פסוק א
כי עלתה ארוכה. בא רפואה רצה לומר נתחזק החומה כי התחילו מקומות הפרוצים להיות נסתמים:

פסוק ב
ולעשות לו תועה. לעשות לישראל בלבול המחשבה להיות תועה בדעתו לבל ידע מה לעשות:

פסוק ג
ונעמיד. העמדנו שומרים על הבונים מפני סנבלט וחבריו:

פסוק ד
ויאמר יהודה. נחמיה מספר וקובל על הדברים אשר סבבוהו ואמר יהודה אמר הנה מרוב העבודה כבר נחלש כח אנשי הסבל והעפר המצטרך לשאת ולשפוך בחומה הלא מרובה היא
ואנחנו. אף לא נוכל לבנות בחומה מפחד האויב:

פסוק ה
ויאמרו צרינו. ואויבינו אמרו נבוא פתאום על הבונים ולא ידעו בדבר ולא יראו אותנו עד אשר נבוא אל תוכם ממש והרגנו אותם ובזה נבטל המלאכה כי לא יבנו עוד בראותם שנפל מהם רב בעבור הבנין:

פסוק ו
היושבים אצלם. בערי הצרים והיו הם נכנעים להם
ויאמרו לנו. היהודים ההם התרו וזרזו אותנו עשר פעמים וכה אמרו התקבצו מכל המקומות שאתם מפוזרים בהם אשר כולכם תשובו עלינו למלחמה (כי גם היהודים ההם בע"כ באו עם הצרים לארוב על הבונים אבל גילו מצפון הדבר לאנשי ירושלים להיות נשמרים מהם):

פסוק ז
מתחתיות למקום. מתחת מקום הבנין מאחורי החומה כלפי החוץ
בצחיחים. בגבהי הסלעים
ואעמיד. יפרש אמריו לומר שהעמיד שם את העם כל משפחה לעצמה עם חרבותיהם וגו' למען ישמרו את הבונים:

פסוק ח
וארא. ראיתי כי טוב לזרזם ולחזק לבבם וקמתי ואמרתי אל החורים וגו'
זכרו. לשאול מעמו עזרה
על אחיכם. בעבור אחיכם וגו':

פסוק ט
נודע לנו. אשר המה רוצים לבוא עלינו פתאום ונשמרים אנו מהם
ויפר וגו'. כי לא באו מעתה להלחם ולהשבית הבנין
ונשב. אחר אשר שמענו כי חדלו לבוא שבנו אל החומה לעשות המלאכה:

פסוק י
מן היום ההוא. אשר שמענו שהיו הצרים חפצים לבוא עלינו למלחמה
מחזיקים. אוחזים בידם הרמחים וגו'
אחרי וגו'. היו הולכים תמיד אחרי העם להיות נכונים להלחם אם יבוא האויב:

פסוק יא
והנושאים בסבל. הנושאים במשא ולתוספת ביאור אמר שוב עומסים
מחזקת השלח. אוחזת החרב:

פסוק יב
איש. כל איש היה חרבו קשור על מתניו כשהוא בונה
והתוקע. היודע לתקוע בשופר עמד אצלי:

פסוק יג
הרבה ורחבה. רצה לומר במקומות מרובות
רחוקים וגו'. ואין האחד רואה את אחיו ואף קולו לא ישמע:

פסוק יד
שמה תקבצו. ונהיה אגודה אחת להלחם מול האויב הבא
לנו. בעבורינו:

פסוק טו
ואנחנו. חוזר לספור דבריו ואמר שלא עזבנו המלאכה
וחצים. חצי העם או חצי נעריו
מחזיקים. היו אוחזים ברמחים לשמור את הבונים:

פסוק טז
בעת ההיא. עד לא כלו בנין החומה
לעם. המה אשר מערי יהודה
בתוך ירושלים. לשמור מן האויב כי פן יבוא
משמר. עוסקים בשמירה
מלאכה. עוסקים במלאכה:

פסוק יז
ואחי. חברי
אשר אחרי. הנמשכים אחרי ונשמעים אלי
פושטים בגדינו. לשכב מבלי לבוש וכל זה מפחד האויב
איש שלחו המים. רצה לומר זולתי האיש אשר המים הפשיטו כלומר הצריך לטהר עצמו בטבילה הוא לבדו פשט את בגדיו והרי הוא כאלו המים הפשיטו: