[ט, ד]
ויקם על מעלה -
שם דבר סמוך והטעם מנהגם להתפלל לשם.

[ט, ה]
קומו ברכו -
הורו לישראל לברך השם שהוא מן העולם ועד העולם לנצח נצחים הוא אלהיכם אין עוד. והטעם ברכוהו אתם, ואמרו לפניו: יברכו שם כבודך בני חלד ותהיה מרומם על כל ברכה והטעם: שירום אחר שיברכוך.

[ט, ו]
השמים -
הוא הרקיע ושמי השמים הגלגלים העליונים.

[ט, י]
כי הזידו -
עשו זדון במשלם עליהם.

[ט, יג]
ודבר עמהם -
מקור.

[ט, יד]
ואת שבת קדשך -
הזכיר השבת לבד מעשרת הדברים, כי היא נכבדת במנוחה ותוספת שכל.

[ט, טו]
לרעבם -
הלמ"ד כטעם בעבור.

[ט, יז]
ויתנו ראש -
בדבור, ופירש: אמרו לתת להם ראש כענין נתנה ראש.

[ט, יט]
את עמוד הענן -
מלת את דבק עם הפעל הוא העמוד שלא סר מעליהם ולעולם יבא עם הפועל זולתי זה, ומעט אחרים עמו כמו ואת מלכנו שרינו כהנינו ואבותינו לא עשו תורתך.
ובא הארי ואת הדוב ונשא שה.

בהדרך -
בא אל נכון בה"א הדעת.

[ט, כ]
ורוחך הטובה נתת להשכילם -
זהו ויאצל מן הרוח על שבעים איש הזקנים.

[ט, כא]
לא חסרו -
חסר דבר.

[ט, כב]
ותחלקם לפאה -
דבק עם העממים והטעם פזרתם לפאות וברחו מפני ישראל.

וישמינו -
פועל יוצא והטעם והשמינו לבם.

[ט, כח]
ויזעקוך -
ויזעקו אליך.

[ט, ל]
ותמשך עליהם -
השנים הם המשוכות והטעם הארכת להם אולי ישובו.

ביד נביאיך -
כאילו רוחך בידם וברשותם.

[ט, לב]
אל ימעט לפניך -
דבק עם את הקרוב ולא עם התלאה, כי אם את העצם דבר.
וכן: את שני האנשים ותצפנו.

[ט, לו]
עבדים עליה -
בעבורה.

[ט, לז]
מרבה למלכים -
הארץ היא הפועלת.