פסוק א
נאספו. לירושלים לשוב לה' על מעלם
ובשקים. ובלבישת שקים והוא מענין תשובה והכנעה
ואדמה. ועפר על ראשם וגם זה מענין תשובה:

פסוק ב
מכל בני נכר. מנשים של העובדי כוכבים ובניהן וכמ"ש בעזרא:

פסוק ג
על עמדם. על מעמדם ולא זזו ממקומם:

פסוק ד
ויקם. על ישוע לבד חוזר וכאומר ויקם וגו' ישוע וכן בני וגו'
על מעלה הלוים. על המעלה שהיו הלוים עומדים עליה לדבר בשיר
בקול גדול. לעורר את הכוונה:

פסוק ה
ויאמרו. אל העם אמרו קומו בזריזות וברכו וגו'
מן העולם וגו'. רצה לומר המושל מקצות העולם עד קצתו
ויברכו. חזרו פניהם כלפי המקום ב"ה ואמרו הן בני ישראל יברכו שם כבודך אבל אתה מרומם על כל ברכה ותהלה כי אין לספר כל תהלתך:

פסוק ו
שמי השמים. הם השמים העליונים אשר המה ממעל השמים הנראים
וכל צבאם. הם הכוכבים ומזלות
ואתה מחיה. אתה נותן חיות ומזון לכולם:

פסוק ז
מאור כשרים. ארז"ל כי נמרוד השליכו לכבשן אש בארץ כשדים וה' הצילו
אברהם. המורה על רוב הגדולה שיהיה לאב המון גוים כמ"ש בתורה:

פסוק ח
לתת לזרעו. מפני אריכת הדברים חזר לומר שוב מלת לתת וכן דרך המקרא
ותקם. וקיימת:

פסוק ט
ותרא. נתת לב לראות בעניים ולגאלם:

פסוק י
הזידו עליהם. הרשיעו על ישראל להעבידם בקושי ובפרך
כהיום הזה. אשר נתפרסם שמך עד מאד:

פסוק יא
במצולות. השלכתם למטה בעומק הים כמו אבן הנופל לקרקעית המים אף אם הם חזקים ורדופים מאד:

פסוק יב
ובעמוד ענן. על ידי עמוד הענן הנהגתם ביום להורות להם הדרך אשר ילכו בה:

פסוק יג
ודבר עמהם. דברת עמהם
משמים. כי הרכין את השמים ופירש על ההר:

פסוק טו
ולחם. הוא המן
לרעבם. להשביעם מן הרעבון
לצמאם. לרוות צמאונם
ותאמר להם. הבטחת להם
נשאת את ידך. ענין שבועה היא בהרמת ידו אל עצמו וכמו שנאמר אשר נשאתי את ידי וגו' (שמות ו):

פסוק טז
והם ואבותינו. כפל הדבר לתוספת ביאור
ויקשו. הוא ענין מליצה כאלו נתקשה העורף לבל יוכלו להפך הפנים מול ה':

פסוק יז
ויתנו ראש. אמרו לעשות לעצמם ראש לשוב למצרים לעבדם כמאז
במרים. בעבור רוב המרי והמרד שהיה בהם רצו לעשות כזאת
ואתה וגו'. אבל אתה אלוה סליחות וגו' והעברת פשעם ולא עזבתם:

פסוק יט
ואתה ברחמיך וגו'. רצה לומר אף שהיו ראוים לעזבם בעבור מעשיהם אבל אתה ברחמיך הרבים לא עזבתם
ואת הדרך. ולהנחותם את הדרך:

פסוק כ
ורוחך הטובה. השפעת עליהם רוח חכמה ובינה להשכילם דברי תורתך:

פסוק כא
לא חסרו. מכל דבר המצטרך
לא בצקו. לא נפחו להיות כבצק הזה כאשר יתחמץ ועולה למעלה וכדרך שאר הולכי רגל:

פסוק כב
ותחלקם לפאה. גרשת העובדי כוכבים וחלקתם להיות נפוצים בקצות הארץ
ארץ סיחון וגו'. כפל הדבר לתוספת ביאור:

פסוק כג
לבוא לרשת. מוסב על ותביאם וגו' לבוא לרשת:

פסוק כה
חצובים. חפירת הבור במקום סלעים קרוי חציבה
וישמינו. נעשו שמנים ובעלי בשר
ויתעדנו. היו מעדנין עצמם ברוב גודל הטוב שהשפעת להם:

פסוק כו
וימרו וימרדו. הוא כפל ענין במ"ש ויורה על גודל המרידה
העידו בם. התרו בם כי רוב המתרים מתרים בעדים למען לא יכחש:

פסוק כח
וכנוח להם. וכאשר היה להם מנוחה מן העובדי כוכבים
ויזעקוך. זעקו אליך
רבות עתים. רצה לומר לא פעם ולא שתים כי אם בעתים מרובות:

פסוק כט
ותעד בהם. היית מתרה בהם ע"י הנביאים
ובמשפטיך וגו'. רצה לומר אף בעשיית משפטיך לא עשו לקיים מצות ה' כי אם עשו שלא לשמה ואף בדרך חטא כענין הריגת החוטאים בכדי להתנקם נקמתו וכדומה
אשר יעשה וגו'. רצה לומר המשפטים אשר אם יעשה אותם האדם ישיג החיים בעבורם הנה המה חטאו בם
כתף סוררת. כאדם המסיר כתפו ופונה ללכת מחברו:

פסוק ל
ותמשוך. רצה לומר משכת עליהם חסד
ברוחך. ברוח נבואה הבאה מעמך
ולא האזינו. לא הטו אוזן לשמוע :

פסוק לב
הברית. הגמול שהבטחת בברית
אל ימעט. רצה לומר יחשב לפניך למרובים וימרקו כל פשעי עמך
אשר מצאתנו. אשר מצא אותנו וחוזר ומפרש למלכינו וגו'
מימי מלכי אשור. שהיו הראשונים אשר הרעו לישראל:

פסוק לג
ואתה צדיק. הדין עמך על כל התלאה הבאה עלינו
כי אמת עשית. כי אתה היית מאמת ומקיים כל מה שהבטחתנו
ואנחנו הרשענו. ולא עשינו כגמול הראוי:

פסוק לד
ואת מלכינו. רצה לומר ועם מלכינו וגו' הרשענו כי גם המה לא עשו תורתך וגו' אשר הייתי מתרה בהם לעשותם:

פסוק לה
במלכותם. עם שהיה בהם המלוכה ורוב טובה עם כל זה לא עבדוך ולא שבו מדרכיהם הרעים:

פסוק לו
הנה וגו'. רצה לומר אבל עתה הנה אנחנו עבדים למלכי פרס:

פסוק לז
מרבה וגו'. כי מלכי פרס לוקחים מהם המס וכל דבר היפה אף נעים
כרצונם. עושים כרצונם: