[יח, א]
את עון המקדש -
שהוא מבית לפרכת.
והטעם: אם לא תשמרוהו, העון עליכם.

וטעם ובית אביך –
כי הם נושאי המקדש.

את עון כהונתכם -
אם לא תשמרו הכהונה, העון עליכם.

[יח, ב]
שבט אביך -
הוא לוי וחז"ל פירשוהו כמשמעו.
ולפי דעתי: מה שפירשתיו כאילו אמר מטה לוי, שהוא שבט אביך.

וילוו -
כמו ונספחו
וכן: ילוה אישי, והנה הלוים נלוים בשמם.

ואתה ובניך אתך -
תשבו לפני אהל מועד לבדכם ולא הלוים.

[יח, ג]
גם הם גם אתם -
דרך המקרא כן, כמו: משל בנו גם אתה גם בנך והטעם: כי זה כמו זה.

[יח, ד]
וטעם ונלוו עליך –
שלא תצטרכו לזר, שהוא ישראל.

[יח, ז]
עבודת מתנה -
והזר מהכהנים אפילו לוי ועולת שמואל שהוא לוי איננה טענה, כי היא היתה הוראת שעה כמעשה גדעון.

[יח, ח]
למשחה -
פירשתיו.

[יח, ט]
מקדש הקדשים -
כי יש קדשים קלים.

מן האש -
כל מה שיקדישו ממנו, כי אשה כמו אש והה"א נוסף.

לכל מנחתם -
אחר אשר יקדיש האזכרה ממנה ואמורי החטאת והאשם.

אשר ישיבו לי -
פירוש: כי תמעול מעל, והנה המנחה והחטאת ואשם קדש קדשים, כנגד השלמים.

[יח, י]
בקדש הקדשים תאכלנו -
אפילו בקדש הקדשים שהוא אהל מועד, ונקרא קדש הקדשים כנגד חצר המשכן.

[יח, יא]
מתנם -
בחסרון תי"ו, כמו הולך (נ"א עובר) בשוק אצל פנה שהוא פנתה, או הם שני משקלים.

[יח, יב]
חלב יצהר -
הנכבד והמוטב שהוא הקצף, כי יצהר מענין צהור ושרשו צהר והוא חלב שמן זית:

[יח, יג]
בכורי כל אשר בארצם -
בכורי כל פרי האדמה.

וטעם כל טהור בביתך יאכלנו -
להזהיר על אלה החלבים כי כל טהור בביתך יאכל אותו על חזה התנופה ועל שוק התרומה, ומה שיחרים הישראלי שלא יאכלנו, כי הוא לשם ואתה תאכלנו.

[יח, טו]
אך פדה תפדה -
פירוש תקח פדיונו. וכן בכור הבהמה הטמאה תפדה.

[יח, טז]
ופדויו -
שב אל בכור האדם לבדו.

[יח, יז]
לא תפדה כי קדש הם -
לא תקח פדיונם ורבים פירשו שפדה לישראל והפך זה כל הבכור שאמר תאכלנו, והסימן לכהן מי שהוא חייב לאכלו.

[יח, יט]
ברית מלח -
ברית כרותה מגזירת ארץ פרי למלחה.
ומקום המלח כמו נכרת שלא יעלה בו צמח כלל, וכן גפרית ומלח.

[יח, כא]
חלף -
כמו תמורה.

[יח, כב]
ולא יקרבו עוד -
בעבור עדת קרח.

[יח, כג]
ועבד הלוי הוא -
בעצמו.

ויש אומרים:
כי הוא פעול ואיננו נכון, כי את עבודת אהל מועד הוא הפעול.

והם ישאו את עונם -
אם לא ישמרו והנה המעשר נחלתם, על כן אמרתי.

[יח, כה]
וידבר ה' אל משה -
ולא אל אהרן בעבור תתם מעשר מן המעשר לאהרן.

[יח, כז]
וכמלאה -
פירשתיו.

[יח, כט]
מכל חלבו -
מהטוב שבו.
וכן: ואכלו את חלב הארץ.

את מקדשו -
כי המעשר הוא הקדש.

וטעם בהרימכם את חלבו –
וכבר הזכיר הכתוב זה לדבק אחריו ואכלתם אותו.
והטעם שהוא אסור לכם לאכול ממנו עד שתרימו חלבו ממנו ואחר שיחשב לכם, אז תאכלוהו בכל מקום טהור.

[יח, לב]
ולא תשאו עליו חטא -
טעמו כאשר תרימו חלבו לא תשאו עליו חטא ובתתכם מקדשו ממנו יהיו קדשי בני ישראל שמורים, ואם לא תעשו כן, תשאו חטא שעברתם על המצוה וחללתם קדשי בני ישראל, בעבור שאכלתם אתם מקדשו.

חסלת פרשת קרח