[טז, א]
ויקח קרח -
זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נתחלפו הבכורים ונבדלו הלוים, כי חשבו ישראל שמשה אדונינו עשה מדעתו לתת גדולה לאחיו, גם לבני קהת שהם קרובים אליו ולכל בני לוי שהם ממשפחתו, והלוים קשרו עליו בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו. וקשר דתן ואבירם, בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם, ונתנה ליוסף, אולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו, גם קרח בכור היה כי כן כתוב.
ודגל ראובן חונה בנגב וקרח בנגב המשכן, כי הוא מבני קהת ואלה נשיאי העדה היו בכורים והם היו מקריבים את העולות, על כן לקחו מחתות, והראיה על זה הפירוש מופת המטה, שראו כל ישראל כי השם בחר שבט לוי תחת הבכורים, על כן כתוב: ותכל תלונתם, כי התלונה על זה היתה.

גם אמר משה: כי לא מלבי, בעבור שחשדוהו כי מלבו עשה.
ועוד: לא ה' שלחני בשליחות הזה, כי כבר האמינו בו כל ישראל.
ועוד ראיה גמורה: כי כל העדה כלם קדושים וזה רמז לבכורים שהם קדושים, כי כן כתוב קדש לי כל בכור והם היו הכהנים הנגשים אל ה', והם עיקר כל העדה.

ויקח קרח -
אנשים, דרך קצרה, כמו: חמור לחם ורבים ככה.

ויאמר ר' יונה:

כי פירוש ויקח לקח לקום על משהו:

[טז, ב]
לפני משה -
שלא קמו בסתר, ויש הפרש בין לפני ובין מפני.

קראי מועד -
שהיו נקראים אל אהל מועד.

אנשי שם -
קודם צאתם ממצרים.

ומדקדק אמר:
כי נשיאי עדה –
הם הנשיאים העומדים על הפקודים, והם פעולים למלת לקח, כאילו כתיב ויקח קרח ודתן ואבירם ואון נשיאי העדה לדבר אליהם וזה מעט רחוק.

[טז, ג]
רב לכם -
כמו די לכם, והטעם שתפשתם החלק הרב.

כי כל העדה כלם קדושים -
כי כל העדה מיום מעמד הר סיני היו קדושים.

ובתוכם ה' -
כי הלוים נבחרו אחרי היות הכבוד בתוך בני ישראל, ואם ידע משה כאשר היה בהר סיני כי נבחר שבט לוי, לא ידעו ישראל.

תתנשאו -
להיות אהרן הכהן הגדול ומשה למעלה ממנו, כי הוא למדו.

[טז, ד]
ויפול על פניו -=
ברצונו.

ויש אומרים:
כדרך הנבואות.

[טז, ה]
את אשר לו -
השבט הנבחר וזאת תשובה לדתן ולאבירם ולנשיאי העד,ה שהיו הבכורים.

ואת הקדוש -
בשבטו להיותו כהן גדול.

[טז, ו]
זאת -
הבחינה.

[טז, ז]
רב לכם בני לוי -
וזה פירושו: שאמר להם: המעט, ואמר הכתוב: ויאמר משה אל קרח, כי הדבור הראשון עם קרח ועם כל עדתו וזה עם הלוים.

[טז, ט]
המעט -
הדבר מעט הוא אצלכם.

לפני העדה לשרתם -
בהביאם את עולותיהם ואת זבחיהם:

[טז, י]
ויקרב אותך -
וכאשר הקריב אותך ואחיך, בקשתם גם כהונה?!

[טז, יא]
לכן -
על כן קשרתם אתה וכל עדתך שאתם נועדים על השם.
והטעם, כמו: ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו שעשו וועד להריב עם השם.
וכן: בהצותם על ה'.

ויש אומרים:
כי ה"א הנועדים נוסף.

מה הוא -
מה פשעו? מה הוא עושה?

[טז, יב]
לא נעלה -
יתכן שהיה אהל מועד בתוך המחנה במקום גבוה, על כן מלת העלו מסביב, או מי שילך לעבודת השם, או אל המקום הנבחר יקרא עולה.

[טז, יג]
המעט -
הדבר קל, כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש, כי מצרים בנגב ארץ ישראל והבא ממצרים לארץ כנען, באמת הוא עולה.

כי תשתרר עלינו -
העליתנו ממצרים, כדי שתשתרר עלינו.

גם השתרר -
גם שררות רבות אתה ואחיך:

[טז, יד]
אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש -
והטעם שהוצאתנו ממקום טוב ואילו הביאותנו למקום טוב כמוהו ונתת לנו שדה וכרם, כאשר היה לנו במצרים ותבקש שררה היינו סובלים, רק הסירותנו ממקום טוב משדותינו וכרמנו ולא הביאותנו אל מקום כמוהו, ולמה תבקש שררה?!

העיני האנשים ההם -
טעמו: תרצה לנקר עיני האנשים ההם רמז ליוצאים ממצרים, כאילו אמר: תרצה לנקר העינים שלא תראינה, כי זה שעשית לנו נראה הוא לעינים, ודרך משל לומר: סגורות הן עיני פלוני על כן לא יראה, על כן לא נעלה.

ויש אומרים:
התרצה להחשיך העינים שלא תראינה, כלומר אחיזת עינים אתה עושה לנו, לא נעלה.

