[כה, א]
בשטים -
כי כן כתוב: ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים והכל בערבות מואב, כי לא זזו משם. גם יהושע משם שלח מרגלים.
ולפי דעתי: כי ויחל מהבנין הכבד הנוסף.

[כה, ב]
וישתחוו -
ישראל ובנות מואב:

[כה, ג]
ויצמד ישראל -
מגזרת צמד בקר והטעם: הנשים והנה נצמדו עמם לדת פעור.

[כה, ד]
והוקע אותם -
הטעם על הנצמדים והעד שהוא כתוב ויאמר משה אל שופטי ישראל.

והוקע אותם -
כמו ויוקיעום בהר כדברי המתרגם ארמית, והעד נגד השמש והטעם בפרהסיא, כמו: לעיני השמש הזאת.

[כה, ה]
הרגו איש את אנשיו -
הטעם מאיזה שבט יהיו, וידוע כי הרגו ואם לא הזכיר הכתוב.

[כה, ו]
ויקרב אל אחיו -
נתנה למשפחתו.

והמה בוכים -
מתפללים לשם.

[כה, ז]
וירא פינחס -
כאשר ראה פינחס כן, קם מתוך העדה שהיתה בחצר אהל מועד, ויש בכאן שאלה.
ויתכן להשיב שכבר נצמד זמרי בעדים.

[כה, ח]
אל הקבה -
כמו אל האהל, וכן קרוב בלשון קדר, ואם יש מעט הפרש בין צורת האהל והקבה.

וידקור -
כמו: ודקרני בה.

אל קבתה -
בקובה שהיתה שם עם אחי זמרי.

ויש אומרים:
כי קבתה מגזרת: הזרוע והלחיים והקבה.
וגם יש דרך דרש: שנעשו י' נסים לפינחס, רק הכתוב לא הזכירם.

חסלת פרשת בלק


[כה, יא]
בקנאו -
קל הנו"ן להקל על הלשון.
והטעם: כי הוא קנא כקונו וכתוב על השם, כי הוא אל קנא בעבודת אלילים ולולי הוא שקנא, הייתי מכלה כל ישראל בדבר בקנאתי.

[כה, יב]
את בריתי שלום -
טעמו: את בריתי ברית שלום, כמו: כסאך אלהים ורבים כן.
והטעם: שלא יגור מאחי זמרי כי הוא נשיא בית אב, ושכרו שתהיה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם ונצח, כי הכהנים הגדולים היו מבני פינחס.
ויתכן שהיו בנים אחרים לאלעזר.

ומלת אחריו –
לאות שמת ואינו אליהו כלל, וכבר פירשתיו כי נגיד היה עליהם, וגם שהיה בימי פילגש בגבעה.

[כה, יג]
אשר קנא לאלהיו -
מאהבתו את השם גם עשה טובה לישראל.
ודרך דרש: האב כפר ובניו יכפרו.

[כה, יד]
אשר הכה את המדינית -
עם ורבים כן.

נשיא בית אב -
אחד מחמשת אבות בני שמעון, וראש לבית אבותיו גדול ממנו.

[כה, טו]
צור -
אחד ממלכי מדין והנה גם מלכי מדין חמשה אבות.

[כה, יז]
צרור -
שם הפועל, כמו: זכור את יום השבת.

[כה, יח]
כי צוררים הם לכם -
כי הצרו לכם.

בנכליהם 0-
במחשבתם הרעה, מגזרת: ויתנכלו אותו.

ועל דבר כזבי -
ועוד: כי יחשבו לעשות לכם רע, בעבור כזבי אחותם.