[ח, א]
והתיחסם -
ואשר התיחשו לבית אבות.

[ח, ג]
מבני שכניה מבני פרעוש -
הראוי אשר מבני פרעוש ואמר כן, להבדיל לבן שכניה יחזיאל.

ועמו התיחש לזכרים -
אשר התיחשו לעצמם הזכרים והיו מאה וחמשים.

[ח, י]
בן יוסיפיה -
לא הזכיר שמו כאחרים.

[ח, יד]
וזכור -
קרי וזבור כתיב והם שני שמות, זה אומר בכה וזה אומר בכה.

[ז, טו]
ואקבצם, ואבינה בעם -
עיון.

ומבני לוי לא מצאתי שם -
כי הם בעלי שיר.

[ח, טז]
לאליעזר לאריאל -
הם היום היו שלוחים והלמ"ד הוא המורה על העצם, וטעמו לעצם אליעזר והנזכרים.

מבינים -
חכמים.

[ח, יז]
ואוצאה -
כן כתיב כי האל"ף למ"ד הפועל על משקל ואבואה ואצוה קרי, כי הקרוב על דרך קצרה.

על אדו הראש -
שהוא ראש בכספיא המקום.

אל אדו אחיו -
חסר וי"ו והנכון אל אדו ואחיו שהם נתינים.

ויש אומרים:
כי אחי שם איש אחי אדו, או קרובו.

[ח, יח]
איש שכל -
לא הזכירו הכתוב.
ויתכן שהוא שרביה הנזכר בפסוק וכן הוי"ו נוסף כוי"ו ואיה וענה, או וי"ו המוסף על ענין ולא רצה להזכירו פעמים, וכן הפירוש איש שכל שרביה, ושרביה ובניו ואחיו, היו י"ח והוא הנכון.

[ח, יט]
ואת חשביה -
הביאו.

[ח, כא]
על הנהר אהוא -
חסר הנסמך והראוי נהר אהוא.

[ח, כג]
ויעתר -
על ידי נביא או מראה בחלום.
והטעם: נתרצה לנו והדריכנו הדרך הישרה באין מכשול.

[ח, כד]
לשרביה -
הלמ"ד הוא הנכנס להורות על העצם והטעם הבדיל לעצם שרביה חשביה.

[ח, כה]
ההרימו -
הה"א הוא הנכנס על הפעלים העוברים כמו ההלכוא השבה והטעם אשר.

[ח, כו]
מאה לככרים -
כאילו אמר וכלי כסף למשקל הככרים מאה.

[ח, כז]
לאדרכונים -
האל"ף נוסף והוא כטעם דרכמונים למשקל אדרכונים הם אלף.

וכלי נחשת מצהב -
כטעם ממורט מצהב טובה, פעם זכר ופעם נקבה, כענין ורוח גדולה וחזק וכן שנים חמודות.

[ח, כט]
שקדו -
מלת השקד חסרה והוא על וראוי כמו: שוקד אני על דברי, לשקוד על דלתותי.
והטעם: שקדו עליהם והם הכסף והזהב.

הלשכות בית ה' -
והטעם שרי הלשכות בית ה' ונכנס ה"א הדעת, על משקל הלשכות והמלה זרה בעבור הסמיכות.

[ח, ל]
וקבלו -
והם יקבלוהו.

לבית אלהינו -
לצורך ביתו.

[ח, לד]
לכל -
לכסף ולזהב.

[ח, לה]
על כל, ופחוות -
כנגד אבות ישראל שהם שנים עשר שבטים, רק תשעים וששה שבעים ושבעה כפי יכלתם, אין להם טעם, פרים וצפירים בלשון נקבות והפך זה נשים פילגשים בלשון זכרים.

ונשאו את העם -
כטעם ינשאוהו אנשי מקומו, וכבר פורש טעמו.