פסוק א
בלשאצר. הוא היה בן אויל מרודך בנו של נבוכדנצר ומ"ש בענין נבוכדנצר אבוהי וכן ואנת ברה כי אבי האב נקרא אב ובן הבן נקרא בן
עבד. עשה סעודה גדולה לאלף שריו על כי ביום ההוא נצחו את מחנה דריוש
ולקבל. המלך שתה יין מול אלף שריו כמו כולם יחד :

פסוק ב
בטעם. בעצת הסתת שכרות היין אמר להביא את כלי הזהב והכסף אשר הוציא נבוכדנצר אביו מן ההיכל אשר בירושלים
וישתון. ויהיו שותין בהם המלך ושריו והמלכה ופלגשו :

פסוק ג
באדין. אז הביאו כלי הזהב אשר הוציאו מן ההיכל של בית אלהים אשר בירושלים ושתו בהם המלך ושריו והמלכה ופלגשו ולקצר לא זכר כלי כסף כי מעצמו יובן:

פסוק ד
אשתיו. שתו יין ושבחו לאלהי זהב וכסף וגו' ר"ל לעכו"ם אלמים העשוים מן הזהב וגו' מאחת מאלה :

פסוק ה
בה שעתא. בעת ההיא יצא קבוצת אצבעות כשל יד אדם וכתבו מול המנורה על טיח הסיד של כותל ההיכל אשר למלך
ומלכא. והמלך ראה כף היד אשר כתבה:

פסוק ו
אדין. אז זוהר פני המלך נשתנה ומחשבותיו הבהילו אותו וקשרי פרקי עצמות מתניו הותרו ונפתחו מקשירתן והוא ענין גוזמא והפלגה
וארכבתיה. ברכיו היו מקישות ודופקות זה לזה מגודל החרדה והרתת:

פסוק ז
בחיל. בכח ובהרמת קול קרא ואמר להכניס את אשפיא וגו'
די כל. אשר כל אדם אשר יקרא זה הכתב ויגיד לו הפתרון אזי ילבש מלבוש ארגמן ויושם על צוארו ענק ורביד הזהב וימשול בשליש המלכות:

פסוק ח
אדין. אז נכנסו כל חכמי המלך ולא יכלו לקרוא את הכתב ולהודיע למלך את הפתרון וכאומר אם לקרות לא ידעו איך אם כן יוכלו להודיע הפתרון:

פסוק ט
אדין. אז נבהל המלך הרבה מאוד וזוהר פניו נשתנה עליו עוד יותר והשרים היו משובשים ומבולבלים בדעתם מגודל החרדה:

פסוק י
מלכתא. המלכה אל מול דברי חרדת המלך ושריו נכנסה לבית המשתה והרימה קולה ואמרה המלך לעולם יחיה אל יבהל אותך מחשבתך וזוהר פניך אל ישתנה:

פסוק יא
איתי. יש איש במדינת מלכותך אשר רוח אלהים קדושים בו ובימי אביך נמצא בו הארה ושכל וחכמה כחכמת אלהים
רב. שר על החרטומים וגו' העמידו :

פסוק יב
כל קבל. בעבור אשר רוח חכמה יתירה ומרובה ודעת והשכל ופתרון חלומות והגדות חידות והתרת דברים קשורים וסתומים כל אלה נמצא בו בדניאל אשר המלך קרא שמו בלטשאצר וכאומרת אם לא היה נמצא בו כל הדברים האלה לא היה מסכים על ידי אשפנז לקראו בשם אלהיו
כען. עתה יקראו את דניאל והוא יגיד אף את הפתרון וכאומרת אולי יורה הדבר עוד על טובה ואף אם על רעה תדע להזהר:

פסוק יג
באדין. אז הוכנס דניאל לפני המלך
אנת. אתה הוא דניאל אשר מן בני הגולה של יהודה אשר הביא המלך אבי מן יהודה :

פסוק יד
ושמעת. שמעתי עליך אשר רוח אלהים בך והארה והשכל וחכמה יתירה ומרובה נמצא בך:

פסוק טו
וכען. ועתה הוכנסו לפני החכמים האשפים אשר יקראו הכתב הזה ולהודיע לי הפתרון ולא יכלו להגיד פתרון הדבר ואף שגם קרוא מקרא לא יוכלו הנה כחש לו לכסות קלון חכמת עמו מה דאפשר:

