פסוק א
גם עד העת ההיא. רצה לומר גם נשמע להם אשר עד העת ההיא עדיין לא העמדתי דלתות בשערים ואמר זה להסביר מה שנאמר למטה שאמר אליו שמעיה להסתיר עצמו בהיכל כי הצרים יבואו עליו לכן אמר כי שמעו שלא העמדתי הדלתות ויכולים המה לבוא בעיר :

פסוק ב
ונועדה יחדו. נעשה ועד וקבוץ בכפירים והוא שם מקום העומדת בבקעת אונו
והמה חושבים. זהו מדברי נחמיה שאמר הנה השכלתי לדעת שהמה חושבים להרגני שמה :

פסוק ג
מלאכה גדולה. עסק גדול ודבר הכרחי
למה תשבת. למה אעשה כזאת שיתבטל המלאכה כאשר ארפה ידי ממנה וארד אליכם כי כאשר ארפה ידי ממנה תבוטל המלאכה מכל וכל:

פסוק ד
כדבר הזה. בלשון האמור למעלה לכה ונועדה וגו'
ואשיב אותם כדבר הזה. מלאכה גדולה וגו':

פסוק ה
את נערו. עם נערו
ואגרת. ומלבד הדבר הזה שלח עוד בידו אגרת פתוחה מבלי חותם וכאומר לא בסתר דברתי וכל הרוצה לקרות יבוא ויקרא:

פסוק ו
כתוב בה. ודבר זה כתוב בה
בגוים נשמע. בין העובדי כוכבים נשמע וגם גשמו אומר כזאת אשר אתם רוצים למרוד במלך ועל כן תבנה החומה להתחזק במבצר העיר ואתה להם למלך
כדברים האלה. רצה לומר כדברים האלה נשמע בעובדי כוכבים וגם זה מדברי האגרת:

פסוק ז
וגם נביאים. רצה לומר ועוד הוספת לפרסם הדבר כי העמדת בעלי לשון היודעים לסדר אמרים במיטב הדבור ושהם יקראו עליך בירושלים בפרסום רב לאמר אתה מלך ביהודה
ועתה ישמע למלך. רצה לומר פן יהיה הדבר נשמע למלך ומרה תהיה באחרונה לזה לכה עתה ונועצה יחדיו מה לעשות איך להעלים הדבר:

פסוק ח
לא נהיה. אין דבר זה נשמע בעובדי כוכבים רק אתה בעצמך ממציא הכזב הזה מלבך:

פסוק ט
כי כולם. שהרי לשעבר אתם כולכם הייתם מפחידים אותנו כי תאמרו בעבור הפחד ירפו ידיהם ממלאכת בנין החומה ולא תעשה עוד ואם כן לאויבים תחשבו ואיך אם כן תאמר עתה לחזק את ידי בעצה נכונה ואויב נהפך לאוהב אין זאת. או כאומר הנה העבר אין ועתה אשאל חזק את ידי בדברי נחומים ואל תוסיף להפחיד עוד:

פסוק י
והוא עצור. היה מעוכב לשבת בבית
נועד. נעשה ועד להאסף אל בית האלהים
ונסגרה דלתות ההיכל. להתחזק בה מפני סנבלט ואנשיו כי עדיין לא העמידו הדלתות בשערי העיר כמ"ש למעלה ויוכל לבוא בה כל הרוצה
ולילה באים. לא תדע להיות נשמר מהם באישון לילה:

פסוק יא
האיש כמוני יברח. וכי איש כמוני יברח מן האויב הלא לכלימה תחשב וכאומר הנה גם זרועי משלה לי להלחם עמו
ומי כמוני. ועוד מי הוא הזר כמוני אשר יבוא אל ההיכל וישאר חי כי הלא מות יומת וכמ"ש והזר הקרב יומת (במדבר ג)
לא אבוא. לכן לא אבוא אל ההיכל:

פסוק יב
ואכירה. הכרתי בו שלא שלחו ה' רצה לומר אין עצתו באמונה כמצות ה' אבל הכוונה להכשילני בעבירה
כי הנבואה. כי אמר אשר הנבואה דבר עלי ללכת אל ההיכל והנה הרבה ריוח והצלה לפניו ומדוע א"כ יצוה לעבור מצותו כי אם אמרו מדעתו היה מקום לומר מפני פיקוח נפש הותר הדבר אבל ה' לא יצוה כזאת ובזה הכרתי שאין עצתו אמונה רק טוביה או סנבלט שכרו להכשיל אותי בעצתו:

פסוק יג
למען שכור הוא. בעבור שהוא שכור אמר כן
למען אירא. מסנבלט ואעשה כן כדבריו לבוא אל ההיכל ואחטא בזה
והיה להם. ויהיה לסנבלט ואנשיו עלי דבר שם רע שאני זר ובאתי אל ההיכל למען יחרפוני בזה השם הרע זהו עצם כוונת העצה היעוצה:

פסוק יד
זכרה וגו'. לגמול לכל אחד כמעשיו אלה
וגם לנועדיה. וגם זכור לשלם גמול לנועדיה נביאה שקרנית ולשאר נביאי השקר אשר היו מפחידים אותי בשקריהם בעבור כי קבלו שכר מטוביה וסנבלט:

פסוק טו
לחמשים ושנים יום. לסוף נ"ב יום מעת שהתחילו:

פסוק טז
כאשר שמעו. שנשלם בנין החומה בזמן קצר כזה
ויראו. העובדי כוכבים אשר מסביב ראו בעיניהם מהירת הבנין
ויפלו. היו פחותים ומושפלים בעיני עצמם למול ישראל
כי מאת אלהינו וגו'. לפי המהירות הרב הזה:

פסוק יז
גם בימים ההם. אף אחר תשלום הבנין אם כי ראו אשר נעשתה מאת האלהים עם כל זה רבים משרי יהודה היו שולחים אגרות אל טוביה והאגרות אשר לטוביה היו באות אליהם דרך אהבה וחיבה:

פסוק יח
בעלי שבועה לו. היה להם כריתות ברית עמו
כי חתן. טוביה היה חתן שכניה שהיה שר וגדול בישראל
ויהוחנן בנו. של טוביה:

פסוק יט
גם טובותיו. דברים טובים הנמצא בטוביה היו אומרים לפני למען יקניטו אותי
ודברי. מה שדברתי עליו מדברי בוז היו מגלין לו ולכן התמיד לשלוח אגרות להפחיד אותי: