככה, למה אמר הנה עוד שלשה מלכים, כי משמע דברו לא יותר ולמה אמר והרביעי והנה היה ראוי שיאמר הנה עוד ד' מלכים?!

ויש עוד להשיב:
הנה כורש מלך שלש שנים כי כן כתוב, וכתוב במגלה כי מעשה המן היה בשנת י"ב למלכות אחשורוש ובספר מלכי פרס כי כל מלכותו ארבע עשרה שנה, א"כ מתי מלך ארתחששתא הראשון שצוה שלא תבנה הבית?!

ולפי דעתי: כי חמשה מלכים הם מלכי מדי ופרס:
הא' דריוש המדי,
והב' כורש הפרסי,
וגם הג' הוא אחשורוש וזה השם הוא לשון פרסיים ובלשון כשדים הוא ארתחששתא, הוא שצוה שלא תבנה ירושלים, וככה כתיב: בימי אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים והנה פי' השטנה והאגרת בלשון תרגום כאשר נכתבה והפירוש הפרשה הנזכרת בימי ארתחששתא כתב בשלם ואין זאת השטנה דברי המן, כי לא היתה בתחלת מלכותו רק כאשר מלך אחשורוש צוה שיעלו היהודים ויבנו הבית, על כן כתוב: כי סליקא מן לותך כי ברשותו הלכו ובעבור האגרת שנכתבה לו החמיץ ככורש וזהו ומטעם כורש ודריוש וארתחששתא מלך פרס.

ועל דרך הפשט, אילו היה מלך אחד היה כתוב כורש הוא דריוש הוא ארתחששתא כמשפט הלשון והנה אחר כורש היו שלשה לבדם והם אחשורוש שהוא ארתחששתא הראשון, והשני דריוש הפרסי שהוא רביעי לכורש, שהנבואה בימיו הוא ארתחששתא שמלך שנים רבות, כי הנה כתוב בעזרא שנת שלשים למלכותו, ושם כתוב כי הוא מלך בבל, כי כן הבבלים קראו שמו ארתחששתא והיה שמו בלשון פרס דריוש, כי כתיב בספר מלכי פרס כי דריוש היה שם המלך שהרג אלכס נדרוס.

וטעם יעיר הכל –
כי אנשי מלכותו שלחו בעבור אלכסנדרוס גם שריו הרגוהו בלילה במקום שברח שם, זה אחשורוש שהיה דריוש.

[יא, ג]
ועמד מלך גבור -
זה הוא מפורש אלכס נדרוס, שנחלש דריוש מפניו.

[יא, ד]
וכעמדו -
טעם וכעמדו שמת קרוב לשלשים שנה.

ותחץ -
כבר פירשתיו.

ולא לאחריתו -
פירושו ולא לבנו וככה: ואחריהם בפיהם ירצו סלה.

ולא כמשלו -
לא היה אחד מהארבעה שמלכו תחתיו כמוהו בממשלה.

וטעם ולאחרים מלבד אלה –
שקשר וגם אחרים על הארבעה מלכים שמלכו בארבעה מקומות כאשר פירשתי.
והנה אומר לך עתה כלל: כי מתחלת ויחזק מלך הנגב עד וזרועים ממנו יעמדו וחללו המקדש המעוז שהוא בפירוש חרבן בית שני, מלחמות שעברו ולזכור פרטיהן ולחפש הספרים הקדמונים בספר יוסף בן גוריון, אילו היינו יודעין כל דבריו לא יועילנו עתה לדעת שעבר, ועל כן אפרש המלות והטעמים בדרך כלל ואחר חרבן הבית אפרש בדרך פרט עד וכעת קץ, כי משם הם העתידות שנשארו כאשר אפרש.

[יא, ה]
ויחזק מלך הנגב -
שהוא מלך מצרים ממלך הצפון שהוא מלך ארם ומן שריו.

ויחזק עליו -
מלך הנגב.

[יא, ו]
ובת מלך הנגב -
היא מלכת שבא וזאת המלכות תקרא בלשון ישמעאל אלימן, ועד היום אשה מולכת עליהם והיא ברשות מלך מצרים עד היום וזאת שבא, היא נגד הנגב כנגד ארץ ישראל וזה הדבר ידוע הוא בספרים ושכחתי שמם.

וטעם לעשות מישרים –
שלום בין המלכים והנה מלך צפון רצה לקחת אותה לו לאשה.

לא תעצר כח הזרוע -
ומלך מצרים יקחנה בחזקה גם יקח יולדתה וחכמי המזלות שהיו עמה, וזהו: ומחזיקה בעתים.

[יא, ז]
ועמד, שרשיה -
שרשי זאת הבת והמ"ם ישמש בעבור אחד מן בניו של מלך מצרים והוא בן המלך.

ויבא -
אל מלך צפון ובמבצרי מעוזו.

[יא, ח]
וגם אלהיהם -
יבא בשבי אל מצרים.

[יא, ט]
ובא במלכות מלך הנגב -
ישוב לארצו ולמלכותו למצרים.

[יא, י]
ובניו יתגרו -
בני מלך צפון, כי כבר הזכיר והוא שנים יעמוד ממלך צפון.

ומלת יתגרו –
כמו ואל תתגר בם מלחמה.

ובא בוא -
ההמון מלך צפון.

ושטף -
שיביא אניות עד מעוזו של מלך הנגב.

[יא, יא]
ויתמרמר -
מגזרת שימי לך תמרורים.

ונלחם עמו -
פירוש שהוא עם מלך הצפון, כמו: ותראהו את הילד, והוא צוה לי אחי.

והעמיד -
מלך הנגב המון רב.

ונתן -
המון מלך הצפון בידו.

ונשא -
המון הנחלש.

והפיל רבואות -
מהמון מלך הנגב.

ולא יעוז -
מלך הנגב.

[יא, יג]
ולקץ העתים -
פירוש שהם שנים יבואו עוזרים רבים למלך הנגב, ובימים ההם יקומו פריצים מישראל ואלה היו בימי שמעון בן שטח והוא האמת.

[יא, טו]
ויבא -
וזרעות מלך הנגב לא יעמדו הם העוזרים עם מבחוריו.

[יא, טז]
ויעש -
מלך צפון הבא אל מלך הנגב כרצונו.

בארץ הצבי -
ארץ ישראל וישחית רבים מהם.

[יא, יז]
וישם פניו לבוא בתוקף -
כל מלכות מצרים שהוא הנגב.

וישרים עמו -
ויעשו עמו שלום.

ובת הנשים -
היא מלכת שבא יתן לו מלך הנגב להשחיתה, כי ברשותו היא תסרח וזהו: לא תעמוד ולא לו תהיה - שלא יקחנה.

[יא, יח]
וישב -
הקצין שהיה מחרף ישיב גמולו בראש, שיעלה לו כמו: חרפתו לא יותר.

[יא, יט]
וישב -
ישוב זה לארצו.

[יא, כ]
ועמד על כנו -
על מתכונתו, מלך שיעביר נוגש ויהיה לו הוד מלכות.

וישבר –
ולא בהדר, ועמד מלך אחר הפך תולדת הראשון, שזה יהיה נבזה.

[יא, כא]
בחלקלקות -
במחשך בלי עצה.

[יא, כב]
וזרועות -
אניות.

וגם נגיד -
אחד מבני הורדוס.

[יא, כג]
ומן -
ובעבור שיתחברו אליו רבים, יקח עצתם ויעלה בהם ויתפש מדינה, יחשב מחשבת ולא תהיה עתה, על כן אמר: ועד עת אחרת תקומנה.

[יא, כה]
ויער -
יעיר כמו יקים יקם סערה לדממה.

ולא יעמד -
מלך הנגב לפני מלך צפון.

כי יחשבו עליו -
יועציו וסגניו מחשבות.

[יא, כו]
ואוכלי פת בגו -
של מלך מצרים.

וחילו ישטוף -
מלך הצפון והנה חיל מצרים הוא השטוף, ואחר כך ישלימו מלך הנגב ומלך הצפון.

[יא, כז]
ושניהם, לבבם למרע -
לעשות רע לארץ ישראל.

וטעם כזב –
שלא תקום עצתם ולא תצלח כי עוד נשאר קץ למועד, שילכו ישראל בגולה וישוב מלך צפון לארצו.

[יא, כח]
ולבבו על ברית קדש -
להפר הוא הברית שהיתה בין מלכי ארם ובין יהודה בן חשמונאי, ואחר שעשה חפצו ושב לארצו, למועד שנה אחרת ישוב.

[יא, כט]
ובא בנגב -
היא פאת מצרים.

וטעם ולא תהיה כראשונה וכאחרונה –
כי בביאה ראשונה עשה כל חפצו וככה בביאה אחרונה שהיא השלישית, שהחריב בית המקדש, גם מצרים כי בביאה השניה היא האמצעי,ת יהיה כחלש וכן כתוב: ובאו בו - ובאו עמים.

[יא, ל]
ציים -
הם האניות.

וכתים -
הם אנשי ארם.

ונכאה -
זה מלך צפון.

ושב -
לארצו בבושת פנים.

וזעם על ברית קדש -
הוא אגריפס.

ועשה -
חיל כבד.

ושב -
לנגב.

ויבן על עזבי ברית קדש -
הם אנשי ירושלים שקשרו על מלך והרגו אנשיו וחללו המקדש, המעוז שהיה לישראל, כמו: גאון עוזכם, ובאה זאת המלה על דרך הארון הברית שפירושו הארון ארון הברית, וככה הספר המקנה היין החמה.

עתה ספר חרבן בית שני, ויש לתמוה מחכמי צדוקים שפירשו זה לעתיד, ואמרו: כי המקדש היא מיכ"א שיחוגו עליה הישמעאלים והסירו התמיד, החמש תפילות ונתנו השיקוץ עכו"ם ואלו התועים, איך יתכן שיקרא מקדש רק ירושלים לבדה, וככה שמה בלשון ישמעאל בית ואיך הוא מיכ"א קדש, והלא פקחו אלה העורים את עיניהם וראו כי יש במיכ"א שיקוץ עד היום והלא מרקוליס שאליו יחוגו כל ישמעאל ממזרח וממערב לזרוק אבנים שם, ואלה המפרשים חללו המקדש.

והגאון ז"ל אמר:

כי ועשה כרצונו המלך זהו הקדרי ראש מלכות ישמעאל.

וזה לא יתכן, כי כתוב וכל חמדת נשים לא יבין וזה היה אוהב נשים ופירש נשים מדינות, וזה קרוב אל דרש ואיננו פשט.

ועוד: מה יעשה בכתוב לאלה אשר לא ידעוהו אבותיו?!
ועוד: אם היה אלה עכו"ם אין תשובה ממרקוליס, כי זה ידעוהו אבותיו ולא סרו אנשי מיכ"א למשמעתו, עד שנשבע להם שלא יסיר עבודת מרקוליס, ואין צורך להאריך.

ובן היוצר חבר ספר במועד הקץ וגם נפצתי דבריו ככלי יוצר טרם בא מועדו, כי הוא מקוה מועד עבר וכלל אומר דבריו בדברי קץ.

גם דברי רבי שלמה בן גבירול ז"ל: רצה לקשור הקץ במחברת הגדולה על שני הכוכבים העליונים.
גם דברי רבי אברהם הנשיא בספר קצים ודברי היוצר ודברי רבי יצחק בן לב, וכל החושבים המלות או האותיות בחשבון גימטריא הכל הבל ורעות רוח, כי דניאל לא ידע הקץ ואף כי הבאים אחריו רק רמז המלאך דבר כאשר אפרש, רק לא פירש מתי יהיה ועתה אשוב לפרש.

[יא, לב]
ומרשיעי ברית -
ידבר על טיטוס שעזבו רבים מישראל בריתם.

וטעם בחלקות -
כמו: דברו לנו חלקות על כן אחריו ועם יודעי אלהיו הוא השם הנכבד יחזיקו לבם.

ועשו -
כאשר צום בתורתו.

[יא, לג]
ומשכילי עם -
זה דור אנשי המשנה ז"ל.

וטעם ונכשלו –
גזרות שעברו עליהם.

[יא, לד]
ובהכשלם -
הטעם שהשם לא יניחם למחות שמם.

ונלוו עליהם -
עם המאמינים.

[יא, לה]
ומן -
בכל דור ודור.

עד עת קץ –
בא הגואל ישראל.

[יא, לו]
ועשה -
זה קוסטנטין שהיה מלך גדול על בבל ופרס ומצרים ואפריקא והשיב בבל לדתו, גם חביריו השיבו פרסיים והשבאים ומצרים ואפריקא לדתו והניח תורת ארם.

וטעם ויתרומם. בלבו, ועל השם שהוא אל אלים ידבר נפלאות והנה אמר המלאך עליו והצליח וכבר עברו אלו הדברים אשר היו עתידים בימי דניאל, ועתה יחל לדבר על העתידות שנשארו.

ודע כי ארם היא צפונית מערבית לארץ ישראל, גם קוסטנטינא היא צפונית ובעת קץ שיגיע קץ מלך הצפון אשר אמר והצליח עד כלה זעם, אז יבא קץ הגואל כאשר יפרש והנה לא הזכיר מתי יהיה זה, רק הזכיר כי זה המלך.

והטעם בנו אשר יצא ועשה מלחמה עם מלך מצרים וילכוד את מצרים וילך לארץ ואז יהרג, ואחר ימים ידועים במספר מיום מותו, יבא הגואל לישראל.

[יא, מ]
יתנגח עמו מלך הנגב -
הוא מצרים ואין לחוש שתהיה מצרים אי זה דת שתהיה.

וישתער עליו מלך הצפון -
על מלך מצרים, כמו: בסופה ובסערה ואם הוא כתוב בשי"ן כמו השירו ולא ידעתי ורבים ככה.

[יא, מא]
ובא -
זה מלך צפון שהוא מלך קוסטנטינא אל ארץ הצבי, והטעם אלו ימלטו מידו הדרים במקום שהיו שם אדום ומואב וראשית בני עמון, ויש בין ימי סנחריב וזאת הנבואה שנים רבות.

[יא, מב]
וישלח ידו -
מלך צפון.

[יא, מג]
ומשל במכמני -
תרגום ואשר לא צדה ודלא כמן ליה אולי הוא מגזרת דרכמונים וכושים, הם סמוכים למצרים יהיו במצעדיו של מלך צפון, שיסורו אל משמעתו.

[יא, מד]
ושמועות יבהלוהו -
מלך צפון ממזרח ומצפון הוא בבל ופרס והטעם הקרן הקטנה שהזכיר בנבואתו.

ויצא -
מלך צפון:

[יא, מה]
עד קצו -
ושם ימות וזהו: והצליח עד כלה זעם: