פסוק א
קדשוהו. קדשו אותו בפה להיות קדוש בקדושת העיר
ועד מגדל המאה. בנו החומה עד מגדל המאה וקדשוהו ומשם והלאה עד מגדל חננאל:

פסוק ב
ועל ידו. אצל מקומו של בנין אלישיב וסמוך לו:

פסוק ג
קרוהו. נתנו התקרה
מנעוליו. שם כלי עשוי לסגור בו דלתות השער
ובריחיו. כעין מטה מבריח מאחורי הדלתות לרוחב הדלת לבל יפתח:

פסוק ד
ועל ידם. סמוך למקום בנין בני הסנאה
החזיק. חיזק מלאכת הבנין
ועל ידם. סמוך למקום בנין הראשונים:

פסוק ה
התקועים. אנשי תקוע והוא שם עיר
ואדיריהם. עשירי העיר
לא הביאו צוארם. למשוך בעול משא עבודת הבנין שהוא עבודת האדון ה' כי הבנין הזה למצוה יחשב :

פסוק ז
אנשי. כמו ואנשי
לכסא. עד למקום מושב הכסא של פחת עבר הנהר:

פסוק ח
צורפים. מן הצורפים
ויעזבו. עזיאל וחנניה מלאו עפר עד החומה הרחבה ועשו כן לחזוק החומה:

פסוק ט
שר חצי פלך. היה שר על חצי מחוז של ירושלים:

פסוק י
ונגד ביתו. מלבד מה שבנה סמוך להנזכרים הוסיף עוד לבנות החומה שכנגד ביתו:

פסוק יא
מדה שנית. רצה לומר גם הם בנו כפי המדה שבנה חטוש הנזכר
ואת מגדל. ומלבד המדה ההיא הוסיפו עוד לבנות מגדל התנורים :

פסוק יב
הוא ובנותיו. המה יחד החזיקו:

פסוק יג
ואלף אמה. מלבד בנין השער בנו עוד בחומה אלף אמה:

פסוק יד
יבננו. כמו בנהו:

פסוק טו
ואת חומת. גם את חומות של ברכת השלח הסמוך לגן המלך ומשם והלאה עד המעלות וגו':

פסוק טז
ועד הברכה העשויה. רצה לומר ומנגד קברי דוד והלאה עד הברכה העשויה בידי אדם שהביאו בה המים ומשם והלאה עד בית הגבורים:

פסוק יז
לפלכו. את פלכו רצה לומר עם אנשי פלכו:

פסוק יח
אחיהם. חבריהם של הלוים הנזכרים:

פסוק יט
מדה שנית. כפי המדה שבנה בוי הנזכר
מנגד. התחלת הבנין היה נגד המקום שעולים בה לבית הנשק העומד במקצוע:

פסוק כ
החרה. התחמם בזריזות רב והחזיק שוב כפי המדה שבנה עזר הנזכר והתחלת הבנין היה מן המקצוע ובנה עד פתח וגו':

פסוק כא
מרמות וגו'. עם כי כבר החזיק פעם כמו שכתוב למעלה חזר עתה והחזיק שוב כפי המדה שבנה ברוך הנזכר והתחלת הבנין היה מפתח וגו':

פסוק כג
אחריו. רצה לומר אחר המקום הבנוי:

פסוק כד
עד המקצוע ועד הפנה. והמה היו זה אצל זה:

פסוק כה
מנגד. התחיל הבנין מנגד המקצוע ובנה גם המגדל היוצא מבית המלך העומד בעליונות ההר אשר הוא סמוך לחצר המטרה
אחריו פדיה. אחריו החזיק פדיה:

פסוק כו
היו יושבים. רצה לומר אשר היו יושבים בעופל החזיקו עד נגד שער המים הפונה למזרח וגם המגדל היוצא מן החומה ולחוץ:

פסוק כז
התקועים. עם כי כבר החזיקו פעם כמ"ש למעלה חזרו עתה והחזיקו שוב כפי המדה שבנו הנתינים והתחלת הבנין היה מנגד המגדל וגו':

פסוק כח
מעל שער הסוסים. משער הסוסים ולמעלה אל גובה ההר
איש לנגד ביתו. כי שם עמדו בתי הכהנים :

פסוק כט
צדוק. לא היה מן הכהנים ולזה זכרו לעצמו:

פסוק ל
הששי. בן הששי של צלף
נשכתו. כמו לשכתו כי דטלנ"ת מתחלף:

פסוק לא
נגד וגו'. רצה לומר ומבית הנתינים והרוכלים ולהלאה עד נגד שער המפקד ומשם והלאה עד המקום שעולים בה אל הפנה:

פסוק לב
לשער הצאן. כי שם היה התחלת הבנין כמ"ש למעלה והיו בונים בהקף עד באו אל מקום ההתחלה:

פסוק לג
ויחר לו. בלב
ויכעס וגו'. הראה כעסו:

פסוק לד
מה וגו'. רצה לומר מה תועלת במעשיהם
היעזבו. וכי יחזקו את החומה לעצמם במלוי העפר כאומר וכי יש חזוק מה אל החומה
היזבחו. וכי יזבחו זבחי שמחה במלאות הבנין כאומר וכי בנין חלוש כזה ראוי לשמוח בו
היכלו ביום. וכי ישלימו הבנין ביום אשר יחשבו להשלימו כי דבריו היה בעת החילם לבנותו וכאומר הלא בוני החומה מועטים המה ומתי ישלימו הבנין
היחיו. וכי יוכלו לחזק את האבנים אשר המה לקוחים מערמות העפר הנעשים מצרורות אבני החומה הנפולה
והמה. הלא האבנים האלה המה שרופות באש וחוזק מה להם:

פסוק לה
אצלו. עמד אצלו בדברו הדברים האלה
ויאמר גם. רצה לומר גם הוא אמר דברי לעג כסנבלט וכה אמר הבנין אשר הם בונים אם שועל יעלה בו יפרוץ הוא חומת אבניהם כי הוא בנין חלש מאד:

פסוק לו
שמע. ואמר נחמיה שמע אלהינו כי היינו לבזיון
והשב. מה שמחרפין אותנו השב עליהם ותנם לבזיון כאשר יהיו בארץ שביה:

פסוק לז
ואל תכס. רצה לומר עונם יהיו מגולים ונראים להעלות חמה ולנקום נקם
כי הכעיסו. בעת לעגם הראו כעס מול בוני החומה בחושבם שעי"ז ירפו ידיהם מן המלאכה:

פסוק לח
ונבנה. עם כל דברי הלעג והכעס לא הנחנו הבנין
ותקשר. כי בעוד שהיה בה פרצות לא היתה החומה דבוקה וקשורה זה בזה וכאשר סתמו הפרצות נתקשר זה בזה
עד חציה. עדיין לא סתמו הפרצים כי אם עד חצי החומה (ולמעלה אמר דרך כלל שבנו כל החומה מסביב ועתה בא לספר מה אשר נעשה במשך הבנין)
ויהי לב וגו'. בראותם כי נבנה החצי שמחו וחפצו בבנין: