פסוק א
ביום ההוא. ביום שקדשו את החומה
אשר לא יבוא וגו'. לא יקבלו גרים מהם להתחתן בם:

פסוק ב
לא קדמו. לא באו לפניהם ללכת לקראתם בלחם ובמים בעת יצאו ממצרים
ויהפוך וגו'. גם זה קראו בתורה ולפי שלא רצה לעמוד בדבר רע לזה אמר גם ויהפוך וגו':

פסוק ג
כל ערב. כל תערובות מבני עמון ומואב:

פסוק ד
ולפני מזה. קודם זה ההבדל
נתון וגו'. רצה לומר אשר היה יושב בלשכה של בית אלהינו הוא היה קרוב לטוביה העמוני הנזכר למעלה חברו של סנבלט:

פסוק ה
ויעש לו לשכה. אלישיב עשה ותיקן לטוביה לשכה גדולה בחצר בית ה' רצה לומר פנה לשכה למושבו
ושם. בלשכה ההיא היו נותנים בה לפנים קודם שפינה אותה אלישיב להיות לטוביה למושב
את המנחה. סולת למנחות
הלבונה. הבאה על המנחה ועל לחם הפנים
והכלים. כלי בית המקדש
מצות הלוים. מה שאנו מצווים לתת ללוים
והמשוררים והשוערים. אמר זה להאשים את אלישיב ביותר וכאומר איך מלאה לבו לפנות מצות משרתי ה' להיות מקום פנוי לטוביה העמוני:

פסוק ו
ובכל זה. בעת שנעשה הדבר הזה אשר פינה אלישיב את כל אלה בעבור טוביה
באתי אל המלך. ואז נעשה הדבר הרע הזה
ולקץ ימים. ולסוף ימים ולא פירש כמה
נשאלתי. שאלתי מעמו לתת לי רשות ללכת לירושלים:

פסוק ז
ואבינה ברעה. נתתי לב להבין ברעת המעשה אשר עשה אלישיב בדבר טוביה לתקן ולפנות לו לשכה באחד מחצרות בית ה':

פסוק ח
וירע לי. הדבר הזה היה רע בעיני
את כל כלי וגו'. רצה לומר כלי תשמישי הבית:

פסוק ט
ואומרה. צויתי על הדבר וטהרו הלשכות מכל דבר טומאה ומיאוס
ואשיבה שם וגו'. להיות בה כאשר היה מאז עד לא ישב בה טוביה :

פסוק י
ואדעה. נודע לי אשר לא ניתן מתנות הלוים ואין להם די סיפוקם ולזה ברח כל אחד לשדהו לעבדה בחרישה וקצירה להחיות נפשו
עושי המלאכה. מלאכת השיר והגפת השערים:

פסוק יא
מדוע נעזב. למה היא עזובה מן הלוים משרתי הבית
ואקבצם. קבצתי את הלוים והעמדתים על מקום מעמדם כל אחד במשמרו כמו שהיה מאז:

פסוק יב
וכל יהודה. כאשר חזרו הלוים למקומן חזרו גם הם להביא המעשרות אל האוצרות לחלקם ללוים:

פסוק יג
ואוצרה. שמתי אוצרים רצה לומר ממונים וגזברים על האוצרות
ועל ידם. סמוך להם ונטפל אליהם היה חנן וגו'
נחשבו. בעיני העם
ועליהם. הטלתי עליהם לחלק את המעשר לאחיהם הלוים :

פסוק יד
זכרה לי. לזכות בעבור זאת הטובה ואל תמחה החסדים וגו'
ובמשמריו. להעמידם על מכונם:

פסוק טו
דורכים גתות. דורכים ענבים בגתות להוציא היין
ומביאים הערמות. מביאים אל הבית הערמות התבואה ועומסים אותם על החמורים לשאתם
ואף יין וגו'. עומסים על החמורים לשאתם ולהביאם אל הבית ביום השבת
ואעיד. התריתי בהם לבל יעשו עוד כזאת
ביום וגו'. רצה לומר ביום השוק שמוכרים בו את הצידה כי אז כולם מקובצים:

פסוק טז
והצורים. אנשי צור אשר ישבו בירושלים היו מביאים דגים וכל דבר הנמכר והיו מוכרים בשבת לישראל
ובירושלים. כאומר אף שהיא עיר קדושה ובה המקדש חללו בה את השבת:

פסוק יז
ומחללים וגו'. לקנות בה מיד הצורים:

פסוק יח
כה עשו. לחלל את השבת
הזאת. רצה לומר הידוע לכל
מוסיפים וגו'. על החרון שהיה על אבותינו:

פסוק יט
כאשר צללו. כאשר האריכו צללי השערים והוא לפנות הערב כי אז החמה בשפולי הרקיע ומתארך אז צל כל דבר
ויסגרו. לבל יבואו הצורים עם דבר ממכרם
לא יבוא. למען לא יבוא משא של כל ממכר בשבת דרך פתחים קטנים שהיו שם:

פסוק כא
מדוע אתם לנים. כי חשש פן יצא מי אליהם לקנות מה מהם
אם תשנו. אם תלינו שם פעם שנית רצה לומר עוד פעם אזי אשלח בכם יד להרוג אתכם:

פסוק כב
אשר יהיו מטהרים. רצה לומר שימהרו לטבול ולטהר עצמן ויהיו באים ושומרים את השערים בעוד יום וזהו
לקדש את יום השבת. רצה לומר שלא יבאו משקדש היום כי לא לכבוד יחשב לשבת לבא משתחשך (כי כל המשמרות היו מתחדשות משבת לשבת כמ"ש בדברי הימים (א כד)
גם זאת. גם הטובה הזאת זכרה לי לזכות
כרוב חסדך. גם גמול מעשה הטוב לחסד יחשב וכמ"ש מי הקדמני ואשלם (איוב מ"א):

פסוק כג
הושיבו. רצה לומר הושיבום בבתיהם לקחתם לנשים:

פסוק כד
חצי. קצת מבניהם מדברים לשון אשדודית כלשון עם אמותם
וכלשון עם ועם. רצה לומר וכן קצת מבני יתר העובדות גלולים היו מדברים כל אחד כפי לשון עם אמותם:

פסוק כה
עמם. עם נושא עבודות גלולים
ואכה מהם. מקצת מהם
ואמרטם. תלשתי שער ראשם
אם תתנו. אם מעתה תתנו וגו' אזי יהיה עליכם עונש שבועה:

פסוק כו
על אלה. בעבור נשים עכו"ם חטא שלמה כי הטו את לבבו לחטוא לה'
ובגוים הרבים וגו'. ועם שבכל העכו"ם הרבים לא היה מלך חכם כמוהו והדבר קשה להטות לב חכם אחר דעתו
ואהוב לאלהיו. והיה אהוב לה' עד שהמליכו על כל ישראל והיה לו להיות א"כ נזהר מאד לקיים מצות ה'
גם אותו. עם כל חכמתו ואהבת ה' אליו לא התחכם להשיב כגמול ונשיו העכו"ם יכלו לו לפתותו להטות לבבו אחר דעתן ולחטוא לה':

פסוק כז
ולכם. רצה לומר א"כ כ"ש לכם שאינכם כשלמה היתכן להיות נשמע אליכם אשר תזידו לעשות את כל הרעה וגו' להושיב ולקחת נשים עכו"ם הלא בודאי יטו לבבכם לחטוא לה' :

פסוק כח
ומבני יוידע. אחד מבני יוידע היה חתן לסנבלט צורר היהודים
ואבריחהו מעלי. גרשתי הבן ההוא מן העיר על כי לא רצה לגרש אשתו העכו"ם ובעבורו היה עוד סנבלט חותנו רגיל לבוא לירושלים והיה מרגל לדעת כל מה אשר נעשה בה ולכן גרש גם חתנו לבל יוסיף גם סנבלט לבוא עוד:

פסוק כט
זכרה להם. לענוש אותם על אשר גאלו ומאסו הכהונה בקחתם נשים עכו"ם כי עי"ז נפסלו מן הכהונה
וברית. וחללו ברית הכהונה והלוים כי בברית הבטיח להם המקום ב"ה להיות משרתים בבית ה' וכמ"ש ברית כהונת עולם (במדבר כ"ה) ובאו אליו וגרמו לחלל הברית כי נמאסו מן הכהונה:

פסוק ל
וטהרתים. אבל אני הייתי מטהר אותם מכל עבודת כוכבים כי השביעם בה' שלא יקחו עוד מבנותיהם כמ"ש למעלה
ואעמידה. העמדתי משמרות הכהנים והלוים להיות כל אחד במלאכתו בקביעות גמור:

פסוק לא
ולקרבן העצים. את תקרובת העצים שעל מערכת המזבח קבעתי בעתים מזומנות מתי יבוא כל אחד
ולבכורים. קבעתי זמן לבכורים עד מתי יביאו הבכורים מראשית פרי האדמה
זכרה לי. הזכות הזאת להטיב לי בעבורה, חזק: