[יג, ד]
ולפני מזה -
פירש וקודם זה ההבדל.

[יג, ה]
ויעש לו לשכה גדולה -
אלישיב העושה לטוביה ובלשכתו של טוביה היו שמים הענינים הנזכרים.

[יג, י]
מניות הלוים -
שצוה השם לתת להם.

לא נתנה -
על אחת ידבר כי המלה מיוחדת מן הרבות והם מניות.

[יג, יג]
ואוצרה -
פועל נגזר מן אוצרות והטעם: הפקדתי גזבר עליהם:

[יג, טו]
ואעיד ביום מכרם ציד -
הראוי ואעיד בם.

[יג, טז]
מביאים דאג -
האל"ף עי"ן הפועל.
וכן: וקאם שאון.

[יג, יט]
ויהי כאשר צללו שערי ירושלים -
מענין צל והטעם הגעת הצל אל השערים.

לא יבא משא -
פירש: שלא יבאו הרוכלים הם הסוחרים מערבים ענינים רבים, על כן מערב הדברים נקרא רכיל.

[יג, כא]
אם תשנו -
אם תלינו שם פעם שנית.

יד אשלח בכם -
להכות או להרוג אתכם.

[יג, כב]
מטהרים -
הראוי מתטהרים.

[יג, כה]
ואקללם -
הוא החרם והנדוי והטעם החרמתים נדיתים.

ואשביעם -
לעם ירושלם לבלתי התחתן בהם.

[יג, כז]
ולכם הנשמע -
יתכן שהוא נפעל מן העתיד, סימן המדברים בעד עצמם והוא הקרוב.

[יג, כט]
זכרה להם -
לתת לכם שכרם על הנגאלים מן הכהונה ונגאלים מברית הכהונה, והלוים בקחתם נשים נכריות.

גאלי הכהונה -
שם התואר על משקל תאמי צביה והם כדמות פעולים בענין רק בגלל האל"ף שהוא אות הגרון נקדוהו, כן להרחיב מקראו וטעם גאלי כטעם מותרים.

[יג, לא]
ולקרבן -
בעבור קרבן העצים שסדרתי להביא הכהנים והלוים והעם לעתים מזומנים, ובעבור הבכורים שצויתיו להביא לבית ה', זכרה לי אלהי לטובה.