פסוק א
צעקת העם. מדלת העם
אל אחיהם. על אחיהם העשירים:

פסוק ב
ויש וגו'. ויש מהם רצה לומר קצתם אמרו הנה בנינו ובנותינו ואנחנו עצמינו הלא רבים המה וצרכינו אם כן מרובים
ונקחה. ובעל כרחנו נקח דגן מן השוק לאכול להחיות נפשנו כי אין לנו שדה תבואה וכאומרים המה אפס כסף והעשירים קופצים יד:

פסוק ג
אנחנו עורבים. נתונים הן במשכון בעבור הכסף שלוינו ובו נקחה דגן בעת הרעב שאין די בתבואת השדה לכלכל אותנו ברעב וכאומרים מה נעשה מעתה אם אין העשירים מעניקים לנו כלום:

פסוק ד
למדת. לתת מס המלך לוינו כסף על שדותינו וכרמינו וכאומרים ומה נאכל מעתה אם אין שדה וכרם:

פסוק ה
כבשר אחינו וגו'. רצה לומר הלא אנחנו טובים ומיוחסים כמו העשירים
והנה אנחנו כובשים. ובעל כרחנו נקח בנינו בחזקה למכרם לעבדים בעבור חסרון הלחם
נכבשות. כבר הנה נכבשות ביד המלוים בעבור חוב ממון ואין בנו כח להוציאן מידם והתרעמו לומר הלא טובים אנחנו כמו העשירים ומדוע נעבוד אותם הלא מהראוי שיכלכלו אותנו בצדקה
לאחרים. כבר המה נתונים לאחרים בעבור חוב ממון:

פסוק ז
וימלך. לבי יעץ אותי להתחזק בדבר ועשיתי מריבה עם השרים
משא וגו'. רצה לומר וכי מהראוי לתת לאחיו העני בהלואה הלא בצדקה ראוי להנתן
ואתן. רצה לומר נתתי עליהם קול גדול בעבור יהיה אסיפה גדולה מאשר יבואו לקול הצעקה למען יבושו מרבית העם :

פסוק ח
אנחנו קנינו. הלא מאז קנינו מיד העובדי כוכבים את היהודים הנמכרים להם מן השבי
כדי בנו. כל אחד קנה כפי די אשר מצאה ידו לפי העושר
וגם אתם. אמר להם בלעג לעצבון רוח גם אתם עשו כזאת ומכרו אותם לעובדי כוכבים כמו השבאים
ונמכרו. ומן העובדי כוכבים יהיו נמכרים לנו כי נפדה אותם מידם כאשר עשינו מאז אבל אין מקום לפדות מיד איש אחיו
ולא מצאו דבר. לא מצאו מה להשיב:

פסוק ט
ביראת אלהינו. אם תחזקו ביראת אלהינו תלכו להלן מחרפת העובדי כוכבים כי לא תשמעו עוד מהם חרפה או שאמר להם בדרך מליצה לכו ביראת ה' מחמת חרפת העובדי כוכבים שלא יחרפו אתכם בזה וכאדם המוכיח ואומר אם לא תעשה לשמה עשה לפני הבריות:

פסוק י
נושים בהם. מלוים בהם
נעזבה נא. כמוני כמוכם נעזב עתה את ההלואה הזה ונמחל להם:

פסוק יא
כהיום. כעת הזאת השיבו להם השדות וגו'
ומאת הכסף. אחז מנין מרובה לומר אף אם החוב הוא מאת כסף והוא מקרא קצר וכאילו אמר עזבו ומחלו מאת הכסף וגו':

פסוק יב
נשיב. את השדות וגו'
ומהם לא נבקש. שישלמו את החוב
כן נעשה וגו'. הוא כפל ענין ולחזק
ואשביעם. ע"י הכהנים:

פסוק יג
גם חצני נערתי. מנער הייתי כנף בגדי ואמרתי אז כמו שנערתי כנף בגדי והרי הוא נעור וריק מן האבק שהיה בו כמו כן ינער וגו'
מביתו. מאנשי ביתו
ומיגיעו. העושר הבא ע"י יגיעה
וככה יהיה. רצה לומר כן ישאר עד עולם מנוער ומתרוקן
ויהללו וגו'. על שנתן בלבם לעשות כזאת
כדבר הזה. החזירו השדות וגו' ועזבו את החובות:

פסוק יד
גם מיום. רצה לומר גם הטובה הזאת עשיתי עם ישראל כי מעת אשר צוה המלך אותי להיות מושל להם בארץ יהודה והיא משנת וגו' כל אותן השנים אני וחברי הנשמעים לי לא אכלנו מאכל המוטל להאכיל את הפחה מדמי העם:

פסוק טו
והפחות. אבל הפחות הראשונים וגו' הם הכבידו עול על העם
ויקחו מהם. לקחו מהם כסף בעבור צורך לחם ויין די ספוקם מלבד ארבעים שקלי כסף בכל שנה
נעריהם. של הפחות הראשונים :

פסוק טז
וגם. אף הטובה הזאת עשיתי כי אחזתי במלאכת החומה ורצונו לומר מזרז הייתי את הבונים לבל ירפו ידיהם מן המלאכה
ושדה וגו'. רצה לומר ועם כי בעבור התמדת המלאכה לא עסקו במלאכתן להמציא לעצמם די ספוקם עם כל זה לא קנינו מהם שדה לכלכלם בדמי מחיר השדה כי אם בנדבת הלב הייתי מפרנסם
על המלאכה. לעשות במלאכה גם המה :

פסוק יז
והיהודים. רצה לומר מיתר העם שהיו המה עם הסגנים במספר ק"ן איש
וגם הבאים וגו'. הם הגרים אשר באו להתגייר כל אלה היו אוכלים על שולחני:

פסוק יח
ליום אחד. למאכל יום אחד
ברורות. נבחרות וטובות
וצפרים. מיני עופות
ובין עשרת ימים. רצה לומר יום אחד מבין כל עשרת ימים הייתי משקה אותם בכל מיני יין להרבה מאד
ועם זה. אף שהיה צרכי מרובה עם כל זה לא בקשתי מן העם לחם הפחה
כי כבדה. עבודת מס המלך ובנין החומה היתה כבדה עליהם ולא יכלו לעסוק במלאכתם ולהשתכר די ספוקם ועוד לתת לי לחם הפחה :

פסוק יט
לטובה. לחשוב לי לטובה ולזכות
על העם הזה. בעבור טובת העם הזה: