פסוק א
יין לפניו. רצה לומר הביאו יין לתת לפניו והוא מקרא קצר
ולא הייתי רע לפניו. ולא היה דרכי מאז להראות לפניו פנים רעים ועצובים:

פסוק ב
מדוע פניך רעים. כי בעבור העצבון נשתנה מאור פניו לרוע ולזה שאלו מדוע פניך רעים הלא אין אתה חולה לומר שבעבור זה נשתנה מראית פניך אם כן אין זה כי אם רוע לב רצה לומר לבך רע עלי להמיתני בשתיית זה הכוס אשר נתת בו דבר ארסי ולזה פניך זעומים וכדרך הרוצח כאשר ירצח
ואירא. מדברי עלילות המלך :

פסוק ג
המלך לעולם יחיה. כן הוא מדרך המוסר לברך את המלך בראשית האמרים
אשר העיר וגו'. ובעבור זה אני עצב ולזה פני רעים
אכלו באש. שרופים באש:

פסוק ד
על מה זה אתה מבקש. כאומר ואם רוצה אתה בבניינה על מה זה תהיה אתה מבקש עליו ומהו הדבר אשר תרצה
ואתפלל. עד שלא השיב אמריו התפלל לה' תפלה קצרה בעמדו לפני המלך והתפלה היה שימשוך עליו חסד לפני המלך:

פסוק ה
אם על המלך טוב. רצה לומר אם רוצה המלך בזה
ואם ייטב עבדך. אם אני טוב ומקובל ואהוב לפניך
אשר תשלחני. רצה לומר שאלתי ובקשתי אשר תתן לי רשות ללכת אל מדינת יהודה וגו'
ואבננה. אבנה אותה:

פסוק ו
והשגל. המלכה המיוחדת לו למשכב המשגל היתה אז יושבת אצלו
עד מתי וגו'. כמה הוא הזמן אשר יהיה המהלך רצה לומר ללכת ולשבת שמה ולשוב הנה ולתוספת ביאור אמר שוב ומתי תשוב
וייטב. הוטב שאלתי לפניו ונתן לי רשות ללכת ואני קבעתי לו זמן מתי אשוב:

פסוק ז
יתנו לי. סופרי המלך יתנו לי אגרות ברשותך אל מושלי עבר הנהר
אשר יעבירוני. שהם יעבירו אותי בהלויית אנשים לשמרני בדרך:

פסוק ח
ואגרת. גם יתנו לי אגרת אל אסף השומר את הפרדס וגו' והוא היה הפקיד על עצי היער
לקרות. לעשות תקרות על שערי הר הבית המסבב את בית המקדש
ולחומת העיר. עצים לצורך בנין החומה
אשר אבוא אליו. רצה לומר הנעשה לצרכי לבוא אליו לשבת בו
ויתן. צוה לתת לי אגרות
כיד אלהי. כמו שהיה יד אלהי טובה עלי לתת לי חן בעיני המלך:

פסוק ט
וישלח. כבר שלח עמי מעת הלכי או הפחוות שלחו עמו בדבר המלך והרי הוא כאלו שלח המלך
שרי חיל ופרשים. לכבודו ולשמרני בדרך:

פסוק י
וישמע. מה ששאלתי מאת המלך בדבר בנין העיר
וירע להם. היה רע בעיניהם
אשר בא אדם וגו'. כי המה היו מצרי יהודה ובנימין:

פסוק יב
מה אלהי נותן וגו'. מה ה' מעורר את לבי לעשות לטובת ירושלים
אין עמי. תחת האנשים ההולכים עמדי:

פסוק יג
ואל פני. הלכתי אל פני עין התנין והוא שם מקום
ואהי שובר. כוונתו היתה למען יחשבו אנשי ירושלים שהאויב הוא השובר את החומה ויעוררו לבם לבנותה ולחזקה
אשר הם פרוצים. רצה לומר על כי היו בה פרצות מרובות והשערים היו שרופים באש לזה היה נוח וקל להוסיף פרצות:

פסוק יד
ואין מקום. אין מקום פנוי ללכת שם כי היה מלא גלי אבנים מאבני החומה
לבהמה וגו'. הוא הפוך כמו אין מקום לבהמה אשר תחתי לעבור:

פסוק טו
ואהי. ולזה הלכתי משם לעלות בנחל ושם שברתי בחומה
ואשוב. משער הגיא חזרתי אל ביתי:

פסוק טז
והסגנים. המה סגני ירושלים
ולסגנים. המה אשר מערי יהודה
וליתר עושה המלאכה. המה ראשי העם העושים מלאכת העם בכל דבר
עד כן. רצה לומר לא הגדתי להם עד אשר נעשה כן כאשר חשבתי כי אחר שנתקיימה מחשבתו ובנו החומה בראותם הפרצים כי רבו לא העלים עוד מעתה שהוא היה השובר :

פסוק יז
ושעריה נצתו. ודבר קל להוסיף פרצות וכל הרוצה שובר בחומה
חרפה. לחרפה להיות שובר ופורץ בחומה כל העובר:

פסוק יח
אשר היא טובה עלי. אשר נתן אותי לחן בעיני המלך
אשר אמר לי. כי אמר לו דברים טובים וניחומים ועם כי לא נזכר
ובנינו. כמו ונבנה
ויחזקו ידיהם. חזקו ידי עצמם לעשות הטובה ודבר הראוי והוא בנין החומה:

פסוק יט
וילעיגו לנו. לעגו עלינו
ויבזו עלינו. דברו עלינו דברי בזיון וגדוף
העל המלך וגו'. וכי תחפצו למרוד במלך במה שאתם בונים החומה להתחזק במבצר העיר:

פסוק כ
הוא יצליח לנו. כאומר אף אם תלשינו למלך לומר כדברים האלה לא יועילו דבריכם להשבית המלאכה כי ה' יצליח לנו
ואנחנו עבדיו. ובעבור כי אנחנו עבדי ה' שומרי מצותיו לזה נקום ונבנה והוא יעזר לנו לבל יכנסו דבריכם באזני המלך
ולכם. כאומר ואם בעיניכם הדבר רע מה לכם לירושלים הלא אין לכם חלק בה
וצדקה. רצה לומר הצדקה והחסד הנעשה לירושלים במה ששבו ישראל אליה הלא במצות המלך נעשית ותחשב לו לצדקה ולזכרון טוב בירושלים אבל אתם מה לכם אלינו אין לכם לא חלק ולא צדקה ולא זכרון טוב בירושלים: