[ה, א]
ותהי צעקת העם -
הם העניים שהיו צועקים על אחיהם העשירים.

יש אומרים:
בנינו ובנותינו.

[ה, ב]
רבים ונקחה דגן -
מאשר נמצא ונאכל ונחיה, כי אין אחינו מעניקים אותנו.

[ה, ג]
ויש עורבים -
משימין בערבון ונקחה דגן - מאחינו ברעב.

[ה, ד]
ויש, למדת המלך -
בעבור המס שצוה המלך לתת לנו לוינו כסף, על שדותינו וכרמינו.

[ה, ה]
כבשר אחינו בשרינו -
אע"פ שאנו לוין מהם כי הכתוב אמר לא תהיה לו, כנשה והם כובשין בנותינו בחזקה.

[ה, ז]
וימלך -
תרגום איעצך אמלכינך.

[ה, ח]
כדי בנו -
ככחנו ודי לנו.

ונמכרו לנו -
פירש ואחר שהם נמכרו לנו, תמכרו אותם לגוים, לא טוב הדבר.

[ה, ט]
ביראת אלהינו -
בעבור יראתו.

תלכו מחרפת הגוים -
והטעם: לא תשמעו חרפתם, וזהו בשנת השמטה, על כן צעקו העם והעד המספר למטה משנת עשרים ועד שנת שלשים ושתים מדריוש המדי שנה ומכרש ג' שנים וארבעים לאחשורוש, הרי מ"ד וג' שנים.

ולשון משא -
הקשור בבי"ת הוא כמלוה.

[ה, יא]
ומאת הכסף -
ומי שהלוה מאה משקלי כסף, או דגן ותירוש ויצהר לא תבקשו מהם והפסוק האחר מפרש זה באמרו נשיב.

[ה, יב]
ומהם לא נבקש, ואשביעם -
על ידי הכהנים כי הם המשביעים כענין והשביע הכהן את האשה, על כן קראם.

ומהם לא נבקש -
פירושו ומהם לא נבקש המשוי.

[ה, יג]
חצני -
זרועי או כנף הכסות יקרא חוצן.

נערתי -
מן וינער ה' את מצרים.

מביתו -
מבניו.

ויהללו את ה' -
ששם בלבם לעשות כן.

[ה, יד]
פחם -
המ"ם נוסף ופחה ופחם כאמנה ואמנם או המ"ם סימן הרבים והטעם פחה שלהם והוא הנכון רק הראוי פחתם.

לחם הפחה -
הראוי לפחה.

[ה, טו]
הכבידו -
חסר עול או משא.

בלחם ויין אחר -
הראוי במאכל אחד היה לוקחים, מהם שקלים ארבעים.

[ה, טז]
ושדה לא קנינו -
הכהנים אחיו עמו הנזכרים למעלה, באמרו אני ואחי.

[ה, יח]
ואשר היה נעשה -
עבר מבנין נפעל והוא חסר וי"ו והטעם ונעשה ופירש תקון, כמו: וימהר לעשות אותו.

ובין עשרת ימים -
למדנו מזה כי יום אחד בין עשרת ימים היתה נעשת סעודת הזאת והיה מוציא בכל יין להיות הרבה בלא חסרון:

ועם זה לחם הפחה לא בקשתי -
כי הבשר והיין הרבה רק הלחם מעט ולא כראוי לפחה, בעבור הרעב ולא בקשתי מן העם כשרים הראשונים לתת לי.

על העם -
כמו אל העם.