פסוק א
ובשנת אחת. בשנה הראשונה
לכלות. לעת כלה הזמן אשר דבר ה' מפי ירמיה והיא בכלות שבעים שנה מעת שכבש נבוכדנצר את יהויקים בראשונה וכאשר פירשנו בדניאל
ויעבר קול. צוה להכריז
בכל מלכותו. בכל מדינות מלכותו
וגם במכתב. שלח הדברים האלה במכתב
לאמור. וכה אמר:

פסוק ב
נתן לי. ר"ל הואיל וה' מסר בידי כל הממלכות אם כן מהראוי לי לעשות מצותו
פקד עלי. צוה עלי לבנות וגו' כמ"ש האומר לכורש וגו' והיכל תוסד (ישעיה מד)
אשר ביהודה. אשר בארץ יהודה:

פסוק ג
מי בכם. כי הדברים האלה צוה להכריז ושלח בין העובדי כוכבים ולזה אמר מי הנמצא בכם מעם ה' יהיה ה' עמו ובעזרתו
ויעל וגו'. ר"ל הרשות נתון ממני לעלות
הוא האלהים. פירש לומר שאלהי ישראל הוא האלהים השוכן בירושלים:

פסוק ד
וכל הנשאר. ר"ל וכל אשר בע"כ ישאר במקומו כי דל הוא ואין ידו משגת לעלות
מכל המקומות. ר"ל מצוה אני אשר כל המקומות אשר דל כזה גר שם שאנשי מקום כל אחד ירוממו אותו במתן כסף וגו' ללכת לירושלים
עם הנדבה. ר"ל הנדבה ההיא תהיה מלבד הנדבה אשר יתנו לבית ה':

פסוק ה
ליהודה. אשר ליהודה
לכל העיר. את כל אשר העיר האלהים וגו':

פסוק ו
וכל סביבותיהם. כל העובדי כוכבים אשר סביבותיהם חזקו בידי העולים בתת להם די ספוקם כלי כסף וגו'
לבד. חוץ מאשר כל התנדב מה מהם לבית ה' :

פסוק ז
הוציא. מאוצר בית העבודת כוכבים אשר נתנם שם נבוכדנצר כמ"ש בדניאל:

פסוק ח
על יד. הוציאם בפקודת המלך
ויספרם. מסרם במספר לששבצר והוא זרובבל וכן היה נקרא בלשון פרס, ורז"ל אמרו שהוא דניאל ונקרא כן על שעמד בשש צרות:

פסוק יא
לזהב ולכסף. בין של זהב בין של כסף
חמשת אלפים וגו'. כמספר הזה היו כל הכלים הקטנים עם הגדולים ולמעלה לא מנה כי אם הגדולים והחשובים
עם העלות. העלם יחד עם העלאת בני הגולה: