[טו, ב]
כי תבואו אל ארץ מושבתיכם -
נסמכה זאת הפרשה, בעבור שנחלשו ויתאבלו לנחם הבנים להודיעם כי יבאו אל הארץ.
והנכון בעבור שנשאו קול כל העדה (וחטאו) ונסלח להם בעבור תפלת משה, אמר: וכי תשגו והעד: ונסלח להם.
והוצרך להזכיר משפט מנחות כל עולה וזבח ובסוף: והנפש אשר תעשה ביד רמה, רמז למעשיהם והזכיר דבר המקושש כי עשה ביד רמה, ומרוב חמלת השם על ישראל שם הציצית, לזכר שלא יעשה האדם ביד רמה, או שלא ישכח.

[טו, ג]
לפלא -
לפרש.
וכן: והפלה ה', ואם הוא בה"א, כי אותיות אהו"י מתחלפות.

[טו, ט]
מנחה סלת עשרון -
לאחד מן הצאן.

[טו, יא]
שה -
כבשים.

או עזים -
וכן פירש בסוף לכבש האחד.
או אם הקריב איל תהא מנחתו כפלים, כי הכבש הוא קטן, ולא הזכיר עם בן הבקר נדבה, והזכיר שלמים בעבור שלא הזכירו בתחילה, ומשפט הכל אחד.

[טו, יב]
וטעם כמספרם –
על המנחה והשמן והיין.

[טו, יד]
או אשר בתוככם -
היום.

[טו, טו]
הקהל -
יש אומרים:
כי זה הה"א הוא לקריאה.
ולפי דעתי שאין סימן קריאה בלשון הקדש, והעד: הארבעה והאחד מהם: משה משה, רק זה הה"א הוא ה"א הדעת, וסימן הקריאה איננו.

ככם כגר -
כבר ביארתי משפט הכפי"ן בהתחברם.

[טו, טז]
וטעם תורה אחת –
לבד מהעולות, כי העולות הם בחיוב חקה.
ועוד אמר השם: כאשר תביאו מנחה על העולה מהסלת, כן תתנו גם מעריסותיכם ואין צורך להזכיר מה שקבלו קדמונינו ז"ל, כי הם שתים חלה ותרומה ושיעורן, לפי שכל דבריהם אמת וזולתם הבל, הנה שעור נוסף בין שעשו בשגגה מה שצוו שלא לעשות, ובין שלא עשו בשגגה מה שצוו לעשות.

[טו, כה]
וחטאתם -
היא השעיר ובעבור שהוא סמוך אל עזים, הוא קטן והעתוד הפך.

[טו, כז]
עז בת שנתה -
פירוש שעירת עזים. וזה החטא הוא שלא עשו מה שצוה לעשות והוא שוגג, והנה הוא כמשפט העושה בשגגה, מה שצוה שלא לעשות.

[טו, כט]
תורה אחת -
כזאת תורת החטאת.

[טו, ל]
ביד רמה -
להראות הכל שאיננו ירא מהשם.

מגדף -
כדרך לשון בני אדם.

[טו, לא]
כי דבר ה' בזה -
זה הוא ביד רמה.

ואת מצותו הפר -
שצוהו שלא לעשות ביד רמה.

ויש אומרים:
או אם יפר מצותו בסתר.

הנפש ההיא -
איננה המשכלת כדברי תועה רוח, רק הוא חבור נפש עם הגוף.

עונה בה -
כמו: דמו בראשו.

[טו, לב]
במדבר -
לפי דעתי שהוא מדבר סיני וכבר הזכרתי למה נסמכה הפרשה.
גם יתכן שעשה המקושש ביד רמה והזהירוהו ולא הועיל.

יש אומרים:
ויקריבו אותו -
ליל ראשון.

[טו, לד]
במשמר -
בפתחות הבי"ת מקום היה ידוע.

מה יעשה לו -
אי זו מיתה ימות.

[טו, לו]
כאשר צוה ה' -
מיתת הרגימה.

[טו, לח]
ועשו להם ציצית -
יתכן על שני פירושים האחד שיעשו ציצית, כמו בציצית ראשי והם החוטים היוצאים שאינם ארוגים.
על כנפי בגדיהם -
על כל בגד חלוק או מכנסים, כי אם תחלקוה הנה הוא כדמות כנף.

פתיל תכלת -
על הציצית.

וטעם תכלת –
בעבור שהוא כעין השמים.

[טו, לט]
והיה לכם לציצת -
והנה ישוב הפתיל להיותו בקצה כמו הציצית. והפירוש השני כאשר העתיקו חז"ל ובעבור שיש עדים נאמנים על הפירוש השני בטל הראשון והם העתיקו, כי זאת המצוה עם בגד שיש לו ארבע כנפים והציצית הם הגדילים ועוד אפרשנו.

והנה מצוה על כל מי שיש לו בגד בארבע כנפים שיתכסה בו ביום תמיד ולא יסירנו מעליו, למען יזכרו והמתפללים בטלית בשעת התפלה יעשו זה, בעבור שיקראו בקריאת שמע והיה לכם לציצית ועשו להם ציצית.

רק לפי דעתי יותר הוא חייב להתעטף בציצית בשאר השעות משעת התפלה, למען יזכור ולא ישגה ולא יעשה עבירה בכל שעה, כי בשעת התפלה לא יעשה עבירה.

וראיתם אותו -
מצוה להיותו נראה.

אחרי לבבכם -
המתאוה והעין רואה והלב חומד.
והנה יהיה הציצית לאות ולסימן שלא ירדוף אדם אחר הרהור לבו, וכל אשר שאלו עיניו.

אשר אתם זונים -
כי מי שילך אחרי תאוותו הוא זונה מתחת עבודת אלהיו.

[טו, מ]
וטעם למען תזכרו -
וכבר אמר: וזכרתם את כל מצות ה'. שאם תזכרו תהיו קדושים ולא תתגאלו בתאות הלב המטנפת הרוח המשכלת.

[טו, מא]
אני ה' אלהיכם -
אני הוא שהוצאתי אתכם להיות לכם לאלהים, על כן אמרתי לכם אני ה' אלהיכם.

חסלת פרשת שלח לך