[ב, א]
בני המדינה -
היא מדינת בבל.

[ב, ב]
אשר באו, ישוע -
הוא יהושע הכהן הגדול.

מרדכי בלשן -
הוא מרדכי היהודי רק בלשן.
יתכן שהוא איש אחר והוא חסר וי"ו כאדם שת אנוש.

מספר -
השני בפסוק הוא שם חשבון והראשון שם איש.

[ב, ו]
פחת מואב -
הוא ראש לישוע וליואב בנים שנולדו לאלה הנזכרים.
ויתכן, להיות ישוע ויואב קדומים לפחת מואב.

[ב, ט]
זכי -
כתוב וק' זכי נקרא בב' לשונות.
וכן: בני אטר ליחזקיה, שנולדו ליחזקיה רק אטר הוא הראש, או חזקיה הראש ואטר בנו הוא והוא הנכון.

[ב, כג]
אנשי ענתות -
כתוב עליהם כה אמר ה' אל אנשי ענתות הבחורים ימותו בחרב בניהם ובנותיהם ימותו ברעב ושארית לא תהיה להם, כי אביא רעה אל אנשי ענתות שנת פקדתם.
אכן מהקבלה ידענו ששבו לאל טרם יום הפקידה ובטלה הגזירה מעליהם ונשארו מהם קכ"ח.

[ב, כה]
קרית ערים -
היא יערים.
וכן הפירוש בני קרית יערים, בני כפירה, בני בארות, כך וכך.

[ב, כו]
בני הרמה -
בני גבע טעמו כך וכך.

[ב, כט]
נבו -
שם איש, וכן: מגביש ועילם וחרים.
ויתכן שהוא נבו ובעל מעון וכן לוד וחדיד ואונו חסר וי"ו וכן הוא וחדיד, משלשתם יצאו בני ירחו, הוא הידוע.

[ב, לב]
חרים -
אחד הוא.

[ב, מ]
בני ישוע וקדמיאל -
הם נולדו לבני הודויה, כי הפועל האמתי הוא אחרון כאשר אמרתי.

[ב, מב]
בני השוערים -
שומרי השערים, הם בני אסף.

[ב, מג]
הנתינים -
הם ראשי גבעון ובנותיה ויהושע נתנם לבית אלהיו, ועל כן נקראו נתינים אע"פ שנאמר אחרי כן ומן הנתינים שנתן דוד והשרים לעבודת הלוים, כי הטעם קיים הנתינה, או נקראו מן היום ההוא נתינים כי מקודם היו נקראים גבעונים.

[ב, מו]
שמלי -
הכתיב ושלמי קרי, כי נקרא בשני שמות.

[ב, נ]
מעונים ונפוסים -
שמות בני אדם.

[ב, נה]
בני הסופרת -
יתכן שהוא שם תואר לאשה, או פועלת, בגלל ה"א הדעת.

[ב, נז]
פוכרת הצביים -
לא ידענו אם זה שם אשה.

[ב, נט]
תל מלח תל חרשא -
מקומות שנים.

ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם -
הם נקראו אסופים שנאספו מן השוק, כי לא הכירו אב ואם ולא נודע אם מישראל הם.

[ב, סא]
ויקרא על שמם -
על שם הבנות שהם מזרע ברזילי, קרא את שם עצמו ברזילי.

מבנות -
הטעם: אחת מבנותיו.
וכן: ויקבר בערי הגלעד.

[ב, סב]
אלה, ולא נמצאו -
יש אומרים:
שהוא דבק עם כתבם, כי המלה מחברת מן האחדים כדרך תקראנה מלחמה.
והנכון בעיני: שהוא דבק עם המתיחשים והם בני ידעיה הנזכרים למעלה ולא נמצאו בכתב יחוסם, על כן הוסרו מן הכהונה כי מלת ויגואלו מן הכהונה, מלשון לחם מגואל.
והטעם: נמאסו.

ויש אומרים:
כי האל"ף תחת העי"ן.

[ב, סג]
התרשתא -
יש אומרים:
שנקרא כן, בעבור שהותר לו שתיית יין של עכו"ם, והטעם התיר שתא.
ויתכן: שהוא שם תפארת וגדולה בלשון כשדים, כעניין שר או פחה והוא הנכון.

הקדש הקדשים -
הם התרומות.

עד עמוד כהן לאורים ותומים -
האורים שעשה משה נגנזו ולא נעשו עוד אחרים תחתם.

ופירוש עד עמוד כהן - הראוי לאורים ולתומים.

[ב, סד]
כל, כאחד -
כאשר היו הקהל מספר אחד בכללם כך וכך.

[ב, סה]
מלבד -
ולהם משוררים ומשוררות להלל לה'.

[ב, סח]
ומראשי -
ממקצתם ולא כולם.

לבית ה' -
הלמ"ד כטעם בעבור.

על מכונו -
על היסוד שהיה שם בתחילה מוכן.

[ב, סט]
ככוחם -
כנגד הקהל ידבר, כי לא נתנו האבות רק שתי רבוא וכסף שנים אלפים ומאתים, כי כן מפורש במספר השני ובאמרו שש רבואות בכלל אחד, רצה לומר בין הקהל ובין ראשי האבות ושארים המתנדבים ממלכות כורש.

דרכמונים -
דינרי זהב.

רבואות -
האל"ף תחת הכפל וכן: בזאו נהרים.

מנים -
משקלים וחבירו המנה יהיה ותרגום שבעה שקלים שבעה מנים.

[ב, ע]
וישבו השוערים -
שומרי השערים להלל השם.