פסוק א
וככלות אלה. כאשר כלו הדברים האלה והם מסירת הכלים וגו' ואת דתי המלך
כתועבותיהם. רצה לומר עודם עושים כתועבותיהם של הכנענים וגו':

פסוק ב
כי נשאו. כי לקחו נשים מבנותיהם ולזה אוחזים במעשיהם
זרע הקודש. המה בני ישראל
ראשונה. הם נשאו בתחלה נשים מבנות העובדי כוכבים ומהם למדו יתר העם:

פסוק ג
קרעתי וגו'. מגודל הצער בעבור המעל הזה
משומם. משותק ונאלם כדרך המצטער:

פסוק ד
כל חרד. כל החרד בקיום דברי ה' היה נאסף אלי בעבור מעל הגולה ר"ל להעביר המעל הזה
למנחת הערב. לדורון ותשורת הערב ר"ל לזמן הקרבת תמיד של בין הערבים:

פסוק ה
קמתי מתעניתי. ר"ל קמתי מעונה וחלש מתעניתי שלא אכל כל אותו היום
ובקרע וגו'. ובקריעת הבגדים בכדי לעורר הלבבות קם כשהוא מעונה ולבוש בגדים קרועים וכרע על ברכיו
ואפרשה את כפי. כן הוא דרך שואל החסד:

פסוק ו
להרים וגו'. הוא הפוך כמו להרים פני אליך אלהי
רבו. נתרבו ועלו למעלה מן הראש:

פסוק ז
כהיום הזה. וכאשר נראה היום אשר בני עשרת השבטים המה בגולה ואף מבני יהודה ובנימן רבים נשארו בבבל בגולה:

פסוק ח
כמעט רגע. מעט הזמן היה לנו חנינה מה' והיא מלשון שאלה ומליצה על כי הגאולה ההיא קטנה היא
יתד וגו'. קבועות בירושלים כיתד הקבוע
מחיה מעט. חיים מועטים בעת עבדותינו:

פסוק ט
כי עבדים. עדיין עבדים אנחנו למלכי פרס אבל בעבדותינו לא עזבנו מכל וכל
את חרבותיו. של הבית הזה
גדר. להיות גדורים מסביב לבל נהיה עוד למרמס לכל:

פסוק י
אחרי זאת. אחרי הטובה הזאת שעשית לנו מה נאמר ר"ל וכי נוכל לומר הטובה הזאת מעוטה היא כי הלא עזבנו מצותיך ואף המעט ההיא לחסד תחשב:

פסוק יא
ארץ נדה היא. ארץ מרוחק ומתועב בעבור תעוב העובדי כוכבים בתועבות אשר מלאו הארץ משפתה אל שפתה ברוב טומאתם:

פסוק יב
למען תחזקו. למען תאחזו בארץ להשאר בידכם
עד עולם. ר"ל ובניכם לבניהם וכן עד עולם:

פסוק יג
ואחרי וגו'. אחרי שראינו כל העונש הבא עלינו וגו'
חשכת. ר"ל אף הגאולה המועטת ההיא אין אנו ראוים לה כי אתה בחסדך מנעת העונש לתתה למטה מעונינו ר"ל פחות מהם ובעבור זה נתת לנו פליטה ולא בצדקותינו:

פסוק יד
הנשוב. חוזר למעלה לומר אחרי שראינו העונש והחסד בפליטה הנשארת וכי מהראוי שנשוב להפר מצותיך
עד כלה. עד לכלות הכל מבלי שארית ולא תעשה עוד חסד :

פסוק טו
צדיק אתה וגו'. ר"ל צדקה עשית עמנו ולא במשפט
כהיום הזה. כאשר אנחנו היום פליטה מועטת
הננו לפניך. עדיין מחזיקים אנו בעון זה ובידינו הוא
כי אין לעמוד. ר"ל אין בנו זכות לעמוד לפניך על העון הזה להעביר אותו בעבור מעשה הזכות ואם כן עדיין אנו באשמה הזאת וטמון הוא בידינו והפליטה הנשארת בצדקה הוא: