[יב, א]
ובעת -
אז בא היום והגיע העת שאמר: עד די כורסון רמיו ועתיק יומין יתיב ולא נוכל לפרש, כי יעמוד מיכאל עמידה לבד הוא רק עמד להפיל כסאות של מלכי ישמעאל, והעד הכתוב אחריו: העומד על בני עמך וזאת הצרה תהיה על כל העולם ולא ימלטו רק בעבור היות מיכאל השר הגדול על ישראל, על כן ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר והם הצדיקים, וכתוב: ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי השם:

[יב, ב]
ורבים -
אמר הגאון:

כי פירושו אלה שיקיצו יהיו לחיי עולם ואלה שלא יקיצו יהיו לחרפות ולדראון עולם, כמו והיו דראון והמלה אחת.

והפירוש חרפה.

והגאון אמר:

כי רבים הם המעטים כמו: ורבים מביאים מנחה, ורבים מעמי הארץ מתיהדים ורבים יחלו פני נדיב.

והטעם לפי דעתי: שהצדיקים שמתו בגלות יחיו בבוא הגואל כי עליהם כתוב כימי העץ ימי עמי ואז יתענגו בלויתן ובזיז ובבהמות וימותו פעם שניה ויחיו בתחית המתים בהיותם בעולם הבא, שאינם אוכלים ושותים רק נהנים מזיו שכינה.

ואמר:

כי כן פירוש ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין, שבו נחתם הספר.

ורבי ישועה אמר:

כי ישני עפר משל על ישראל שהם בגלות כמו בתים והנה הגואל יבוא לטוב לצדיקי ישראל ולרע לרשעיהם.

והמשכיל יבין הנכון משני הפירושים ודברי חכמים עוזרים הגאון ז"ל.

[יב, ג]
והמשכילים, כזוהר הרקיע -
שיקבל האור והמצדיקים לרבים מעלתם גדולה על כן אמר: ככוכבים לעולם ועד, כי מעלת הכוכבים גדולה ממעלת הגלגלים, אף כי הרקיע שהוא למטה מן הגלגלים.

[יב, ד]
ואתה, סתום הדברים -
שיכולת לדעתם.

וחתום הספר -
שלא יראנו רק מי שראוי לראותו.

עד עת קץ -
פירשתיו.

ישוטטו -
כמו: ישוטטו לבקש דבר ה':

[יב, ה]
וראיתי -
שנים מלאכים.

וטעם אחרים –
שלא היה אחד מהם שדבר עמו כל הכתוב למעלה.

[יב, ו]
ויאמר -
האחד מהם.

לאיש -
כמו: איש לא נעדר ושאל אותו: עד מתי קץ הפלאות - וכל זה שישמע דניאל.

[יב, ז]
ואשמע -
הטעם שישבעו בדבר עומד כמו: אחת נשבעתי בקדשי הוא היכל הקדש והוא השמים, כמו: כי אשא אל שמים ידי כבר פירשתיו, כי מלך עולם נצח חי העולמים הוא השם המחיה הכל.

והטעם המעמידם כמו החיים לאדם, וככה ואתה מחיה את כולם.

[יב, ח]
ואני שמעתי ולא אבין -
והנה התברר כי דניאל לא הבין קץ ביאת הגואל.

[יב, ט]
ויאמר -
טעם לך - כאומר לך לדרכך ואל תשאל יותר כי סתומים וחתומים הדברים וזה לאות כי בגעת הקץ יבינו המשכילים רמיזות המלאך, על כן אחריו יתבררו ויתלבנו משל מהגויות לנשמות שתתחכמנה ותקבלנה האמת.

[יב, יא]
ומעת -
פירשתיו, ואמר אחריו: אשרי המחכה ויגיע - והטעם שזה המספר כמו חצי שבוע והנה קרוב משלש שנים וחצי עמד הבית השני בלא עולה ואחר כן חרב, והלכו ישראל בגולה וקרוב מהמספר הזה יעמד ישראל בצרה גדולה שלא נהיתה כמוה עם הקרן הקטנה והוא ממלכות ישמעאל, כי רוב הגולה בארצם וזה הוא יתיהבון בידיה עד עדן עידנין ופלג עדן, ואין בלשון ארמית סימן לשנים כמו בלשון הקדש שנתים דרכים, והעד יפל באחת מהשתים, ולשון רבים דרכים והפחות שלשה, על כן כתיב עדן שנה אחת, כמו: למועדה מימים ימימה והנה ועדנין שלש שנים וחצי שנה, על כן יש צורך לנו וזהו למועד מועדים וחצי, כי למועד משרת הוא כמו למועד חדש האביב והנה מועדים שלשה ובעבור היות חצי שנה בקרוב, הוצרך לפרש מספר הימים, וזהו אשרי המחכה ויגיע, והטעם כי יסבול הצרה הגדולה כי שם כתוב להשניא זמנין.

ודת וחבר דניאל אלה המספרים שאינן בזמן אחד, בעבור כי קרוב ממספר הימים שעמדה ירושלים בצרה לפני הגלות כמספרם יהיו הימים שיעמדו ישראל בצרה גדולה לפני בא הגואל, והנה התברר כפי הפירוש הזה, כי כאשר יצא מלך צפון ויקח מצרים אחר שלש וחצי, יבא הגואל לישראל רק לא ידענו עד עתה מתי יצא זה המלך הנזכר אל ארץ מצרים.

[יב, יג]
ואתה, לקץ הימין -
הנו"ן תחת מ"ם וכמוהו ואתה קח לך חטין ועליה יכרעון אחרין ולא יאמין בחיין.
גם מלת בנימן,
אמר יפת בן עלי:

כי זה הפסוק דברי דניאל לכל משכיל שילך לו ולא יחפש על קץ הימים, עד שימצאנו מי שגזר השם לבא הגואל בימיו, וזה טעם ותעמוד לגורלך אם נגזר להיותך חי.

וזה הפירוש רחוק וכמה היה נכבד מאד פירוש הגאון אילו היה מספר לנו מה טעם לעמוד בגורל עם קץ הימים, כי הכל הם דברי המלאך ולא דברי דניאל, נשלם ספר דניאל במרחשוון שנת ארבעת אלפים ותתקי"ו בעיר רודוס והודות לשם לבדו שעזר ברוב חסדו את אברהם עבדו הוא המחבר הוא הסופר.