[כב, ב]
לאמורי -
בקמצות הלמ"ד, והטעם: לידוע שהוא סיחון ועוג ולא היה במלכי כנען גדולים כאלה, והעד אשר כגובה ארזים גבהו.

[כב, ג]
ויגר מואב -
כמו: ויירא.
וכן גורו לכם.

ויקץ -
כמו הפוך וכמוהו: נעלה ביהודה ונקיצנה.

[כב, ד]
אל זקני מדין -
יתכן שהיו החמשה מלכים זקנים.

ילחכו כלחוך -
שנים בנינים.

[כב, ה]
פתורה -
כמו: מצרימה, אל פתור.

ארץ בני עמו -
והם ארמים.
וכן מפתור ארם נהרים.

ובדרש:
שבלעם הוא בלע, כי זה ארמי ואם בעבור בעור אביו, הנה בן אחשורוש קודם אחשורוש, רק הם שנים.

אשר על הנהר -
פירוש: ארם נהרים.

עין הארץ -
פירשתיו.

[כב, ו]
ארה לי -
לשון צווי מפעלי הכפל, בחסרון אות הכפל.
וכן: קבה לי והנה קוב על משקל שמור, וקבה לי בחסרון הה"א על דרך משקל שכב רכב צלח.

נכה בו -
שם הפועל ואין טענה בעבור היותו בה"א, כי הנה כמוהו לכלה הפשע.

יואר -
הוי"ו הנח הנעלם תחת הדגש שהוא תחת אות הכפל, כמו: על כמון יוסב ולא היה כמוהו מאותו בנין, בעבור אות הגרון כמשפט.

[כב, ז]
זקני מואב -
חכמים.

וקסמים בידם -
אמר רבי שמואל הנגיד הספרדי ז"ל:

שטעמו ודמי הקסמים וראיתו מבידם.

ולא אמר כלום, רק הוא כמשמעו וספר הכתוב ששלח אל קוסם קוסמים כמוהו.
ועוד: שלא יוכל להתעכב לאמר לא אמצא יום נבחר ושעה נבחרת ללכת ולקוב, כי הם אנשי אומנותו, והעד שפירושו כאשר הוא שאמר הכתוב בימינו היה הקסם:

[כב, ח]
והשבותי אתכם דבר -
אחר שתלינו.

[כב, ט]
ויבא אלהים -
לכבוד ישראל, כי השם ידע דבר בעל פעור ואילו היה בלעם מקלל אותם, היו כל העולם אומרים כי בעבור קללת בלעם באה המגפה.

מי האנשים האלה -
פתחון ותחילת דבור, כמו: אי הבל אחיך והנה הוא כחש.
והשם אמר לו: קול דמי אחיך.

[כב, יב]
כי ברוך הוא -
הטעם כי לא תוכל לקלל אותו, כי אני ברכתיו.

[כב, יג]
שרי בלק -
ולא הזכיר זקני מדין, כי בלק הוא העיקר והוא השולח אליו.

אמר ר' משה הכהן הספרדי ז"ל:

כי אף על פי שסימן הפועל ביו"ד לא יתכן להיותו כי אם בנו"ן, כמו הלהרגני לא יאמר הלהרגי, והנה שכח לתתי להלך עמכם לא אבה יבמי.

ור' יונה המדקדק אמר:

כי היו"ד נוסף.

ואיננו נכון:

[כב, יד]
וטעם הלוך עמנו –
ממקומו.

[כב, טו]
רבים -
כמשמעו, או גדולים כמו: על כל רב ביתו, קרית מלך רב והוא דוד, כי כן תקרא קרית חנה דוד.

[כב, יז]
כי כבד אכבדך -
בממון.

וכל אשר תאמר -
שיש צורך כדי שתקללם, והעד: כי כבד אכבדך כן שאמר בלעם: אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב:

[כב, יח]
מלא ביתו -
ביתו מלא.
וכן: מלא כל הארץ כבודו, כי רבים טעו שחשבו כי כבוד השם הוא מלא העולם, כטעם: לה' הארץ ומלואה.

קטנה או גדולה -
תאר השם ויחסר מקום השם.
וכן: ועשיר יענה עזות.
ומאכלו בריאה.

[כב, יט]
בזה -
במקום הזה אמר הגאון ז"ל:

אם יטעון טוען ויאמר אחר שאמר השם: לא תלך עמהם איך אמר: קום לך אתם?!
יש להשיב: כי השם לא רצה שילך עם האנשים הראשונים, עד שיבואו שרים נכבדים מהם.

ולפי דעתי: אין צורך, רק טעמו כטעם שלח לך אנשים כי השם אמר לישראל: עלה רש, והם לא האמינו, רק אמרו: נשלחה אנשים לפנינו, אז שאל משה את השם ואמר לו: שלח לך אנשים, ואחר שאמר השם לבלעם לא תאור את העם מה צורך היה לו לומר: ואדעה מה יוסף ה' דבר רק חשב בלבו מחשבה רעה והשם אמר לו: לך עם האנשים, רק השמר לך שלא תדבר רק מה שאומר לך, והעד על פירושי: ויחר אף אלהים כי הולך הוא.

[כב, כא]
ויחבוש -
בציווי.

[כב, כב]
לשטן לו -
כבר פירשתיו בספר איוב, כי השטן היה המלאך ודברי הגאון שהוא בן אדם, לא מעלין ולא מורידין.

[כב, כג]
מן הדרך -
הדרוך והלכה בשדה, שאין שם דרך.

להטותה הדרך -
דרך קצרה והטעם אל הדרך.

[כב, כד]
במשעול הכרמים -
פירושו כפי מקומו כדברי המתרגם ארמית, כי אין ריע לו.

[כב, כה]
ותלחץ אל הקיר -
היא לחצה עצמה.

אל הקיר -
הוא הגדר.

ויוסף להכתה -
כי כבר הכה אותה בנטותה אל השדה.

[כב, כח]
ויפתח ה' -
אמרו חכמינו ז"ל:

שעשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות.

ולפי דעתי: שהטעם שגזר השם לחדש באותות האלה שהם חוץ לתולדות.
***
ויאמר הגאון:

כי לא דברה האתון.

ורב שמואל בן חפני:

תפסו.

ורב שמואל הספרדי בעל השירים:

חשב להציל הנתפס.

ודע כי אנשי שקול הדעת הוצרכו להוציא הדברים ממשמעם, כי אמרו: שהשם לא יחדש אות בעולם לשנות המנהג שברא, רק להצדיק נביאו ולא אמרו אמת, כי הנה חנניה מישאל ועזריה נעשה להם אות ולא היו נביאים.

ויש מהם אומרים: כי בלעם נביא היה והאמת כי נבואתו היתה בעבור כבוד ישראל כי קוסם היה, וכן קראו הכתוב.

ויש אומרים:
כי היה יודע דעת עליונים לקבל כחם למטה בצורות, וזה טעם: ואשר תאור יואר.
והנכון בעיני: כי היה יודע מזלות ובעת ראותו במזל של שום אדם שהגיע עת רעתו, היה מקלל אותו ובבא הרעה אל המקולל, יחשבו הרואים והשומעים הנמצאים כי בעבור קללתו באה הרעה, והעד שדבר במרמה עם שרי בלק, וזה טעם: לא אוכל לעבור את פי ה' אלהי, כי אין יכולת בנוצר לשנות מעשה היוצר או גזרתו, והסוד כי החלק לא ישנה החלק, רק גזירת הכל תשנה גזירת החלק ולא אוכל לגלות זה הסוד כי עמוק הוא, והישר כי האתון דברה ואם תבין סוד מלאכי אברהם גם יעקב, אז תבין האמת.

וטעם במקל –
כי בתחלה ובשנית הכה אותה בעץ או בעור.

רגלים -
פירשתיו:

[כב, כט]
התעללת -
פירשתיו:

[כב, ל]
מעודך -
הטעם מיום שרכבת.

ההסכן הסכנתי -
ההרגל הרגלתי והטעם הכך היה חקי הסכן נא עמו ושלם.

[כב, לא]
ויגל ה' -
כנער אלישע שהוסיף במאור עיניו, או הכהו תחלה בסנוורים.

וישתחו לאפיו -
פירשתיו.

[כב, לב]
כי ירט -
הטעם עוות.
וכן: על ידי רשעים ירטני שהוא מן רטה, שאילו היה מן ירט היה ראוי להיות כמו יעטני, ואם הם שני שרשים וכמוהו: מעיל צדקה יעטני, שהוא על משקל: אשר יעצני, כמו: עוטה אור.

[כב, לג]
ותראני האתון -
בקמץ גדול תחת קטן שהיה ראוי להיות וַתִּרְאֵנִי, ורבים כן, אולי יתחלק לטעמים רבים ופה הוא כמו לולי, ומלת גם לעד שמתה האתון אחר שדברה.

ואותה החייתי -
דרך קצרה. וכן הטעם כאשר הרגתיה הרגתיך או הרגתיך לבדך ואותה החייתי.

וטעם ואותה החייתי –
כי בן אדם בראותו המלאך ימות והעד ותנצל נפשי ודבר מנוח לעד, אף כי הבהמה שאין לה שום שותפות עם רוח המלאך כבן אדם.

[כב, לה]
עם האנשים -
האלה.

ואפס -
כמו רק.
וכן: אפס כי לא יהיה בך אביון.
אפס כי עז העם:

[כב, לז]
למה לא הלכת -
כמו: באת בעבור.

מלת אלי –
וכן מלת ויסר, כאשר פירשתיו:

[כב, לט]
קרית חצות -
שם מדינה:

[כב, מא]
במת בעל -
הוא בעלי במות ארנון.

וירא משם קצה העם -
כי הם חונים לארבע רוחות השמים.