[יא, א]
ויהי העם -
נסמכה זו הפרשה, כי אחר שנסע הארון מהר סיני חנו בקברות התאוה והנה ספר מה שאירע שם.

כמתאוננים -
מגזרת און וכן מחשבות אונך.

וטעם וישמע ה' –
שדברו דברי און.

ותאכל -
מלעיל, כמו ויאמר ובמוכרת מלרע הפך הלשון רק כן מצאנו.

[יא, ב]
ויצעק העם אל משה -
בפיוס.

ותשקע האש -
כטעם ותכבה ואין לו אחר.

[יא, ג]
תבערה -
עוד אפרשנו.

[יא, ד]
והאספסף -
שנאספו אל ישראל ואינם מהם והם ערב רב והמלה כפולה, כמו: סחרחר, חמרמרו.

וישובו ויבכו -
אחר התאוה.

גם בני ישראל -
עמם.

[יא, ה]
הדגה -
שם המין.

חנם -
בזול, כאילו היא חנם.

הקשואים -
באל"ף תחת ה"א מקשה, כמו ועמי תלואים ורבים כן.

אבטיחים -
ידוע מלשון קדר ואין לו ריע במקרא.

חציר -
הירקות שהם עשב השדה.
וכן: המצמיח הרים חציר והנה הוא שם כלל והמתרגם ארמי אמר: שהוא שם פרט, גם הוא נכון.

הבצלים והשומים -
ידועים והם קרובים בלשון קדר.

[יא, ו]
נפשנו יבשה -
היא הנפש המתאוה הנטועה בכבד.

אין כל -
חסרנו כל דבר.

עינינו -
כי מן השמים ירד.

[יא, ז]
והמן -
ספר הכתוב חסרון דעת המתאוין, כי המן היה כזרע גד והוא קל ללקוט והיה נראה כי הוא לבן.
ועוד: כי יוכלו לאכלו כאשר היה גם לטחנו ברחים ולעשות עוגות או לדכותו ולבשלו בפרור, ויש לו טעם נכבד כמו לשד השמן.
ועוד: היה יורד על מקום נקי אחר שירחץ הטל את המקום.

כזרע גד -
סמוך כמו נטע שעשועים.

גד -
יש אומרים:
כסברתא.

ויש אומרים:
חרדל, מגזרת: גדין ואנכי לא ידעתי.

[יא, ח]
שטו העם -
מגזרת: משוט בארץ וזה יורה כי לא היה נופל זה עם זה, רק מפוזר ומפורד.

ברחים -
של היד ולא יתכן להפריד זה השם, כי משנים יהיו הרחיים.

במדוכה -
עץ או אבן שידוכו בה.
גם יתכן שיעשו עוגות מאשר ידוכו.

עוגות -
כמו ועשי עוגות.

לשד -
יש אומרים:
כי הלמ"ד נוסף כלמ"ד שלאנן ושלו.
והיה ראוי להיות השמן מלרע, בעבור שהוא תאר השם.

והנכון בעיני: שהלמ"ד לשד שורש כמו נהפך לשדי והוא הפך בחרבוני קיץ והיא הלחה הנכבדת העולה למעלה מכל שמן, ויהיה השמן מלעיל כמשמעו.

[יא, י]
בוכה למשפחותיו -
שהתחברו המשפחות לבכות, כאשר יעשו בבכותם על מת.

איש לפתח אהלו -
בפרהסיא.

ובעיני משה רע -
פעל עבר, או תחסר מלת היה.

[יא, יא]
למה הרעות לעבדך -
הכתוב דבר על הבא במהרה.

ולמה לא מצאתי חן בעיניך, כאשר אמרתי: שלח נא ביד תשלח.

ומלת מצתי –
חסרת אל"ף ורבים כמוה, כי אין תימה לחסרון המלך יהו"א.

[יא, יב]
הריתי -
האני אמם:

ילדתיהו -
או אני אביהם כמו ילד את שלח.

שאהו -
עד בואו אל האדמה.

[יא, יג]
מאין -
במ"ם שם מקום ובלא מ"ם כמו לא ונמצא מלת הן אתם מאין.

[יא, יד]
כי כבד -
פעל עבר, כמו: כי זקן יצחק, או יחסר הוא.

את -
לשון זכר ונקבה, כמו: לך גם בך ועמך ואתך ואתה לשון זכר לבדו.

[יא, טו]
הרגני -
כמו המיתני זה עשה לי בצדקתך ובעבור פיוסי וזה טעם ואם מצאתי חן בעיניך.

ואל אראה -
עוד ברעה שאני בה ואין צורך לתקון הסופרים.

[יא, טז]
אספה לי -
מלה זרה ויתכן שהיתה כן בעבור אות הגרון.
וכן: ערכה לפני התיצבה.

ושוטריו -
כי יש זקנים שבאו בימים ואינם ראויים להיות שוטרים, גם יש שוטרים ואינם זקנים.

[יא, יז]
וירדתי -
הכבוד ירד באש, בתוך הענן.

ודברתי אתך שם -
וכאשר תשמע את הקול, ישמעו גם הם.

ואצלתי -
כטעם: אקח מאשר אצלך.
ודע כי הרוח כמו החכמה ואם תינתן מחכמת ראובן לשמעון לא תחסר חכמת ראובן, רק נשארה כאשר היא והמשל בנר.

[יא, יח]
התקדשו -
נמצא לשבח ולגנאי לשון התקדש וכן היקדש שהוא לשון טומאה.

[יא, יט]
ולא יומים -
כפל.

חמשה ימים -
כנגד אצבעות היד האוכלים.

עשרה -
כפל בשתי ידיו גם עשרים, כמשל האומרים: יאכל כל מה שיאכל באצבעות ידיו ורגליו.

[יא, כ]
חדש ימים -
פירשתיו שישוב ערך הלבנה באורה כאשר היתה.
וכן: שנתים ימים.

וטעם מאפכם - כי הריח באף ויצא הריח ממנו ולא ימצא.

לזרא -
באל"ף תחת ה"א, כמו: קראן לי מרא כי אותיות אהו"י מתחלפין.

וטעם לזרא –
הוא דבר זר נתעב לתולדת שלא הרגיל אדם בו.

[יא, כא]
שש מאות אלף רגלי -
ואין צורך להזכיר הפחותים.

ורבים פירשו זאת הפרשה:
לטעמים רבים.

יש אומרים:
כי משה אמר מה שיאמרו לו ישראל בעת שישאלו: מה הוא הבשר?
והתשובה שיאמר להם: אין לכם צורך לשאול.

[יא, כב]
ומצא להם -
כדברי המתרגם ארמית.
ומה נכבד דרש קדמונינו:
במלת ישחט, על הבהמה
ויאסף, על הדג.

[יא, כג]
היד ה' תקצר -
ולא אדע למה הצרה הזאת, רק הדבר כמשמעו, כי משה לא ידע כי השם יחדש אות או מופת כי אם להצדיק נביאו כאשר אפרש.

היקרך -
כמו: ויקר מקרה.

[יא, כד]
ויצא משה -
מאהל מועד:

[יא, כה]
ויאצל -
על דעתי מהבנין הכבד הנוסף.

וי"ו ויתנבאו –
כפ"א רפה בלשון ישמעאל.

ולא יספו -
פעם שנית.
וכן: קול גדול ולא יסף,
ולא יסף עוד לדעתה.
ואין מדקדוק הלשון להיותו מגזרת: פן תספו בכל חטאתם.

אמרו חכמים:

ז"ל שלקח משה מכל שבט ששה והנה שנים ושבעים ובעבור שאמר לו השם שבעים איש, הניח השנים וזה נכון.

[יא, כו]
והמה בכתובים -
בתחלה.

ולא יצאו -
ממחנה ישראל אל אהל מועד.

[יא, כז]
וירץ הנער -
בה"א הוא הנודע לשרת משה חוץ מיהושע, כי שרות יהושע איננו כשרות כל נער.

[יא, כח]
מבחוריו -
יש אומרים:
שפירושו מבחרותו, והטעם שלא אמר כדברי זקן.

ויש מדביקים מבחוריו עם משרת משה, והטעם: ששרת אותו מיום שהיה בחור, וזה איננו נכון, כי זה המעשה היה בשנה השנית.
והנכון בעיני: שהוא מבחוריו הוא מהמובחרים לשרת משה, כי אחרים יש עמו.
ודע כי מלת בחור בלשון רבים פעם תשתנה ופעם לא תשתנה, וכן מלת סריס, אולי הם שני משקלים.

כלאם -
נפתח הלמ"ד בעבור אות הגרון הבא אחריו.

[יא, כט]
ונפתחה ה"א המקנא –
והיה ראוי להיותו בשו"א ובפת"ח ובעבור היותו תחת המ"ם שוא נע, ושני שואים נעים לא יתחברו לעולם.

ומלת מי יתן –
כשואל חפץ בדבר, כאומר: מי יתן לי זאת השאלה והחפץ.

[יא, ל]
ויאסף משה -
הלך בלווי עם הזקנים, לחלוק להם כבוד.

[יא, לא]
ורוח נסע -
יום שני.

ויגז -
כרת, כמו: גזי נזרך ומגזרת: וגז צאנך.

וטעם ויגז –
שהיו בשפת הים רבים כחול והנה גזז מהם.

ומלת ויגז - מפעלי הכפל, כמו: ויחם בשר הילד.

ויטש -
כמו: ויפרוש, והטעם כדבר נטוש אין כח בו לסור.
וכן: והנם נטושים על פני כל הארץ.

סביבות המחנה -
בלבד, גם הטעם שהיה כאמתיים בכל מקום, גבוה או שפל.

[יא, לב]
וישטחו -
כמו: ויפרשו.
וכן: שטחתי אליך כפי ואם הם שני בניינים.

[יא, לג]
מכה רבה -
דבר היה.

[יא, לד]
ויקרא -
הקורא או משה.

קברו -
הקוברים כמו: ויאמר ליוסף.

[יא, לה]
נסעו העם חצרות -
אל חצרות דרך קצרה.

וטעם ויהיו בחצרות –
דבק עם ותדבר מרים, כי בעבורה ישבו שם, כי כן כתוב.