פסוק א
באדין. אז דריוש המלך שם גזרת אומר וחפשו בבית הספרים אשר האוצרות מונחים שמה בבבל:

פסוק ב
והשתכח. ונמצא מגלה אחת בנאד של עור בארמון אשר במדינת מדי כי לא נמצא בבבל וחפשו ומצאו במדי
וכן. וכה היה כתוב בה זכרון שלה:

פסוק ג
בשנת. בשנה אחת לכורש נתן המלך גזרת אומר על בית אלהים אשר בירושלים אשר יבנה הבית שהוא מקום אשר זובחים שם זבחים
ואושוהי. יסודי הבית יהיו מאבנים גדולות רבי הסבל והמשא
רומה. גובה הבית יהיה ששים אמות ורחבו ששים אמות:

פסוק ד
נדבכין. שלשה שורות יבנה של אבני שיש ושורה אחת של עץ וכן בסדר הזה עד כלות הגובה כי בנין כזה מחוזק ביותר וכן נאמר בבנין שלמה שלשה טורים גזית וטור כרותות ארזים (מ"א ז)
ונפקתא. הוצאת הבנין ינתן מן בית המלך:

פסוק ה
ואף מאני. אף כלי בית אלהים של זהב וכסף אשר הוציא נבוכדנצר מן ההיכל אשר בירושלים והביא לבבל
יתיבון. ישיבו אותם להוליך אל ההיכל אשר בירושלים למקומם וינח בבית אלהים:

פסוק ו
כען. עתה תתני וגו' וחבריהם אשר בעבר הנהר היו רחוקים מן שמה ר"ל הרחיקו מלבטל המלאכה:

פסוק ז
שבקו. הניחו את עבודת בית אלהים הזאת
פחת. מושל היהודים עם זקני היהודים יבנו בית אלהים זאת על מקומו:

פסוק ח
ומני. וממני הושם גזרת אומר מה אשר תעשו עם זקני היהודים האלה
למבנא. לבנות בית אלהים זאת ר"ל שגם עוד תסייעו להם בדבר הבנין
ומנכסי. ומרכוש המלך של המס מנדה הגבוי מאנשי עבר הנהר
אספרנא. חיש מהר יהיה נתון הוצאת הבנין להאנשים האלה אשר לא תבוטל המלאכה מחסרון הממון:

פסוק ט
ומה חשחן. ומה שצריכים בני בקר ואילים וכבשים לעולות לאלהי השמים וחטים ומלח ויין ושמן כפי השיעור אשר יאמרו הכהנים אשר בירושלים יהיה נתון להם בכל יום ויום אשר לא תשגו ולא תשכחו מלתת הכל:

פסוק י
די להון. אשר יהיו מקריבים הקרבנות לנחת רוח לאלהי השמים ולהיות מתפללין על חיי המלך ובניו:

פסוק יא
ומני. וממני הושם גזרת אומר אשר כל איש אשר ישנה הדבר הזה
יתנסח. עונשו יהיה אשר יעקר עץ מן ביתו ולתלותו בו יושם ויותן עליו והוא מדרך איום ואזהרה יתירה שיהיה נתלה על העץ אשר יעקר מביתו
וביתה. וביתו יושם למקום נוול ואשפה בעבור זאת:

פסוק יב
ואלהא. האלהים אשר ישכין את שמו שמה הוא יפיל כל מלך ועם אשר ישלח ידו לשנות דברי להשחית בית אלהים זה אשר בירושלים
אנא. אני דריוש שמתי גזרת אומר חיש מהר יעשה:

פסוק יג
אדין. אז
תתני וגו'. וחבריהם בעבור הדברים אשר שלח דריוש המלך כאשר אמרנו לזה חיש מהר עשו דברו :

פסוק יד
ושבי. וזקני היהודים בנו והצליחו כאשר ניבא חגי וגו'
ובנו. התחילו לבנות וגמרו הבנין מן גזרת אומר של אלהי ישראל אשר צוה ע"י הנביאים
ומטעם. מגזרת אומר של כורש הנותן רשות מתחלה לבנות הבית ומגזרת אומר של דריוש הפרסי שהיה מחזק דברי כורש
וארתחששתא. הוא דריוש הפרסי והוא שם כנוי לכל מלכי פרס כמו פרעה למצרים והדומים :

פסוק טו
ושיציא. גמר תשלום בנין הבית הזה נתאחר עד יום השלישי לחדש אדר אשר היא בשנת הששית למלכות דריוש:

פסוק טז
ועבדו. ובני ישראל והכהנים והלוים ושאר בני הגולה הם הנתינים ובני עבדי שלמה כולם עשו חנוכת בית אלהים זה בשמחה:

פסוק יז
תורין. פרים
דכרין. אילים
אמרין. כבשים
וצפירי. ושעירי עזים לחטאת בעבור כל ישראל עם שלא חזרו בבית שני כי אם יהודה ובנימין
למנין. לפי מספר שבטי ישראל וארז"ל שהיתה הוראת שעה כי אין חטאת באה בנדבה:

פסוק יח
והקימו. שהעמידו את הכהנים והלוים כפי מחלקותם למשמרות על עבודת אלהים אשר בירושלים כפי אשר כתב בספר תורת משה הכהנים לעבודת המזבח והלוים לדבר בשיר:

פסוק יט
בני הגולה. ר"ל השבים מן הגולה:

פסוק כ
הטהרו. טבלו לטומאתן
כאחד. כאיש אחד המטהר עצמו שכולו טהור כן היו כולם טהורים
וישחטו. הלוים שחטו לצורך בני הגולה ולצורך הכהנים אחיהם מבני לוי ולצורך עצמן:

פסוק כא
ויאכלו. מן הפסח
וכל הנבדל מטומאת וגו'. אלו הגרים שנבדלו מטומאת העכו"ם להתחבר אל ישראל לדרוש לה' כמותם:

פסוק כב
מלך אשור. הוא דריוש שמלך גם באשור אשר היתה לפנים ראש לכל הממלכות עד בוא נבוכדנצר ולקח המלוכה לבבל
עליהם. לטובה עליהם
לחזק ידיהם במלאכת בית ה'. בתת להם הוצאות הבנין והעזר מהאויב המבטל המלאכה: