פסוק א
אנה. זהו תוכן ספור האגרת ואמר הנה אני נבוכדנצר בשלוה הייתי בביתי ורטוב ומלוחלח בהיכלי ועל שבהחלום אשר יספר בענין נמשל הוא אל האילן לזה אחז בלשון שאלה מליצת שבח וטובת האילן:

פסוק ב
חלם. חלום ראיתי והפחיד אותי
והרהורין. המחשבות בהיותי ישן על משכבי והוא החלום הבאה מן המחשבה וראיית ראשי הבהילו אותי ואף זה יורה על החלום הנראה בהמוח אשר בראש וכפל הדבר פעמים ושלש והיא דרך מליצה לחזק הדבר ולהגדיל הענין:

פסוק ג
ומני. וממני נעשה גזרת אומר להכניס לפני את כל חכמי בבל אשר יודיעו לי פתרון החלום:

פסוק ד
באדין. אז נכנסו החרטומים וגו' ואמרתי לפניהם החלום ולא הודיעו לי הפתרון:

פסוק ה
ועד אחרן. ועד באחרונה נכנס לפני דניאל אשר שמו בלטשאצר כשם אלהי אשר בו רוח אלהים קדושים ואמרתי החלום לפניו:

פסוק ו
בלטשאצר. וכה אמרתי לו אתה בלטשאצר שר החרטומים אשר אני יודע אשר רוח אלהים קדושים בך וכל סוד לא ינצח אותך להיות קשה ממך לבל תדעהו
חזית. אגיד לך מראות החלום אשר ראיתי ואמור אתה הפתרון:

פסוק ז
וחזוי. וזהו מראית ראשי בהיותי שוכב על משכבי
חזה. רואה הייתי והנה אילן בתוך הארץ וקומתו מרובה:

פסוק ח
רבה. גדל האילן ונתחזק וקומתו הגיע עד השמים ומראהו היה נראה לסוף כל הארץ:

פסוק ט
עפיה. העלין שבו היו נאים ויפים ופירותיו היו מרובים והיה די בהם לזון ולכלכל את כל הבריות
תחתוהי. תחתיו חסו בצלו חית השדה ובענפיו יקננו עוף השמים ומפירותיו היו נזונים כל הבריות:

פסוק י
חזה. רואה הייתי במראית ראשי בהיותי ישן על מטתי
ואלו. והנה מלאך מחריב והוא קדוש ירד מן השמים:

פסוק יא
בחיל. בכח והרמת קול
גודו. כרתו האילן וקצצו ענפיו והפילו עליו ופזרו פירותיו
תנוד. ינודו החיות מתחתיו והעופות ינודו מן ענפיו :

פסוק יב
ברם. אבל עיקר שרשיו הניחו בארץ ויהיה אסור ומקושר בקשורי ברזל ונחושת בעשב של השדה לבל יזוז ממקומו
יצטבע. יתכבס בטל השמים
ועם חיותא. עם החיות יהיה חלקו בעשב השדה לאכול בהם חלק כחלק:

פסוק יג
לבבה. לבבו ישתנה מלבב אדם ויותן לו לבב חיה ושבעה שנים יעברו עליו להיות כן:

פסוק יד
בגזרת. הדבר נגזר בגזרת המלאכים המחריבים העושים דין המקום
שאלתא. הגזרה ההיא עשויה במאמר המלאכים הקדושים והיא היא וכפל הדבר במ"ש
עד דברת. בעבור אשר ידעו כל החי אשר העליון מושל במלכות אנשים ולמי אשר יחפוץ יתן אותה
ושפל. וכאשר ירצה יעמיד על המלוכה אדם שפל ופחות מן האנשים:

פסוק טו
דנה. זאת החלום ראיתי אני המלך נבוכדנצר
ואנתה. ואתה אמור הפתרון בעבור אשר כל חכמי מלכותי לא יכלו להודיע לי הפתרון אבל אתה תוכל על אשר רוח אלהים קדושים בך:

פסוק טז
אשתומם. עמד מושתק ובתמהון כערך שעה אחת ומחשבותיו הבהילו אותו
חלמא. החלום והפתרון אל יבהילו אותך וכאומר הלא לא עליך המה
מרי. אדוני החלום יקוים בשונאך והפתרון באויבך והוא כפל ענין במ"ש:

פסוק יז
אילנא. האילן אשר ראית אשר גדל ונתחזק וקומתו הגיע עד השמים ומראהו היה נראה לכל הארץ:

פסוק יח
ועפיה. ועליו היו נאים ויפים ופירותיו מרובים והיה די בהם לזון כל הבריות תחתיו היו דרים חית השדה ובענפיו שכנו עופות השמים:

פסוק יט
אנת. ר"ל האילן הזה מרמז עליך כי דמית לו אשר נתגדלת ונתחזקת
ורבותך. גדולתך נתגדל בכל עת והגיע עד השמים וממשלתך בא עד קצות הארץ:

פסוק כ
ודי. ואשר ראה המלך מלאך מחריב וקדוש ירד מן השמים ואמר כרתו האילן והשחיתו אותו אבל עיקר שרשיו הניחו בארץ ויהיה מאוסר ומקושר באסור ברזל ונחושת בעשב של השדה ובטל השמים יכובס ועם חית השדה יהיה חלקו עד אשר יעבור עליו שבעה שנים :

פסוק כא
דנה. אתה המלך הנה זאת היא הפתרון דברים כמשמען כי כן יבא עליך וגזרת העליון היא אשר תגיע על אדוני המלך:

פסוק כב
ולך. ואותך יגרשון מן אנשים ועם חית השדה יהיה מושבך ויאכילו אותך עשב כמו הבקרים ובטל השמים יכבסו אותך ושבעה שנים יעברו עליך בגזרה זו עד אשר תדע אשר העליון מושל במלכות אנשים ולמי אשר יחפוץ יתן אותה :

פסוק כג
ודי. ואשר נאמר להניח עיקר שרשיו של האילן הדבר הזה יורה וירמז שהמלכות יתקיים לך ותשוב למלוך מן העת אשר תכיר ותדע אשר מושל היושב בשמים:

פסוק כד
להן. כאומר אין לך מנוס מן הגזרה ההיא רק אתה המלך עצתי תהיה נאה ויפה עליך ועשה זאת פדה חטאך בצדקה ועונך בחנינת עניים והוא כפל ענין במ"ש
הן. הנה בזה תהיה אריכת זמן להשלום אשר אתה בה ויקוים הדבר באחרית הימים:

פסוק כה
כלא. גם זה מדברי האגרת עד סוף הענין ואמר באגרתו הנה כל הפתרון הזה הגיע על נבוכדנצר המלך וכמו שמספר והולך (ואף שנבוכדנצר עצמו כתבו לא אמר כמדבר בעדו כי אם כאחר המדבר וכן דרך המקרא כמ"ש וישלח וגו' ואת שמואל (שמואל א י"ב) עם כי שמואל היה המדבר לא אמר ואותי):

פסוק כו
לקצת. לסוף שנים עשר חודש על היכל המלך אשר בבבל היה נבוכדנצר הולך ומטייל:

פסוק כז
ענה. הרים המלך את קולו והיה משתבח בעצמו ומתייהר ואמר הלא זאת היא בבל הגדולה אשר אני בניתי אותה להיות בה בית מלכות
בתקף. והנה בניתי אותה בחוזק כחי לא בעזר זולתי ואף רק לכבוד תפארתי בניתי אותה לא לצורך מה להשגב בה מפני האויב כי ידי משלה לי :

פסוק כח
עוד מלתא. עוד היה הדבר בפי המלך ולא גמר עדיין דבריו אז ירד קול מן השמים ואמר לך נאמר אתה נבוכדנצר המלך דע אשר המלוכה עברה וסרה ממך:

פסוק כט
ומן אנשא. מן אנשים יגרשו אותך ועם חית השדה יהיה מושבך ויאכילו אותך עשב כמו הבקרים ושבעה שנים יעברו עליך בגזרה זו עד אשר תדע אשר העליון מושל במלכות אנשים ולמי אשר יחפוץ יתן אותה:

פסוק ל
בה שעתא. בעת ההיא כלתה הדבר לבוא על נבוכדנצר כי נשתבש דעתו ונתגרש מעצמו למקום החיות לשבת עמהם
ומן אנשא. מעצמו נתגרש מן אנשים ואכל עשב כבקרים וגופו נתכבס מטל השמים כי ישב מבלי מחסה
עד די. עד אשר נתגדל שערו ככנפי נשר וצפרני ידיו ורגליו כצפרני עופות הדורסים כי מרוב הלחות והלכלוך היו גדלים והולכים :

פסוק לא
ולקצת. ולסוף השנים שקבעו לו והם שבעה שנים כמ"ש למעלה
אנה. אני נבוכדנצר נשאתי את עיני אל השמים כי במשך שבעת השנים לא הכיר בעצמו מי הוא כי לא היה לו בינת אדם ובכלות הזמן התחילה דעתו לחזור אליו מעט מעט ואז הכיר בעצמו מי הוא והרגיש בדבר ונשא עיניו אל השמים לשאול עזרה מה'
ומנדעי. ר"ל שאלתי מה' אשר ישיב עלי הדעה והחכמה שהיה לי מאז
ולעלאה. ולהעליון ברכתי ולחי העולמים שבחתי ופארתי אשר ממשלתו ממשלת עולמים ומלכותו עם כל הדורות ר"ל בזמן כל הדורות:

פסוק לב
וכל דיירי. כל יושבי ארץ כלא דבר המה חשובים למולו וכחפצו עושה בצבא השמים ושוכני ארץ ולא יש מי אשר ימחה בידו ויאמר לו מה עשית הלא לא נכון הדבר:

פסוק לג
בה זמנא. בעת ההיא כאשר ברכתי לה' אז שבה עלי הדיעה שהיה לי מאז וחזרתי לכבוד מלכותי וזוהר פני שבה עלי ויועצי ושרי שאלו ובקשו לי למשול בהם כמאז
התקנת. הוכנתי על מלכותי וגדולה יתירה ומרובה נתוסף לי:

פסוק לד
כען. גם זה מדברי האגרת שאמר עתה אני נבוכדנצר משבח ומרומם ומפאר למלך השמים אשר כל מעשיו אמת ודרכו בדין ואשר הולכים בגאוה ורוממות יכול הוא להשפיל: