[ד, א]
אנה, שלה -
כמו: שלו הייתי.

[ד, ב]
חלם, וידחלינני -
הפחידני.

והרהורין -
הרהור הלב ואין ריע לו.

וחזוי ראשי -
כי העינים הם בראש, או בעבור היות החזיון במוח.

[ד, ג]
ומני -
יספר כל המעשה שעבר ונכתב ככה בעבור כבוד דניאל שכתב המלך ככה לכל מדינות מלכותו ותפארת גדולה היתה לישראל.

[ד, ד]
באדין עלין -
באין היו לפניו, אמר אנה ולא אמר אמרית, כי גם הוא נכון בלשון וכמוהו אני הגבר ראה ונשאר אני כי אומלל אני, כי הוא פתח.

[ד, ה]
ועד אחרין -
אחרון ואם בו רוח אלהין קדישין, הוא קדוש.

[ד, ו]
בלטשאצר, לא אנס -
לא ינצחך, וכמוהו: אין אונס, כמו: מנצח מכריח:

[ד, ז]
וחזוי, אילן -
עץ מתוך האדמה.

[ד, ח]
רבה -
גדל

ימטא -
יגיע:

וחזותיה -
שעיפיו וכמוהו: קרן חזות, שיש לו כדמות שעיפים.

[ד, ט]
עפיה -
אמר יפת:
ענפיו וכמוהו: מבין עפאים יתנו קול.
גם הוא פירש וחזותיה עביו וככה קרן חזות.

ויש אומרים:
כי עפיה עליו:

ואנביה -
ופריו.

תטלל -
כדמות צל.

ובענפוהי -
ענפיו.

צפרי -
עוף.

יתזן -
מגזרת מזון.

[ד, י]
עיר -
מלאך.

ורבי משה אמר:

שאיננו גוף והוא ער תמיד ולא ישן.

נחית -
ירד וכמוהו נחת גדודיה.

[ד, יא]
קרא בחיל -
בכח.

וקציצו -
כרותו.

אתרו -
הפילו.

בדרו -
הפיצו או השחיתו.

תנוד -
נע ונד.

[ד, יב]
ברם -
אך עיקר שרשו בארץ עזבו ויעמוד בין העשבים ובין הדשאים, כמו: אסור בנחושתים.

ובטל יצטבע -
ירוה.

[ד, יג]
לבביה -
לבו מלב אנוש ישנו.

יחלפון -
יעברו כמו הגשם חלף הלך לו.

[ד, יד]
בגזירת -
ככה גזרו שהם משרתי השם, כאשר צום ומאמר קדושים זאת.
והשאלה למה זה?
בעבור שידעו החיים כי העליון הוא השם שליט במלכות אנשים השפלה, ולאשר ירצה יתננה, ושפל אנשים יקים עלה.

[ד, טו]
דנא -
כך אמרתי לדניאל.

[ד, טז]
אדין אשתומם -
השתומם שעה אחת.

מרי -
אדוני.

לערך -
כמו: ויהי עריך וזה דרך מוסר עם המלך.

ויש אומרים:
כי לבו לשם ואין צורך, כי נכון הוא כמשמעו.

[ד, יז]
אילנא -
אמר ר' ישועה:

כי וחזותיה מלשון חזה שהוא נראה וככה קרן חזות.

ואם כן איך יפרש ותעלנה חזות ארבע תחתיה?

[ד, יח]
ועפיה -
והפסוק אחריו אין צריך פירוש.

[ד, כא]
דנה -
הוא הפתרון כאשר נאמר לך, ופי' מלכי עצתי וכמוהו: וימלך לבי עלי.

[ד, כד]
פרק -
גאל כמו ויפרקנו מצרינו.

במחן ענין -
לחון עניים.

הן יהיה אריכות לשלותך, או כמו ארוכה לשגגתך.

[ד, כה]
כולא -
הכל בא והגיע כן כתב בספר ואל תתמה שלא כתב עלי רק על נבוכדנצר, כמו: וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל והוא המספר וככה מהלך הוה גם ענה מלכא כאילו אמר עניתי וכן בפום מלכא:

[ד, כח]
עדת -
סרה ועברה מעליך אין לי דעת לדעת אלו השבעה עדנין מה הם, אם ימים או שבועים או חדשים או שנים?
ולהיותם ימים או שבועים אין נכון, בעבור שכתוב עד די שעריה כנשרין רבה.

והגאון אמר:

שהם חדשים.

ולפי דעתי שהם שנים, כמו: עדן ועדנין ופלג עדן.
ואל יעלה על לבך שנבוכדנצר שב בהמה זכר או נקבה, כי אין כתוב רק שישכון עם החיות ויאכל עשב כמוהם.
וטעם ולבב חיוא, שתסור דעתו והיא דעת הנשמה והנה בסור חכמת הנשמה שב לבו ונשאר כלב חיה, והעד על כל זה שאמר באחרונה: עיני לשמיא נטלית ומנדעי יתוב עלי ואני ראיתי אחד מחברינו נאמן רוח והגיד לי שהיה באי אחת שהיא סרדניא, והנה ערל אחד יצא וברח מאבותיו כי סרה דעתו והשתגע והיה עם האיילים שנים רבות והוא הולך על רגליו וידיו כמוהם, והנה הלך מלך האי לצוד צידה ולקח איילים רבים ונלקח הערל השוטה החשוב שהוא איל, ובאו אבותיו והכירוהו ודברו אליו ולא ענה ונתנו לפניו לחם לאכול ויין לשתות ולא אבה, ונתנו לו עשבים עם האיילים ואכל ובחצי הלילה ברח לאיילות השדה.

[ד, לד]
ודי מהלכין בגוה -
גאוה, כמו: כי השפילו ותאמר גוה.