[ו, ב]
בכפירים -
באחד מהם, וכן: ויקבר בערי גלעד.

[ו, ה]
ואגרת פתוחה בידו -
פירש: פרושה, כענין ויפרשהו חזקיהו לפני ה'.

[ו, ו]
וגשמו אומר -
הוא גשם הערבי והוי"ו נוסף, כיתר יתרו.

ואתה הוה -
חפץ שתהיה להם למלך.

כדברים האלה -
פירש דבר שלח אלי, או פירש כדברים האלה שמעתי.

[ו, ח]
אתה בודאם -
מכזב, כמו: בדיך מתים יחרישו,
בחדש אשר בדה מלבו.

ובלשון חכמינו ז"ל:

בדאי.

[ו, ט]
כי כולם -
כטעם כולכם.
וכן: כלם תשובו ובאו נא ופירש כלכם מפחדים אותנו, כדי שלא תעשה המלאכה.

ועתה חזק את ידי -
לסנבלט הוא אומר על ידי פיוס.

[ו, י]
והוא עצור -
לפני הבורא לעבדו, כעוצר עצמו מהנאה והעצור בתענית, כדואג האדומי שהיה נעצר.

[ו, יא]
כמוני -
הראשון שבח והשני לשון גנות.

[ו, יב]
כי הנבואה -
שם דבר והטעם הנבואה מלבו דבר עלי שמעיה.

שכרו -
וי"ו סנבלט תחת או.

שכרו -
שם דבר וטעמו הנזכר נתנו שכרו והראשון קרוב.

[ו, יג]
למען שכור -
הוא דבר למען והטעם כי הנבואה דבר למען שהיה שכור.

למען אירא ואעשה כן -
שאכנס בהיכל.

וחטאתי -
לשם.

להם לשם רע -
עלי שסגרתי הדלתות.

יחרפוני -
שפחדתי מהם ונחבאתי.

[ו, יד]
וגם לנועדיה הנביאה -
הסכמת המפרשים שהוא שמעיה בן דליה וקראו כן, בעבור שאמר נועד אל בית האלהים ומלת הנביאה - באה על דרך תיבת נועדיה שהיא כטעם נקבה בדבר ואיננה על דרך הענין, כטעם אמרה קהלת ולאמר כי נועדיה היתה אשה, התנבאה עליו שקר הוא הקרוב וסרו כל הטענות.

ומלת וגם לנועדיה –
לרבות על שמעיה וזה הנכון.

[ו, טו]
לחמשים ושנים יום -
ששלח סנבלא האגרת.

[ו, טז]
ויפלו מאד בעיניהם -
כשפלים ונופלים ממעלתם ואין להם תקומה לפניהם.

[ו, יט]
אגרות שלח -
דבק עם ודברי היו מוציאים.
והטעם: מה שדברתי להם שאגרות שלח טוביה ליראני היו מוציאים ומודיעים לו, שכך ספרתי להם.