ויש אומרים:
אילו היית מנקר עינינו לא נעלה.
ואמר האנשים ההם על דרך בני אדם חסרי דעת שלא ירצו לדבר על נפשם בגנאי.
והנכון בעיני: שמלת האנשים ההם רמז לזקנים שהיו עם משה, כי כן כתוב: וילכו אחריו זקני ישראל.

[טז, טו]
ויחר -
זה הדבור כבר פירשתיו, כי העולה והמנחה מארכת האף על הרשעים, ודתן ואבירם היו אנשים גדולים והקריבו מנחה קודם זה המעשה, וזה טעם אל תפן אל מנחתם ופנה אלי, כי לא נשאתי חמור אחד מהם, ופירוש נשאתי, ששמתי משא עליו.

ולא הרעתי -
בשום דבר:

[טז, טז]
ויאמר משה אל קרח -
וכבר אמר כן, רק הטעם: כאשר אמר משה לקרח, היו לפני ה' לקחו איש מחתתו.

מחר -
והוא היום שקרא משה לדתן ואבירם.
ויתכן שקראם קודם והוא הנכון, בעבור מלת בקר.

[טז, יח]
ומשה ואהרן -
עמם.

[טז, כא]
הבדלו -
כי היו עמם פתח אהל מועד.

[טז, כב]
ויפלו על פניהם -
להתפלל.

וטעם אל –
מורה שיש לו כח לכלותם כרגע והוא אלהי הרוחות.
והטעם: פירוש אל, כי יוכל לכלותם, כי הרוחות בידו הם.

האיש אחד יחטא -
הוא קרח שהקהיל על משה ועל אהרן כל העדה.

ויש אומרים:
כי טעם אלהי הרוחות –
כי בידו כח לחפש הרוחות כי הוא אלהיהם, והוא ידע כי האחד שהוא קרח חטא לבדו וגם אם החטיא אחרים.

והנכון בעיני: כי טעם הבדלו מתוך העדה הזאת, הם קרח וכל עדתו ואש יצאה ואכלתם וכלתם כרגע.

[טז, כד]
למשכן קרח -
הנכון בעיני שהיה לקרח אהל לאדם שלו ולרכושו רחוק ממחנה הלוים, והיה עם אהלו אהלי דתן ואבירם, כי לא יחנו סביב המשכן כי אם הלוים לבדם ומזה הכתוב נלמוד, כי בעל הדגל היה חונה קרוב ממחנה הלוים.

[טז, כה]
זקני ישראל -
הנכון בעיני שהם השבעים הזקנים הנבחרים.

[טז, כו]
ואל תגעו בכל אשר להם -
שאם באו להציל ממונם, ירדו חיים שאול כמו הם.

בכל חטאתם -
בעבור רב חטאתם.

[טז, כז]
ובניהם -
הגדולים.

וטפם -
קטנים וקטנות.

[טז, כח]
לעשות את כל המעשים -
להחליף הבכורים בלוים.
ודע, כי דבר גדול היה ומכעיס לאשר איננו מאמין להסיר הבכורים מכהונתם ולהשיב המעלה למשפחת משה לבדו, וכל זה היה בעבור מעשה העגל, כי ויעלו עולות ויגשו שלמים, הבכורים העלום כי הם היו לבדם הכהנים ובני לוי הרגו עובדי העגל, ויש בכאן שאלה ותשובתה בפרשת וילך משה.

[טז, ל]
בריאה -
יש אומרים:
שהיא תורה על המצא מה שלא היה וכבר פירשתי שאין המלה רק מגזרת וברא אתהן וכבר נבקעו מדינות רבות וירדו הדרים בהן שאולה, והנה פירושה כטעם גזרה.

ופצתה האדמה את פיה -
כמו ופתחה.
וכן יפצה פיהו וכבר רמזתי בעבור היות נשמת האדם העליונה תיכונה תדבר על הגבוהים ממנה, כדרך ארמונה שהוא הגוף וכן על השפלים ממנה, והטעם: להבין השומעים.

[טז, לב]
ואת בתיהם -
שם כלל לנשיהם ובניהם וטפם.

ואת כל הרכוש -
שהיה לכלם.

[טז, לג]
וירדו הם -
הטעם: כאשר ירדו, נסתמה הארץ ולא נראו.

ותכס עליהם -
הארץ בעצמה.

ויאבדו -
בעבור מות בניהם העומדים תחתם.

[טז, לד]
לקולם -
בעבור קולם.

[טז, לה]
ה"א החמשים מושכת עצמה ואחרת עמה.

יש אומרים:
כי קרח מהנבלעים היה והראיה: ותבלע אותם ואת קרח.

ויש אומרים:
כי נשרף היה והעד: ואת קרח במות העדה באכול האש.

וחז"ל אמרו:

כי נשרף ונבלע.

ולפי דעתי: שלא נבקע רק מקום דתן ואבירם כי לא נזכר וקרח היה עומד עם מחתתו עם אהרן ועם נשיאי העדה מקריבי הקטרת, ופירוש הפסוק: ואת קרח איננה דבק עם ותבלע אותם רק עם במות העדה.
ואם יטעון טוען ויאמר: למה לא הזכיר קרח עם השרופים?
התשובה: כי אחר שהזכיר הכתוב שנשרפה עדתו שבאה לעזרה, אין צורך להזכיר קרח כי מקל וחומר יודע הדבר.
וכמוהו: מרכבות פרעה וחילו ולא הזכיר בשירה פרעה שטבע ובאמת טבע, כי כן כתוב: ונער פרעה וחילו והעד הנאמן כי קרח היה מהשרופים, ולא יהיה כקרח וכעדתו.