[ג, א]
המה קדשוהו -
הקדושה בלשונינו היא מעלה גדולה, על כן נקראה קדושה וכן יקדיש את ביתו קדש.

[ג, ג]
המה קרוהו -
שמו קורותיו.

ועל ידו -
כענין איש על ידו לדגליהם, כטעם בעבור וכן ובעבור יד הבונים, החזיקו ידם פלוני ופלוני לבנות.

[ג, ה]
ואדיריהם לא הביאו צוארם בעבודת אדניהם -
האדון והשר הממונה עליהם ממשפחתם.

[ג, ו]
הישנה -
שם התאר והמתואר חסר.

[ג, ז]
אנשי גבעון -
חסר וי"ו והנכון ואנשי גבעון או מלטיה וידון אנשי גבעון והמצפה.

לכסא פחת עבר הנהר -
הנהר יתכן להיות לכסא שם איש, והלמ"ד היא המורה על העצם והטעם החזיקו לבנות לעצם כסא המכונה פחת עבר הנהר, וכמוהו פחת מואב, או לכסא שם מקום סמוך ומלת פחת עבר שם איש והטעם אלה הנזכרים החזיקו ידם לבנות עד לכסא פחת עבר הנהר והוא הנכון:

[ג, ח]
ויעזבו ירושלם -
מלשון חכמים מעזיבה.

ויש אומרים:
כי כן: עזוב תעזוב עמו.

[ג, ט]
חצי פלך -
כטעם מחוז ותרגום שלשת הנפת תלתא פלכין לנפת דור אחד לפלך דור חד.

[ג, י]
ונגד ביתו -
חסר החזיק.

[ג, יב]
בן הלוחש -
יתכן להיות שם תואר בעבור ה"א הדעת, כי לא יכנס על שם עצם אדם.

[ג, יג]
השפות -
כמו האשפות ונמשך האל"ף בקמצות הה"א.

[ג, טו]
כל חוזה -
שם איש.

הוא יבננו -
עתיד תחת עבר או פירוש החזיק פלוני שהוא יבננו.

ויטללנו -
מתרגום בצל קורתי בטלל שירותי.

[ג, יט]
עלות הנשק -
שם מקום כטעם קצה.

[ג, כ]
החרה החזיק -
מלשון חרון והטעם החרה אפו על עצמו על עכוב המלאכה והחזיקו ידו במדה שנית.

והחרה -
פועל יוצא מבנין הכבד הנוסף, וכן: ויחר עליו אפו.

[ג, כו]
בעפל -
מבצר גבוה וכן: עפל בת ציון ויעפילו ויגביהו ומלת אשר חסר מן הפסוק, וכן הוא והנתינים אשר יושבים בעפל, החזיקו עמהם.

[ג, כז]
מדה שני -
כמו שנית וכן אל בית הנשים שני.

[ג, ל]
נגד נשכתו -
כמו לשכתו, זה אומר בכה וזה אומר בכה.

[ג, לג]
ויהי -

[ג, לד]
האמללים -
חברו: כי אומלל אני והם לשון כריתה ושברון הגוף מרוב סבל.

היעזבו -
הראשון ענין מעזיבה.

היזבחו -
כמו לזבח חנכת הבית והטעם היקריבו זבח חנכת הבית.

היכלו -
הישלימו בנינם ביום הידוע שהם משערים להשלים.

היחיו את האבנים -
כי האבן השרופה כמת היא נחשבת.

[ג, לו]
בוזה -
שם דבר על משקל נומה שוחה והטעם לבזיון.

לבזה -
מן להם בזזו.

[ג, לח]
ותקשר -
כי הפרוצים נסתמו.