פסוק טז
ואנה. ואני שמעתי עליך אשר תוכל לפתור פתרון דבר ולהתיר דברים קשורים וסתומים
כען. עתה אם תוכל לקרוא את הכתב כאשר קראו חכמי עמי ועוד תוסיף עליהם להודיע לי אף הפתרון אזי תלבוש מלבוש ארגמן ורביד של זהב יושם על צוארך ותמשול בשליש המלכות:

פסוק יז
באדין. אז השיב דניאל ואמר לפני המלך מתנותך יהיה לעצמך ומרבית הבזבוז שאתה רוצה לבזבז תן לאחר וכאומר אף אם תתן לחכמי בני עמך בעבור הקריאה לבד לא אתקנא בהם
ברם. אבל אקרא הכתב למלך ואגיד לו אף הפתרון ומבלי מתן :

פסוק יח
אנת. אתה המלך שמע נא הנה אלהי עליון נתן לנבוכדנצר אביך מלכות וגדולה וכבוד ותפארת:

פסוק יט
ומן רבותא. ומרוב הגדולה אשר נתן לו כל עממיא וגו' היו חרדים ומתפחדים מפניו
די הוה. אשר היה רוצה היה הורג ואשר היה רוצה היה מכה ואשר היה רוצה היה מגביה ואשר היה רוצה היה משפיל:

פסוק כ
וכדי. וכאשר רם לבבו להתגאות וחיזק רוחו להרשיע אז הורד מן כסא מלכותו והוסר הכבוד ממנו:

פסוק כא
ומן בני אנשא. מן בני אדם נתגרש והושם לבבו עם החיות להיות דומה להם ועם הפראים היה מושבו וכבקרים האכילו עשב השדה ומטל השמים נתכבד גופו כי ישב מבלי מחסה
עד די. עד אשר ידע והכיר אשר אלהי עליון מושל במלכות אנשים ולמי אשר יחפוץ יעמיד על המלוכה:

פסוק כב
ואנת. ואתה בנו בלשאצר לא הכנעת לבך בעבור אשר ידעת כל זאת:

פסוק כג
ועל מרא. ועל אדון השמים נתגאית ואת הכלים של ביתו הביאו לפניך ואתה והשרים שלך והמלכה שלך ופלגשך שתו בהם יין
ולאלהי כסף וגו'. אשר לא יראו ולא ישמעו ולא ידעו מאומה הנה להם שבחת
ולאלוה. אבל אל האלוה אשר נשמתך בידו וכל דרכך מסורים לו והמה בידו הנה אותו לא פארת:

פסוק כד
באדין. אז בעבור זה נשלח מלפניו כף של יד וכתב את הכתב הזה:

פסוק כה
ודנה. וזהו קריאת הכתב אשר כתב מנא מנא וגו' וארז"ל הכתב היה מסודר בשלש שורות זו למטה מזו ובהעליונה היה כתוב ממתו"ס ובשניה היה כתוב ננקפ"י ובשלישית היה כתוב אאלר"ן ולזה לא יוכלו חכמיו לקרותו כי הם קראו כל שורה לעצמה ולא היה להם שום ענין והבנה אבל דניאל קרא מלמעלה למטה ר"ל תיבה הראשונה עשה מצרוף שלש אותיות הראשונות שבשלש השורות ויצא א"כ תיבת מנ"א וכן מצרוף האותיות השניות יצא תיבת מנ"א ומהשלישית יצא תיבת תק"ל ומהרביעית יצא ופ"ר ומהחמישית יצא סי"ן וצרף הרביעית עם החמישית והרי ופרסי"ן:

פסוק כו
דנה. זה פתרון הדבר
מנא. ר"ל פתרון של תיבת מנא הוא לומר שהאלהים מנא מנין ימי מלכותך והשלים אותה כי בא מועד והשנות הדבר פעמים לומר שהמנין בדקדוק:

פסוק כז
תקל. פתרון של תקל הוא לומר נשקלת לפניו במאזני משקל ונמצאת חסר ר"ל לא נמצא בך זכות להכריע הרשע ולהאריך הזמן:

פסוק כח
פרס. ר"ל פתרון של ופרסין הוא לומר אשר נשברה מלכותך ונתונה היא למדי ופרס וזהו ופרסין בלשון רבים ע"ש הפריסה וע"ש פרס והוי"ו היתירה היא המורה על מדי שהיו לאחדים עם פרס כי הוי"ו בא להוסיף וכאומר מדי ופרס:

פסוק כט
באדין. אז אמר בלשאצר והלבישו את דניאל מלבוש ארגמן ושמו על צוארו רביד של זהב והכריזו עליו אשר יהיה מושל שליש במלכות:

פסוק ל
בה בליליא. בלילה ההוא נהרג בלשאצר מלך כשדים: