פסוק א
צרי יהודה. הם העובדי כוכבים אשר הושיב מלך אשור בערי ישראל:

פסוק ב
נבנה עמכם. כוונתם היה להתחבר עמהם לדעת מצפוני לבבם למצוא עלילה מה להשבית את המלאכה
ולו אנחנו זובחים. כמ"ש בהם את ה' היו יראים (מלכים ב יז)
מימי אסר חדון. כי סנחריב שגלה את ישראל הומת ע"י בניו ומלך אסר חדון בנו תחתיו כמ"ש (במלכים ב יט) והוא הושיב במקומם מבבל ומכותה וגו':

פסוק ג
לא לכם ולנו. לא לשנינו יחד אנחנו ואתם לבנות הבית כי מה לכם לבנות בית לה' רק אנחנו בני ישראל יחד נבנה הבית לה'
כאשר צונו. ר"ל אותנו צוה המלך ולא אתכם:

פסוק ד
מרפים. הביאו מורך בלבבם למען ירפו ידיהם מן הבנין
ומבהלים. היו מפחידים אותם מלבנות:

פסוק ה
וסוכרים. היו שוכרים יועצים בעבורם לייעץ את המלך אחר דעתם ולהפר עצת היהודים
ועד מלכות דריוש. הוא דריוש הפרסי המולך אחר אחשורוש אביו:

פסוק ו
כתבו שטנה. בדבר בנין הבית לבל יתן רשות לבנותו:

פסוק ז
ארתחששתא. הוא כורש הפרסי ושם ארתחששתא הוא כנוי לכל מלכי פרס כמו פרעה למצרים ואבימלך לפלשתים
כתב בשלם. כתב מכתבו בדברי שלום
מתרדת טבאל. הוא היה הראש מן משלחי הכתב ושאר רעיו עמו היו באגודה אחת לשלוח אל ארתחששתא
וכתב הנשתון. כתב המפורש היה כתוב בתואר כתב ארמית ומפורש בלשון ארמית:

פסוק ח
בעל טעם. היודע לסדר דברי הכתב במליצה נאותה
ספרא. היודע לאמן ידו בכתיבה
כתבו. הם כתבו אגרת אחת להלשין על ירושלים, רחום היה המסדר ושמשי היה הכותב
כנמא. ר"ל דברי האגרת היה כאשר נאמר למטה:

פסוק ט
אדין. אז באותו המעמד והעצה היה רחום וגו' ושאר חבריהם
דיניא וגו'. הם שמות עובדי כוכבים ידועות אצלם אשר ישבו בערי שומרון והיו גם המה במעמד העצה היעוצה:

פסוק י
ושאר אומיא. ושאר העובדי כוכבים אשר הגלה אסנפר והוא סנחריב בלשון פרסי
רבא ויקירא. כן נקרא סנחריב על כי היה מלך גדול ומכובד
והותב. הושיב את העובדי כוכבים ההם בהערים של שומרון ר"ל הסמוכים לה ואף שנאמר למעלה שאסר חדון בנו הושיב אותם בערי שומרון מ"מ אמר שהושיב הוא על כי היה במצותו
ושאר. גם שאר היושבים בעבר נהר פרת המפסיק בין בבל לא"י וגם כענת והוא שם מקום מטרפולין לכל אלה ור"ל כל אלה הסכימו בדבר האגרת:

פסוק יא
דנה. זאת סדור טופס האגרת אשר שלחו אליו וחוזר ומפרש אל ארתחששתא המלך
עבדך. ר"ל אנחנו הכותבים המה עבדיך אנשי עבר הנהר ויושבי כענת:

פסוק יב
ידיע להוא. ידוע יהיה למלך אשר היהודים אשר עלו מעמך לבוא אלינו הנה באו לירושלים
קריתא. העיר המורדת והרעה המה בונים והחומות רוצים לגמור ולכלות והיסודות יקשרו ויחברו זה לזה ר"ל מתקנים מקום המקולקל להיות כל היסוד בחבור אחד:

פסוק יג
כען. עתה ידוע יהיה למלך אשר אם העיר הזאת תבנה והחומות יגמרו ויושלמו
מנדה וגו'. אזי מיני המסים ההם לא יתנו עוד כי יתחזקו בחיזוק העיר וימרדו במלך
ואפתם. הכנסת המלכים יהיה ניזק ונפסד כי לא יתנו עוד מס למלכי פרס:

פסוק יד
כען. עתה בעבור אשר רוצים אנו אשר חורבן המקדש יהיה חרוב כשהיה
וערות. כי בזיון המלך לא יפה וכשר לנו לראות ולשתוק
על דנה. על זאת שולחים אנחנו ומודיעים למלך:

פסוק טו
די יבקר. אשר יחפש בספר הזכרונות של אבותיך ותמצא בספר הזכרונות ותדע אשר העיר הזאת היא עיר מורדת ומזקת למלכים ולמדינות
ואשתדור. ומרידות וסרבנות עושים בה מן ימי עולם
על דנא. בעבור זאת העיר הזאת נעשית חורבה:

פסוק טז
מהודעין. מודיעים אנחנו למלך אשר אם העיר הזאת תבנה והחומות יוגמרו ויושלמו
לקבל דנה. בעבור זאת לא יש לך חלק בעבר הנהר כי הכל ימרדו בך בעבור זאת או היהודים יתגברו וימשלו הם על כל אנשי עבר הנהר :

פסוק יז
פתגמא. דבר שלח המלך
על רחום וגו'. אל רחום וגו' ושאר חבריהם אשר יושבים בשומרון ושאר אנשי עבר הנהר לכולם יהיה שלום וגם לכעת יהיה שלום והיא כענת הנזכר למעלה ונפלה הנו"ן:

פסוק יח
נשתונא. הדברים המפורשים אשר שלחתם אלי מפורש נקרא לפני :

פסוק יט
ומני. וממני הושם גזרת אומר וחפשו בספר הזכרונות ומצאו כתוב אשר העיר הזאת מן ימי עולם מתנשאת עצמה על מלכי העובדי כוכבים
ומרד. ומרידה וסרבנות נעשה בה :

פסוק כ
ומלכין. ומלכים חזקים היו על ירושלים ומשלו בכל עבר הנהר
ומדה. הוא מנדה ר"ל מיני המסים ההם היו נותנים להם:

פסוק כא
כען. עתה עשו גזרת אומר לבטל האנשים האלה מן הבנין
וקריתא. והעיר הזאת לא תבנה עד ממני יושם גזרת אומר ר"ל עד שאתן רשות לבנותה:

פסוק כב
וזהירין. הוו זהירים מלעשות שגגה על זאת ר"ל אל תשגו לעבור מצותי בשגגה
למה ישגא. למה יתגדל ויתרבה מעשה השחתה להזיק את המלכים כי אם יתגברו הנה ישחיתו כל מלכי הארץ:

פסוק כג
אדין. אז מן אשר טופס הדברים המפורשים של המלך נקראו לפני רחום וגו' וחבריהם
אזלו. הלכו בחפזון לירושלים אל היהודים ובטלו אותם ממלאכתם בזרוע ובכח:

פסוק כד
באדין. אז בטלה מלאכת בית אלהים אשר בירושלים
והות. והיתה בטלה עד השנה השניה למלכות דריוש הפרסי: