[י, ב]
חצוצרת -
שם הפועל בחסרון הצד"י בקריאה ואם הוא כתוב.

למקרא -
שם הפועל וכן ולמסע - או הוא שם והטעם: לעת מקרא ולעת מסע והראשון נכון בעיני.

[י, ג]
ותקעו בהן -
התוקעים, כמו: ויאמר ליוסף,
אשר ילדה אותה ללוי.
והנה הטעם: אם יתקעו בשתיהן יתחברו הנשיאים והעדה.

[י, ד]
ואם באחת יתקעו -
פירוש בחצוצרה אחת יבואו הנשיאים לבדם ואם היתה תרועה, יסע דגל מחנה יהודה אף על פי שהענן על המשכן.

ולפי דעת רבים:
שענן אחר הוא הנוסע לפניהם:

[י, ה]
ונסעו המחנות -
כי הם שלש.

[י, ו]
תרועה שנית -
שיסע דגל ראובן ולא יתקעו עוד, כי הקהתים ועמם הכהנים התוקעים נוסעים קודם דגל אפרים.

תרועה יתקעו -
הכהנים למסעיהם, כי אחר דגל ראובן נוסעים.

[י, ח]
והיו לכם לחקת עולם -
כי המחנות נוסעים להלחם, הלא תראה דברי משה בנסוע הארון והנה פירוש זאת החוקה שתעשו כן, שיריעו הכהנים בחצוצרות בלכתם למלחמה להלחם אל ארץ אויביהם, וכן כי יבא אויב בארצכם ותבואו למלחמה עמו.

[י, ט]
ונזכרתם -
כי עשיתם מה שצוה לכם השם הנכבד, גם התרועה זכר לנפשות לצעוק לשם.

[י, י]
וביום שמחתכם ובמועדיכם -
ששבתם מארץ אויב או נצחתם האויב הבא עליכם. וקבעתם יום שמחה כימי פורים ושבעת ימי חזקי"ה (ס"א חנוכה) שמחה.

רק המעתיקים פירשו:

וביום שמחתכם שבת והתקיעה שישמעו ישראל וידעו כי העולות יקריבו ויכונו לבם לשם.

[י, יא]
בעשרים בחדש -
זה היום היה תחילת נסוע הדגלים והנה עמדו בסיני קרוב משנה.

[י, יב]
למסעיהם -
כראוי שיסעו.

וישכון הענן במדבר פארן -
עוד אפרשנו.
וכן: ויסעו בראשונה:

[י, יז]
והורד -
הלוים יורידוהו.

[י, כא]
נושאי המקדש -
הוא הארון.

והקימו -
הגרשונים והמררים את המשכן עד בא הקהתים ויכניסו הכהנים מיד הארון אל מקומו.

[י, כה]
מאסף-
לפי הדגלים, כי נפתלי הוא באחרונה.

[י, כח]
אלה מסעי בני ישראל -
הטעם: כך נסעו תמיד כל ימי המדבר.

[י, כט]
מצאנו שצפורה היא בת רעואל, כי כן כתוב: ויתן את צפרה בתו ועוד להשקות צאן אביהן אל רעואל אביהן והנה חובב הוא בן רעואל, והנה הוא אחי צפורה ולפי שקול הדעת שהוא יתרו, בעבור חנותנו במדבר, ואמר על דבר יתרו כאשר בא אל המדבר, אשר הוא חונה שם.

ואם יטעון טוען, כי הכתוב אמר על יתרו: חותן משה, יש להשיב כי דרך המקרא לקרוא אבי הנערה ואחיה חותן, והעד: לחובב בן רעואל המדיני חותן משה, וכבר נתברר שחובב אחי צפורה וקראו חותן משה, ואם אמר אין חותן משה דבק עם חובב רק עם רעואל, התשובה מבני חובב חותן משה.

ורבים אמרו:
שחובב הוא יתרו והוא אבי צפורה ורעואל היה זקנה, ואמר הכתוב: אל רעואל אביהן כאשר אמר יעקב: אלהי אבי אברהם ואמר הכתוב בתו, כאשר אמר על בלשצר, שהוא בן נבוכדנצר והוא בן בנו.

וחכמינו אמרו:

שבעה שמות היו לו ליתרו ושבעים פנים לתורה.

[י, ל]
אל ארצי -
שאדור שם היום ושם נולדתי.

[י, לא]
אל נא -
כמו עתה וכן כל נא שבמקרא והוא הפוך בלשון ישמעאל.

כי על כן ידעת -
כמו: כי על כן לא נתתיה לשלה.
והטעם: הואיל וידעת חנותינו שידעת המקום שחנינו שם, לכה אתנו.

והיית לנו לעינים -
להראות הדרך.

ורבים אומרים:
כי והיית לשון עבר רמז על העצה שנתן למשה, שהראה לו מה שלא ידע וזה טעם לעיניים.

וטעם: ויאמר אל נא –
וכבר אמר לו כך ולא הועיל.


לפי דעתי: שהמסע הראשון לבדו לא היה כשאר המסעות והפסוק שאמר: ונסעו הקהתים אחר נסוע שני הדגלים בכל המסעים חוץ מזה, כי הארון היה נוסע לפניהם וזה היה שלשת ימים בלבד, וזה טעם: דרך שלשת ימים וכמוהו: וילכו שלשת ימים במדבר איתם, אין פירושו שהלכו ביום אחד מהלך שלשה ימים.

ויש אומרים:
שהלכו מהלך שלשה ימים ביום אחד.

ויש אומרים:
שהלכו מהלך שלשה ימים כנגד המסעים שנסעו בצאתם ממצרים והארון היה רחוק מהם דרך שלשה ימים, וזה טעם וישכן הענן במדבר פארן ויפרשו ויסעו בראשונה, כי על פי משה נסעו, כי הענן נסע מיד וזה לא יתכן, כי משה לא יסור מהארון והעד: ויהי בנסוע הארון ויאמר משה ובנחה יאמר.
והנכון בעיני: אשר אמרתי.

וטעם וישכן הענן במדבר פארן –
שם כלל לתבערה שהוא קברות התאוה, ולחצרות ורתמה ומסעים רבים, והעד שלא הזכיר הכתוב בפרשת אלה מסעי במדבר פארן ועוד אפרשנו.

וטעם על פי ה' –
בהריע בחצוצרות.

[י, לה]
קומה ה' -
כדרך בני אדם לעמוד להלחם.

וטעם ויפוצו –
כאשר יראו שקמת לעשות מלחמה, מיד יפוצו אויביך.

מלת משנאיך –
מהבנין הכבד הנוסף והנו"ן קל להקל על הלשון.

ויפוצו וינוסו -
כדרך כל הנבואות לכפול במלות משונות כאשר אפרש בפרשת בלעם.

[י, לו]
ובנחה -
בנוח הארון ונכתב בה"א כמו ה"א אהלה כי אותיות אהו"י מתחלפים.

שובה ה' -
אמר רבי יהודה המדקדק הראשון:

כי כל שב שטעמו מגזרת תשובה הוא פועל עומד ולא יוצא בבנין הקל, רק אם היה טעמו בשלוה והשקט כמו בשובה ונחת תושעון, וכן שובה ה' רבבות אלפי ישראל שיניחם ולא ירגזו מאויב.

ודע כי רבבה מגזרת רב והטעם כמו: רבבה כצמח השדה נתתיך, ויתכן שנקרא עשרת אלפים כן בעבור היותו מספר רב, על כן נסמכה מלת רבבות לאלפי ומשה התפלל שיניח וישקיט השם כל ישראל ואם הם רבים.